תיקח את הפטיש גבר, הוא נמצא בארון הקטן, ליד הנעליים מהמילואים. תיקח את הפטיש גבר ותתחיל להרביץ. אחת בשביל הבוס, שמשאיר לך את כל העבודה, נותן לך לטחון שעות במשרד ולוקח את הקרדיטים, עוד אחת בשביל הפרצוף של הפקידה מהבנק שהתקשרה לשאול מה יהיה, ואחת ממש חזקה בשביל המוסכניק ששוב הרכיב לך את הידיות הפוך, למרות שהזכרת לו.
הקיר רק התחיל להתפרק, תרביץ גבר, בשביל השכן ששומע טראנסים בשתיים בלילה ובשביל הצעקות שהחברה שלו עושה כשהיא גומרת, ובשביל כל הבחורות שזייפו לך בחיים, והזיופים הקטנים שלך. ואלה של האישה שלך. תיתן גבר, אל תתבייש. תפרק לו את הצורה לקיר הזה. תיכנס באימא של מי שעשה אותו. לא בגלל שפתאום נהיה לך אכפת מעיצוב פנים, לא בגלל שכל מי שנכנס לבית שואל מאיפה השגתי את הטפט הירוק עם השיער הטבעי. תיקח את הפטיש כי נשבר לך. תרים אותו גבוה, תוריד אותו חזק ותפוצץ את הקיר הזה. בשבילי זה עבד. זה בטח יעבוד גם בשבילך.
קיר רויאל
נכנסתי לבית הזה לפני יותר מעשר שנים ופחות ילד. הקיר הזה שאני מדבר עליו ראה אותי שמח ועצוב ושותק ומתרגש ומזדיין ומזיין במוח, ואף פעם לא הפריע לי. התרגלתי לכתם האפור שהתפתח לפטרייה ססגונית שמתה רק כדי לפנות מקום לטחב. "יום אחד אני אסדר את זה", הבטחתי לכל מי ששאל, אבל המשכתי לכתוב ולהתמסטל ולעבוד ולגדל ילדים וכל עוד הקיר לא עשה סימנים שהוא הולך ליפול למישהו על הראש, פתרתי את העניין בזה שהסתכלתי לצד השני ולא הדלקתי את האור. טכניקה ששימשה אותי לא רע עם הבחורות שהיו לי בצבא. על חלקן היו לא פחות פטריות. ככה זה. אנשים נרקבים, קירות נרקבים, למה שלא נחיה בהרמוניה.
אז תיקח את הפטיש גבר, את הפטיש הישן, אל תיכנס לחנות חומרי בניין, אתה סתם תצא משם עם דברים שאתה לא צריך. עכשיו יותר חזק, תנגב את המצח מאבק, תדליק סיגריה, אתה יכול לאפר על הרצפה כמו בעל מקצוע אמיתי. ממילא כל הבית מלא טינופת. הצעת מחיר היא ביקשה, תראה להם מה זה הצעת מחיר.
השיפוצניקים האלה מביאים שניים סינים מתחנה מרכזית הישנה, נותנים להם מאתיים שקל ליום, לחם לבן ובקבוק קולה משפחתי, נכנסים אליך הביתה במבט של "נו אפס, אתה לא יכול להסתדר עם התיקונים הקטנים האלה בעצמך, בטח גם במיטה אתה לא מסתדר", דופקים לך מחיר שד"ר קליין לא מתבייש לקחת על זוג ציצים חדשים, והולכים לשתות קפה בזמן שיין ויאנג שוברים לך את האמבטיה. העיניים שלך אדומות מרוב אבק, היבלת החדשה שלך הופכת לפצע פתוח, תעשה עוד קפה שחור גבר, עוד מעט הקיר הבנזונה יורד.
חורבן הבית
יום אחד נשברתי. הקיר היה כבר שחור לגמרי. בעלי המקצוע שבאו והלכו מילאו את השטיחים בעקבות של נעלי עבודה, ואת השולחן בפתקים עם הצעות מחיר וכתבי כמויות. הסתכלתי על הקיר, הקיר הסתכל עלי בחזרה, לקחתי את הפטיש והתחלתי לעבוד.
שעות דפקתי בו. את כל העצבים, והבטן והכעסים והקרחת והתסכולים, וזה שאני כבר לא אהיה יותר בן שלושים, אפילו לא בן ארבעים. פתאום הייתי שוב ילד בן 17 שעובד בבניין בחופש כדי לקנות תקליטים של לד זפלין. עוד מעט יבוא הבלבית ויביא לי בקבוק מיץ פז ענבים וחצי לחם עם סרדינים.
אבל במקום הבלבית הגיעו הילדים, והייתי צריך להכין להם משהו לאכול, ואז גם האימא שלהם באה, והייתי צריך להסביר לה למה כל המטבח מלא אבק, ולמה אני משתמש במגבת הכי טובה שלה כדי לנגב את הזיעה, והערב ירד, והלכתי להתקלח. האבק בשיער שלי נהיה בטון וירד בגושים קטנים לביוב, את הסתימה אני כבר אפתח מחר, פועל מיומן שכמוני.
כשנכנסתי למיטה, עם אבק בנחיריים ומתח לא מוכר בשרירים, הרגשתי הכי גבר בעולם. ההריסות נשארו במקום עוד כמה ימים, עד שהזמנתי בעל מקצוע, הראיתי לו בפנים מבוישות את החורבן שגרמתי והוא חייך, הביא שניים סינים מתחנה מרכזית הישנה ודפק לנו חשבון מהגיהנום.
אז תיקח את הפטיש גבר. תדפוק בו בבוקר, תדפוק בו בערב, שכל העולם ישמע איך אתה דואג לבית שלך במו השרירים שנשארו לך. אבל אם אתה באמת רוצה לשפץ, תכין לך בצד איזה סיני קטן זריז. או שחור גדול חזק.
מדד הזקפה: 10 בחצי השעה הראשונה. אחר כך כבר לא יהיה לך כוח להעמיד אותו.
אם כבר התחלת: תגמור. התקרה של הסלון תיראה ממש לא טוב על הראש של הילד.
תדע שהלכת רחוק מדי: כשהשכנים יזמינו אותך להשקת הדליפה באמבטיה שלהם.
