1. אתה תופס ביום שלישי שלא נגעת בעצמך מאז יום שבת. עד גיל 35 זה היה מהדברים האלה שאתה מסמן עליהם וי כל יום, כמו להתקלח (האמת, לפעמים זה היה האות ללכת להתקלח). פתאום זה משהו שאתה אשכרה יכול לשכוח, ואז לקלוט ששכחת, ואז להיזכר שבגיל 15 זה עמד על שלוש פעמים ביום ובאיזשהו שלב אפילו חששת שיש לך בעיה ותהית אם זה נכון שאפשר להתעוור מזה

2. מצד שני, ריגוש שפעם היית חווה רק בנסיבות מיניות תוקף אותך פתאום בנסיבות קולינריות. אתה מפנטז על סטייק טוב, שם לעצמך תזכורת לראות את הבכורה של "בייק אוף", יורד על חצי ג'ארה חמוצים וקולט שאתה משמיע קולות שצריכים להיות מוגבלים מגיל 18 ומעלה. ובדיוק כשאתה חושב שזאת בעיה פרטית שלך, אתה נזכר במילותיו האלמותיות של הקומיקאי המנוח רודני דיינג'רפילד: "הגעתי לגיל שבו האוכל מחליף את הסקס. ממש עכשיו התקנתי מראה מעל השולחן במטבח"

3. מבחינתך אין יותר שום הבדל בין המילים "יפה" ו"צעירה". אם היא בת 25, היא סקסית בהגדרה. זה בכלל לא קשור לאיך שהיא נראית, ובעצם היא אפילו לא חייבת בכלל להיראות: צמד המילים "בת 25" זה ממש מספיק בשביל להוציא ממך אנחה כזאת שיושבת בול על משולש הגבולות של הנוסטלגיה, החרמנות והכאב

4. אתה לא זוכר איך מרגיש כאב ביצים. נכון, אומרים שהגוף לא זוכר שום סוג של כאב. אבל בעניין הספציפי הזה אתה אפילו לא יכול לשחזר את סוג הכאב – עמום או חד, בגלים או בקבוע. עכשיו, זה לא אבוד: כל מה שאתה צריך לעשות כדי להיזכר זה לבלות שעה בקרבה גופנית לבחורה שיש לה שם משפחה שונה משלך. לא צריך לעשות כלום, רק לשרות קצת בנוכחות שלה כמו עוף במרינדה. אחרי שהיא תלך אתה תחשוב שחטפת אולקוס או שהג'ארה חמוצים ההיא הייתה טעות, אבל אז ייפול לך האסימון – וואלה, ככה מרגיש כאב ביצים!

5. כפיצוי, אתה חווה מכאובים שאין להם אפילו שם. אתמול שמת לב להתכווצות קטנה ביד בכל פעם שאתה מזיז את האגודל, היום אתה מרגיש דקירה בכל פעם שאתה מסתכל חזק מדי ימינה. ואתה אומר לעצמך שזה כלום, למרות שלפחות לרגע חשבת שזה בליינד סרטן    

6. ולפעמים, למרות שבחיים לא תודה בזה, הראש דופק לך נפקדות. שום דבר רציני, שום סיבה ללכת לרופא, אבל לרגע אתה מרגיש כמו הארד דיסק עם סקציה פגומה. גליץ', לא יותר: שם שנעלם, פגישה ששכחת. והכי קטע זה שאת שמותיהם המלאים של כל החבר'ה שלא ראית מאז החטיבה אתה עדיין יכול לדקלם, גם הרגע בו העירו אותך מחלום על אחת בת 25

      

7. אתה נעשה צרכן כבד של דברים שפעם לא הבנת מי זה האנשים האלה שצורכים אותם. למשל רשת ב', סרטים דוקומנטריים, ספרים ביוגרפיים, חופשות באירופה הקלאסית, מולטי-ויטמינים, כל דבר  שמתחיל במילה "קורס", מכוניות שהפיצ'ר הכי מגניב שלהן הוא שהן פחות מזיקות לפלנטה שאתה עומד להוריש לילדיך, וגם סודה

8. ופתאום קצת אכפת לך מכל אחד שמת. לא ברמה של ללכת להלוויות של זרים מוחלטים, אבל כל מקרה מוות ישר גורם לך לחשוב על ההורים שלך ומה יהיה. ואז אתה מבין שמצבך עוד יחסית בסדר, כי בעוד 15 שנה זה יגרום לך לחשוב רק על המוות של עצמך

9. מצד שני אתה קול. אפילו אם כל החיים היית הכי לחוץ, עכשיו אתה קלינט איסטווד קול. מעטים הדברים שמלחיצים אותך, נדירים הדברים שמוציאים אותך משלוותך ברמת האבדן שינה, לא קיימים הדברים שגורמים לך לאבד שליטה. זה כל הקטע: כשאתה כבר לא ילד, אתה גבר

10. ומצד שלישי זה נכון גם לגבי דברים שמרגשים אותך, שמזיזים לך, שמלהיבים אותך. דופק אפס, זה הקטע החדש שלך

11. ואז אתה רואה מישהי בת 25. ונאנח את האנחה המשולשת, ונרגע, כי אתה נזכר שזה כולה האמצע. לא הסוף