כבר כמעט ארבע שנים אנחנו מספרים לכם כאן מדי יום מה לעשות כדי להיות גברים טובים יותר. טוב נו, לפעמים יוצא לנו לזרוק איזו ג'ורדן קארבר שותה שמפניה במחשוף כבד בין לבין, אבל לא שמענו אתכם מתלוננים. על דברים אחרים דווקא שמענו אתכם מתלוננים לא מעט, ודי בצדק. אחרי הכל להיות גבר בימים אלה זה כבר לא עניין כל כך פשוט.
מצד שני, מתי כן היה פשוט להיות גבר? מתי היה שווה באמת להיוולד כדי ליהנות מהעובדה ש"לא עשנו אישה"? היינו מבררים את זה בעצמנו, אבל הברזנו משיעורי היסטוריה כדי לשחק כדורגל. לכן התיישבנו לשיחה עם ד"ר מיכאל זכים מהחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, שחקר את ההיסטוריה של הגבריות לדורותיה – כדי לשמוע מה היה כאן פעם ובעיקר מה צופן לנו העתיד. התשובות מפתיעות.
מותק, אפשר להשאיל ממך תחתונים?
"הדבר הראשון שחשוב לציין לגבי מושג הגבריות הוא שהגבריות עצמה, כפי שאנחנו תופסים אותה, היא בעצמה נגזרת של התקופה", מסביר ד"ר זכים. אנחנו הסתכלנו עליו חזרה עם מבט שאומר "מה? זה היה בעברית מה שאמרת עכשיו?", הוא נאנח והתחיל להסביר: "אם היינו שואלים 'מתי גבר היה באמת גבר' לפני 300 שנים, יכול להיות שבכלל לא היו מבינים את השאלה, והיא בוודאי לא היה מתפרשת כמו שאנחנו מבינים אותה היום. בעבר היו הבחנות חברתיות חשובות יותר, ואילו הניגוד בין הגבריות והנשיות המוכר לנו היום הוא תולדה של בערך מאתיים השנים האחרונות, ואופייני מאוד לתרבות הבורגנית הליברלית".
הבנו שהשיחה הזאת עומדת להיות מאד קשה לנו וביקשנו דוגמאות שגם כשלים חינוכיים כמונו יוכלו להבין. כדוגמא הציג הדוקטור את הפרסומים על שלטי החוצות, המציגים גברים בתחתונים בלבד. הוכחה לכך שההפרדה הברורה בין גברים לנשים מתחילה להתרופף במהלך שני הדורות האחרונים. "למעשה הגבר מוצג כאן כחפץ ולמעשה כאובייקט מיני לא פחות מאשר האישה, בעוד שבעבר רק אל נשים התייחסו באופן זה. אפילו התחתונים עצמם שלובשים שני המינים מתחילים להיראות יותר ויותר דומים", טוען ד"ר זכים.
אז אם היום גבר הוא כבר לא באמת גבר-גבר, מתי כן היה כל גבר, גבר-גבר? רגע, מה? לא משנה. בכל מקרה, זה הזמן לצאת למסע במכונת הזמן היוקרתית שהשכרנו במיוחד לצורך הכתבה הזו, ולחזור לכמה תקופות בהיסטוריה שאולי בהן היה כדאי לך יותר להיוולד:
יוון העתיקה
למי זה מתאים? למי שעדיין לא החליטו אם הם מעדיפים את השכנה הסקסית ממול או את השכן מהקומה למטה.
ולמה זה? בשנים האחרונות הפכו היחסים בין חד-מיניים לנושא מקובל, על אף שבמקומות שונים בעולם היא עדיין נחשבת לתופעה חריגה. מסתבר שפעם כל הנושא הזה של על מה ובעיקר על מי בא לך, היה הרבה יותר פשוט. "באתונה לדוגמה, לאזרח אסור היה לחדור מינית לאזרח אחר. אבל לא בגלל ששניהם גברים, אלא משום שלהיות 'נחדר' נחשב למעמד נחות, ואזרח העיר לא היה נחות", מסביר ד"ר זכים ברוגע בזמן שאנחנו מסתובבים לבדוק שאין אף אחד מאחורינו. "לעומת זאת, לא הייתה שום הגבלה כזו לגבי יחסים עם עבד ממין זכר או לנער שטרם הפך לאזרח, ולא ראו בכך סטייה או משהו שאינו תקין. הסיווג ההומוסקסואלי פשוט לא היה קיים. התרבות הבורגנית היא זו שהוקיעה את ההומוסקסואליות ו"שדרגה" אותה לכדי פתולוגיה רפואית (עד לפני שנים ספורות)".
האצולה באירופה: עד סוף המאה ה-18
למי זה מתאים? לאלפיון העליון ולאלו שכל הסיפור הזה של מונוגמיה לא ממש עובד להם.
ולמה זה? האצולה האירופית התאפיינה גם היא בטשטוש הגבולות בין גברים לנשים, והתמקדה במקום זאת בהבדלי המעמדות בין בני האדם. אם נולדתם למעמד העליון, האציל, התמזל מזלכם. הייתם יכולים לחיות על חשבון האחרים, לא לעבוד, ולהתלבש בבגדים צבעוניים ויקרים שהבדילו אתכם מהמעמד הנחות, לובש המכנסיים. האצילים התגאו מאד בכך שלא עשו שום דבר למחייתם ודאגו להפגין זאת", אומר ד"ר זכים. ואנחנו אומרים שהסיפור הזה דווקא נשמע לנו נורא מוכר, פשוט לא זכור לנו מאיפה.
אבל מעבר ללבוש טוען הדוקטור גם לשינויים בתפיסת התא המשפחתי לעומת ימינו: "תפיסת המשפחה של האצולה באותה תקופה הייתה מבוססת על שידוכים, לעומת הבורגנות שטיפחה מאוד נישואין מתוך אהבה. הנשים בתקופה הזו נחשבו למיניות מאד, והיו מצבים שבהם נשים ידעו שלגברים שלהן יש מאהבות – ולהפך. הדבר היה מקובל, גם אם נשמר תחת מעטה שתיקה. השינוי החל בסוף המאה ה-18, כאשר בין השאר, יצאו המהפכנים נגד המלכה מרי אנטואנט, וטענו שהיא מופקרת". שזה כמובן סתם שקר, היא פשוט הייתה נורא ידידותית.
אירופה: סוף המאה ה-18 עד אמצע המאה ה-20
למי זה מתאים? חברי הסתדרות, מנויים בחדר כושר וצרפתים
ולמה זה? עם תחילת המהפכה הצרפתית בארץ הבאגט החלו דפוסים רבים להשתנות. הבורגנות שצמחה עשתה מאמצים להבדיל את עצמה מהאריסטוקרטיה שקדמה לה. "המסורת של המאצ'ואיזם כפי שאנחנו מכירים אותו היום, כאשר האישה נשארת בבית לטפל בילדים והגבר יוצא לעבוד ולהביא פרנסה, התחילה בתקופה הזאת, וזוהי המצאה בורגנית", מסביר ד"ר זכים. " גברים התחילו ללבוש מכנסיים ארוכים ולהתגאות בכך שהם יוצאים לעבוד.
העבודה יצאה אל מחוץ לבית ואל המפעלים והמשרדים, ובתקופה הזו באה לעולם החליפה המוכרת, שנשארה כמעט זהה לחלוטין בערך 200 שנים, והיוותה מעין הוכחה שהגבר חסין מפני הגחמות של האופנה, שכעת אפיינו את הנשים בלבד. כאן החלה הגבריות של השרירים והיצרנות שיצאה כנגד האצולה, שהתפארה בכך שלא הייתה צריכה לעבוד למחייתה. הבורגנים התגאו בכך שהם כן עובדים, ותוך כדי התקופה הזו נוצרו המסגרות ודפוסי-ההתנהגות שאנו מכירים היום לנשים וגברים".
אמצע המאה ה-20 ועד היום
למי זה מתאים? למי שבדיוק קנו את האייפד החדש ומחכים מאז בתור לאייפון 5
ולמה זה? "בתקופה הזו חל שינוי בתפיסה הכלכלית", טוען ד"ר זכים, "התפיסה הקפיטליסטית של השנים האחרונות גורסת שהייצור הרבה פחות חשוב. בזכות הטכנולוגיה שעומדת לרשותנו הפכה הצריכה לנחלת כולם וגם גברים חושקים בבזבוז כסף, תכונה שיוחסה לנשים כביכול. השינוי הזה בסדרי העולם הכלכלי משפיע על הנורמות של מה 'מותר' ומה 'אסור' מבחינה התנהגותית. הגבר כעת מרשה לעצמו את כל התשוקות של השופינג, ולאט-לאט הגבולות בין הגבריות לנשיות מתחילים להיטשטש".
ומה מחכה לנו בעתיד?
עם כל השינויים שעברנו, קשה שלא לתהות איך בדיוק ייראו ויתנהגו הגברים בעוד כמה מאות שנים. ד"ר זכים מעלה כמה השערות: "ההבדלים בין הגבריות לנשיות עוברים שינוי ניכר. נדמה אפילו שהם הולכים ונעלמים, ושהחברה הבורגנית פחות זקוקה להם. יחד עם זאת, נראה שהחברה לא תוותר לגמרי על ההבדלים, שהרי הם דרך טובה לעשות סדר, לסמן את המותר ואסור, הרצוי והדחוי וכו'.
המאצ'ואיזם כפי שאנחנו מכירים אותו עשוי לשרוד, אבל הוא לא יהיה קשור לגברים בהכרח. "חוקרים טוענים שלמעשה אין שום דבר טבעי בגבריות ובנשיות כמו שאנחנו מכירים ומאפיינים אותן", אומר ד"ר זכים, "וזה למעשה יציר כפיה של החברה. כלומר, אין שום דבר גברי טבעי במאצ'ו, ולכן אין סיבה או מניעה שגם נשים יהפכו להיות כאלו."
האם זה אומר שבקרוב נמצא את עצמנו מרכלים בשירותים, לובשים גרביונים ומנהלים יחסים קרובים עם מניקוריסטית מקצועית? יכול מאד להיות. עד שזה יקרה יש לכם מספיק זמן לברר איך מנקים את החלונות בסלון.