פרולוג, יריב: "לנשים יש אוטוסטרדה עם 8 נתיבים לעיבוד רגש, ואילו הגברים נותרו עם דרך עפר", אמרה פעם פסיכיאטרית בשם ד"ר לואן בריזנדיין. במחקרה "מי מדבר יותר", מגלה לנו הד"ר תוצאות "מרעישות" שעל פיהן נשים מדברות 20 אלף מלים בממוצע ביממה, ואילו גברים 7,000 בלבד. "נשים גם מדברות מהר יותר, מקדישות יותר אנרגיה לפטפוטים ומפיקות הנאה משמיעת קולן שלהן", טוענת החוקרת החרוצה, ומוסיפה כי גבר חושב על סקס כל 52 שניות בממוצע, בעוד האישה מהרהרת בנושא רק פעם ביום.
"האם כל זה נכון? סקס...", חשבתי לעצמי בזמן שהמתנתי בקוצר רוח לפגישה עם שני, דלית ונועה – שלוש תל אביביות צעירות ומגניבות, שאמורות לאמת או להפריך את הטענות הללו. הרי אין גבר שלא היה רוצה להיות זבוב על הקיר בשיחת נשים חסרת גבולות ועכבות. עוד מחשבה על נאוה (שקורעת ממש עכשיו את העיר עם שלושה גברברים חסונים), הרהור נוסף על תנוחות סקסיות, והנה הן פותחות את הדלת – "היוווששש!"
פרולוג, נאוה: קשה לי לומר ששמחתי כשהבנתי שאני הולכת לערב בנים. בכל זאת, שיחות על ספורט, בעיות של גברים וגאדג'טים חדשים בשוק זה לא הבילוי המועדף עליי... דור, חבר ותיק-מנתניה-שעכשיו-הוא-תל-אביבי, היה זה שארגן את הערב: "ערב שלם של פלייסטיישן!", הוא הציע בהתחלה בהתלהבות. "אבי מצבות!" אני עונה, כי לשם אצטרך להתקשר בסופו של דבר אם נעביר ככה ערב שלם.
22:04, יריב: כשאני נכנס, עסוקות שלוש האובייקטיות המחקריות שלי בשיחה ערה בנושא החלקת שיער. יש לכן את זה ביותר סטראוטיפי? שלושתן מגרדות את ה-30 מלמטה, קיבוצניקיות לשעבר שחיות כבר כמה שנים טובות בתל אביב, הן חברות טובות כבר שנים ארוכות וגם הקריירות שלהן משיקות זו לזו. דלית מנהלת שיווק בחברת אופנה ומאפרת מקצועית, נועה מנהלת חנות בגדים ומתמחה בצילום פורטרטים אמנותיים (גם בעירום) ושני, אמא לאוריה בן השנתיים, היא מעצבת תכשיטים.
אני מקבל קפה, שמתחלף מהר מאוד ביין אדום ובירה, הבנות משתחררות ממחסום המבוכה הטבעי ואחרי שווידאנו שכולן בזוגיות מאושרת, תודה ששאלתם, השיחה מתחילה לזרום לכיוון הפיקנטי הרצוי. "כשאנחנו לבד השיחות שלנו לא עוברות מסננות", הן מודיעות לי. אנחנו חושבות בקול רם כשאין גברים בסביבה, לא חוסכות בפרטים....".
לא חוסכות? תמשיכו.
22:15, נאוה: כשאני מגיעה, הפתעה! כולם חורפים במיטות. דור קם לפתוח לי ומעיר את השאר, שיוצאים לקבל את פניי עם חולצות סוף מסלול, כמובן. ציפיתי להגיע לדירת רווקים רועשת, מעושנת, סליזית ומטונפת, אבל מסתבר שדור, יונתן ומאור, קצינים בצבא בני 25, מתחזקים דירה מעוצבת ויפה – החדרים מסודרים, המטבח נקי והתמונות מיוחדות ונבחרו בקפידה. הופתעתי לטובה והבנתי שיש סיכוי שיהיה מעניין הלילה ושאולי סוף-סוף מישהו ישבור לי כמה סטיגמות מיושנות על רווקים תל אביביים. הדבר היחיד שהסגיר את מדד הטסטוסטרון בדירה הוא ערימה ענקית של בקבוקי בירה ריקים שננטשו במטבח. ביניהם היה בקבוק זירו אחד, אבל כל אחד מהם סירב בתוקף לקחת עליו אחריות.
22:32, יריב: מעודד מהכיוון של השיחה אני זורק שאלה לגבי עבר רחוק וסוער, הן מחייכות במסתוריות. "אף פעם לא היינו ממש פרועות, אבל היו לנו את הימים שלנו, ימים של אלכוהול ושטויות...", מגלה נועה. דלית ושני מהנהנות. "חיפשנו עניין, אבל תמיד היינו גם מכוונות מטרה, עכשיו, כשאנחנו בזוגיות, הפרטים האינטימיים פחות נחשפים, אבל כשהיינו רווקות והיה למשל סקס גרוע...", אומרת דלית.
"אתן הייתן רווקות סוררות מאוד, אפילו עבדתן בזה קצת. זו רווקות מתקדמת", קובעת שני ומסכמת את הנושא במשפט "בנות גם מחפשות סתם סקס זמין, אבל הרבה פחות מבנים". מתוך רצון לדייק בפרטים לכתבה, אני שואל כמובן איפה אפשר למצוא בנות כמו אלו ששני מדברת עליהן. אין תגובה.
22:48, נאוה: "יאללה, בואי נשתה משהו", אומר יונתן. חשבתי שהערב התחיל, אבל יונתן הרתיח מים והכין בכלל תה. "צריך לנוח לפני שיוצאים", מסביר לי דור. כשאני שואלת אותו איך זה לגור עם עוד בנים, הוא אומר שלדעתו זו התקופה הכי טובה שהייתה לו. "באיזשהו שלב כל אחד רוצה לצאת מהבית, אבל באמת שלא ציפיתי שיהיה לי פה עד כדי כך כיף. אני, מאור ויונתן חברים מספיק טובים כדי שנסתדר מצוין. מצד אחד לכל אחד יש את הספייס שלו ולא נדחפים אחד לשני, ומצד שני תמיד יש עם מי להיות ולבלות".
אני מסתכלת על התה ותוהה לגבי זה.
23:04, יריב: כשמזכירים להן את האקסים, אפשר לראות הבהוב קטנטן של רוע מנצנץ בעיניים. "יש לנו את 'האי', שאליו אנחנו שולחות כל בחור שהוא כבר לא רלוונטי", צוחקת דלית. "האי הזה עצום, מפוצץ בבחורים תל אביביים וכל אחת מאיתנו השליכה אליו די הרבה. יש גם כאלה שהם מלכי האי...".
זה השלב שבו אני יודע שהיה שווה להגיע לערב הזה. כי אם כל שאר הנשים בישראל זורקות את האקסים שלהם לאי – בטוח שגם אני נמצא על אחד כזה. ובגלל שאני בחור תל אביבי טיפוסי ששואף גבוה - אני מקווה שאני לפחות המלך.
הדרך של הבנות להכיר בנים הייתה, כך מתברר, מגוונת מאוד. "בגיל יותר מבוגר אתה מנפנף מהר יותר, חותך עניינים. כבר בשלב השיחה אפשר לנפנף, דייט אחד ויאללה. יצאנו למלא דייטים, היינו חזקות באינטרנט", מספרת דלית, ונועה מגלה ש"אני ודלית בזוגיות שמצאנו בטינדר. רוב האנשים ישר פוסלים את האפליקציות האלה, אבל זה תלוי מה מחפשים ואפשר למצוא גם שם דברים רציניים. מה שתרצי הוא מה שתשדרי וגם מה שתקבלי בסופו של דבר. זה לא דווקא חייב להיות בקטע של סקס, זה יכול להיות בקטע רציני, ברגע שאת מחליטה שזה מה שאת מחפשת. כשאת יודעת מה את לא רוצה, קל יותר לדעת מה את כן רוצה".
23:16, נאוה: מאור קם אחרון, והו-כמה-מפתיע גם הוא מכין לעצמו משהו חם לשתות. אחרי שכולם מתאפסים על עצמם ומתארגנים (בשתי דקות על השעון, מי היה מנחש שזה אפשרי בכלל?) מאור מוציא את הבקבוק הכי חשוב שמתחיל כל יציאה טובה שלהם: טובי 60. צ'ייסרים של נוזל ניקוי מתובל בג'ינג'ר לכולנו – ויוצאים לדרך.
מבחר הברים כל כך גדול שלוקח לבנים עשרים דקות להחליט לאן. הולכים ברגל, בודקים כמה פאבים בדרך וממשיכים ללכת. אחד מהם מציע ללכת ל"פורט סעיד", כאילו שלא היו חסרים לי גברים במשוואה הזאת. החלטתי מראש שאני הולכת אחרי הבנים ונותנת להם להוביל. אם לשם רוצים- לשם הולכים. פלצני ככל שיהיה. ואכן היה.
נכון, אני לא "ביצה עלומה" אלא ההיא שהולכת על ביצים, אבל אי אפשר לספר על החוויה מבלי לנתח לרגע את האווירה הכל-כך תל אביבית, בועתית, תלושה ופלצנית ששררה שם. המלצרים היפסטרים, המארח קצת מתנשא והתפריט צריך להגיע עם מילון (אלא אם כן כולם מבינים מה הפירוש, וזה ציטוט מדוייק, של המנה "לחם ממולא בכל מה שמולנו"). "תקחי את הבטטה. אם כבר יושבים פה, באמת, את חייבת לנסות את זה". מתעקש מאור. שונאת בטטה, אבל יאללה, ממשיכה לזרום איתם. בינתיים מגיעים לשולחן חצאי בירות ואיתם יוצאים קצת סיפורים.
23:27, יריב: עם כל הכבוד לסקס, טינדר ודייטים, הבנות הללו עסוקות גם בדברים אחרים לגמרי, קריירה למשל. "אנחנו עובדות באותו תחום, ולמרות שהחברות בינינו התחילה קודם אנחנו מדברות הרבה על עבודה", אומרת דלית., ושני מוסיפה שהעבודה היא חלק בלתי נפרד מהזוגיות: "אחת החוכמות והיופי בזוגיות, היא לא להתחרות אחד בשני אלא לדעת להגדיל ולתמוך. בטח שלא שהגבר יעשה את האישה שלו קטנה, זה בחיים לא. יש בעבודה משהו מאוד חשוב, והוא צריך להיות אצל שני הצדדים".
אתם רושמים?
23:38, נאוה: אמרתי לבנים שאצלנו, הבנות, שיא הערב מתאפיין בריכולים ובעדכוני מידע על חברים משותפים שלנו, אקסים מעצבנים ואויבים מושבעים. "זו בעיה שאת חושבת על כל דבר בהגדרות מגדריות", אומר לי יונתן. "ברגע שאת חושבת לעצמך איך זה ערב בנות או איך זה ערב בנים או מה נהוג שבנים עושים ומה נהוג שבנות עושות, אז את בונה תבנית מסוימת של סטריאוטיפ מיושן".
ואז הוא חושב על זה קצת, ונזכר ש"בעצם, יש משהו שבנים לא עושים ובנות כן. סלפי. אין שום סיכוי בעולם שחבורה של גברים תשב ביחד ותצלם סלפי של עצמם. פשוט לא".
מאור ודור ישר מעירים ליונתן ומזכירים לו את הפעם ההיא שבה הוא דווקא כן צילם סלפי של עצמו ושלח להם בווטסאפ. "הוא היה בטיול וצילם את עצמו באמצע 'walk of shame' מוקדם בבוקר. אבל באופן כללי הוא צודק, אין מצב שנצטלם ביציאה ונעלה לפייסבוק ונכתוב 'עם היפים שלי'. יש בינינו המון צחוקים, שיתוף ופירגון, ככה זה אצל בנים. אנחנו מבינים מה קורה כשמביאים בחורה הביתה, אנחנו לא צוברים כעסים אחד על השני והכול יותר קל", אומר דור.
מזמינים עוד סבב של בירות, ומצטלמים לסלפי.
00:08, יריב: כבר אחרי חצות, אבל עוד לא כיבו את הווטסאפ. שני מבררת עם בן זוגה מה שלום אוריה, ומתברר שלשלוש יש קבוצה סוערת משלהן העונה לשם "קיבוצניקיות בע"מ". "זאת קבוצת תמיכה מעולה, שהתחילה בזמן 'צוק איתן'", מספרת דלית.
"בגן של אוריה נפל חלק מטיל וחשבתי שאני מתה באותו רגע", נזכרת שני, ומשתפת במשבר בחיים החברתיים, שחוותה אחרי הלידה. "בהתחלה היה לי ממש משבר עם אוריה, הייתי רגילה לצאת מלא ומאז ההיריון זה קצת דעך. הייתי בדיכאון והן היו שם לתמוך בי, למרות שהן היו עדיין רווקות ויצאו מלא, אהבתי מאוד לצאת ולהסתובב בלילה בעיר ולהיות איתן וזה ממש היה חסר לי".
"בואי נגיד שלא רואים אותך פחות בכלל", צוחקת נועה, ודלית מסכמת את הנושא ואומרת ש"כשאנחנו יוצאות אנחנו יוצאות! פשוט המינון קצת ירד, בגלל הזוגיות, בגלל האימהות..."
"היום אנחנו מקננות", אומרת שני והחברות מסכימות. "זו שאיפה של בנות להגיע לקינון הזה, מי שתגיד לך לא היא שקרנית" קובעת דלית. "זאת גם שאיפה של בנים, אבל אצלכם זה מגיע בגיל יותר מאוחר".
קינון היא בעצם מלה ממש יפה לאזיקים, נכון בנות?
00:16, נאוה: כשמדברים עם גברים, ועוד בתל אביב, אי אפשר שלא לדבר על סקס. אחד מהם ישר אומר שזו עיר מיוחדת באמת במובן הזה. "קל מאוד להשיג פה סקס. יש מגוון עצום של אנשים ויש המון מקומות להכיר אותם בהם. האמת, שהדבר היחיד שקשה לי בסקס זה יום המחרת. אני עדיין לא בטוח מה אני אמור לעשות. להכין אוכל? להישאר במיטה? לחבק? ללכת? זה הקטע הכי מביך בדבר הזה שאני לא יודע איך להתמודד איתו. אני לא רוצה להעליב את הבחורה שאני נמצא איתה אבל אני גם לא יכול לנחש מה היא רוצה שאני אעשה". עוד הפתעה. מסתבר שגם גברים בסטוץ חושבים על הבחורה שנמצאת איתם במיטה ורוצים לרצות אותה. לא עוד "המתוקות האחרונות" של אריק ברמן. הגברים האלה רוצים ליהנות אבל גם לא לחיות בכהות חושים מוחלטת ומינימום של רגישות.
00:52, נאוה: הערב הזה הרגיש לי הכי אמיתי שיש. בלי אף הצגה מצד הבנים ובלי ניסיון להישמע טוב או להצטייר בסדר. הכול היה כל כך כיף ומצחיק, שלא יכולתי שלא להתמרמר על העובדה שבזמן שאנחנו הבנות מדברות על כמה אנחנו כועסות, או עצובות, או שמנות או רכלניות, הבנים נהנים מהחיים. אפילו האכזבות של החיים שלהם נשמעות טוב יותר משלנו, הבנות. רק בדבר אחד הם מפספסים לעומתנו הבנות – הם לא מדברים על רגשות.
מצד שני, למה הכול אצלנו תחרות עם ומול גברים? מי מרוויח יותר, מי צודק יותר, מי חכם יותר, מי חי יותר שנים, מי אינטליגנטי יותר, מי מצחיק יותר, מי עובד קשה יותר, מי סובל יותר, מי חזק יותר? אני אפילו תוהה ביני לבין עצמי מי נהנה יותר: אני בערב בנים, או יריב בערב בנות.
01:06, יריב: שלוש הפשאנסיטיות בוחנות את הלבוש ואת הזקן המדובלל שלי ודלית מודיעה ש"היית יכול להשקיע יותר...". אני חוקר מה הכוונה ב"להשקיע", ולא יודע לאן הכנסתי את עצמי.
"גבר לא צריך להתעסק כל היום באיך שהוא נראה או בשערות שיש לו בחזה", אומרת נועה, "טיפוח? הכול במידה. חובה למשל שתהיה היגיינה בסיסית, אבל שזה לא יהפוך לאישיו". "אם גבר מזניח את עצמו זה כנראה אופי", מוסיפה דלית, ושני קובעת ש"בחורים לא מבינים באופנה בכלל" קובעת שני. "הרבה פעמים אני רואה גבר חתיך הולך עם מישהי שמתלבשת נורא, והוא בכלל לא מודע לזה. אני החלפתי לבן זוג שלי את כל הארון. אמרתי לו מאמי, בוא, הולכים לקנות בגדים...". "כן, הוא באמת נהיה סטייליסט", מסכימות החברות.
הבנות עצמן, כך מתברר, מתלבשות בעיקר בשביל בנות אחרות. "אנחנו מתלבשות בשביל בחורות והן גם אלו שבוחנות אותנו הכי הרבה" מגלה לי נועה ב"סוד". "אתם הרי הכי אוהבים לבוש של הבית", קובעת דלית. "לא היית רוצה שחברה שלך תתלבש חושפני עם מיני וכל הציצי בחוץ נכון?".
יש שאלות שקשה לענות עליהן יותר מאחרות.
אפילוג, נאוה: אם יש משהו שלמדתי מהערב הזה היא שאחוות הגברים, שגברים אחרים תמיד מדברים עליה, היא באמת מקסימה, מדבקת, מעוררת הערכה ויש מה ללמוד ממנה. בזמן שאני חושבת על זה, אני מגיעה בחזרה לנתניה ושולחת הודעה לחברה הכי טובה שלי. בכל זאת, גם היא מכירה את דור ובטוח רוצה לדעת מה הוא אמר. לילה ארוך של ריכולים עוד לפניי.
אפילוג, יריב: רגע לפני פרידה אנחנו מנציחים את האירוע בסלפי קטנטן, משהו שאני וחבריי הזכרים לא נעשה לעולם. מסקנות? ובכן, למרות את החפירה עליו חתמתי לצורך ההשתתפות בערב הזה, למדתי ממנו כמה דברים חשובים. למשל שלא בושה לדבר על הכול ולשים לב לפרטים. למשל חברות בין בנות היא לא חברות שונה, ובטח שלא פחות אמיצה ואמיתית, מחברות בין בנים. למשל ש.. די! אני מתחיל לחפור בעצמי! יאללה, האצבעות שלי כבר מתות להרגיש את מגעו החם והמוכר של שלט הפלייסטיישן.