"היא עושה לי את זה עוד פעם".
כך אמר לי ב', לקוח שבעבר כבר טיפלתי בו וחשפתי את אשתו הבוגדנית. הוא נכנס למשרדי כולו רותח, התיישב בלי לחכות וסיפר לי שאשתו שוב פעם בוגדת בו. איך הוא יודע? הסימפטומים הרגילים. היא מבקשת את הרכב לעיתים תכופות, היא פחות מדברת איתו, והיא נראית – ופה הוא נראה ממורמר במיוחד – מאושרת יותר מבדרך כלל.
אז כן, גם במקצוע הזה יש לקוחות חוזרים – ואני לא הולך לאכזב אחד ותיק כמו ב'. אז לקחתי את התיק. מה גם, לפי מה שזכרתי מהתיק הקודם שלו, אשתו של ב' היא יצור פתלתל וערמומי למדי, אז זה חייב להיות מעניין.
את המעקב עשיתי בעצמי יחד עם עוד עוקבת. את הפרטים כבר ידעתי מהמעקב ההוא, אז נקודת ההתחלה היתה פשוטה: התמקמנו מול הווילה של הלקוח, חיכינו שהאישה תצא משם ואז עקבנו אחריה. היא הגיעה לקניון בתל אביב, נכנסה לבית קפה, ואנחנו אחריה. זאת אומרת, העוקבת שלי נכנסה אחריה. אני חיכיתי בחוץ – לא סמכתי על זה שהאישה לא תזכור את החוקר הפרטי שחשף אותה בבגידתה לפני כמה שנים.
תעלומת ההיעלמות בשירותים
"היא נכנסת לשירותים", דיווחה לי העוקבת.
"אחלה", אמרתי. "חכי שתצא".
אבל זהו, שהיא לא יצאה. חלפו עשר דקות, והיא עדיין שם. שלחתי את העוקבת פנימה לשירותים, והיא דיווחה לי שאין זכר לאישה. ומכיוון שלשירותים אין חלונות, המסקנה היחידה היתה שהיא הצליחה איכשהו לצאת משם ולחלוף על פנינו בלי שנשים לב. רצתי החוצה לחניון, ושם היה עדיין הרכב שלה. זאת אומרת, היא עדיין בסביבה. חיכינו. ארבע שעות חיכינו. ואז היא חזרה, נכנסה לרכב ונסעה משם.
אוקיי, אז יש לי עסק עם נחש. לא משהו שלא ידעתי. פשוט אצטרך להתרכז יותר, זה הכול. כמה ימים לאחר מכן יצאנו שוב למעקב, ובהתחלה זה היה נראה שהכול הולך לחזור על עצמו – אותו קניון, אותו בית קפה, והנה שוב פעם היא נכנסת לשירותים. הפעם הייתי דרוך יותר, ואמרתי לעוקבת שלי להיכנס אחריה בפער של חצי דקה, שלא יהיו טעויות. הבחורה שלי נכנסה לשירותים – ובזמן שהיא נכנסת, הבחנתי באישה אחרת – דתייה – שיוצאת משם.
סינדרלה, הסנדל והלק האדום
עכשיו תבינו, בכל מצב אחר כנראה שלא הייתי קולט שיש פה משהו חשוד. אבל רצה הגורל ויש לי חולשה רצינית לכפות רגליים. זה מתחיל בסקס (מדהים, התוצאות שאפשר להשיג בסקס אם מתמקדים על כפות הרגליים), ונגמר בכך שזה בדרך כלל הדבר הראשון שאני מסתכל עליו אצל בחורה, בייחוד אם היא נועלת נעל פתוחה. כך קרה שהמבט שלי היה מופנה לרגליים שלה (היא נעלה סנדלים) כשהיא נכנסה פנימה לשירותים, ועדיין הבטתי לכיוון הזה כשהבחורה הדתייה יצאה משם. ומה אני מגלה?
לדתייה היו אותן רגליים בדיוק – סנדלים יקרות ולק אדום. מה הסיכוי? קלוש. מסקנה: האישה נכנסה לשירותים כדי להתחפש. "תצאי אחריה!" לחשתי בטלפון לעוקבת שלי שעוד היתה בשירותים, והיא, למרות שלא הבינה אחרי מי לצאת, מיהרה החוצה. הדתייה שלא היתה דתייה עלתה על מונית, ואנחנו ממהרים אחריה. ולאן היא מגיעה? למועדון לסביות במרכז העיר. העלילה מסתבכת.
העוקבת שלי לא היתה צריכה שאני אגיד לה להיכנס פנימה. זה מועדון לסביות, אחרי הכול, וממש כמו בשירותי נשים לי לא היה מה לעשות שם בלי לעורר חשד. אבל קיבלתי דיווחים:
"היא יושבת עם בחורה על הבר".
ומיד אחר-כך: "היא נכנסת לשירותים עם הבחורה".
ואז: "הן נכנסו לאותו תא".
ולבסוף: "הן נעלו את הדלת".
בינגו. כל מה שנשאר זה לעוקבת שלי להפגין קצת אומץ, ואומץ לא חסר לה. הנחיתי אותה לצלם את הנעשה שם בפנים – והיא עשתה זאת בעזרת מצלמת mp4 קטנה אותה היא הרימה למרווח שבין דלת השירותים לתקרה. צילמה כמה שניות, בדקה שיש לה הוכחות, והתחפפה משם.
סוף דבר (או: איך עבדו עליי)
יום למחרת, ישבנו במשרד אני, ב', ואשתו היקרה והבוגדנית. בדרך כלל בן הזוג הבוגד לא נמצא בעימותים האלה, אבל כמו שכבר אמרתי ב' כבר נכווה בעבר, והיה לו חשוב שאשתו תראה שהוא רציני ולא משחק משחקים. אז הם ישבו שם, ואני הקרנתי את הסרט הקצר שהעוקבת שלי צילמה בשירותים. הבעל שתק. גם האישה שתקה – אבל נדמה לי שראיתי את הפה שלה מתרומם בזווית של חיוך.
כמה ימים מאוחר יותר, נודע לי שהשניים הגיעו לסוג של פשרה והם ממשיכים לחיות יחד. יכולתי להבין את ב'. למעשה, אין גבר שלא יכול היה להבין אותו. מה אתה היית עושה אם היית מגלה שאשתך לסבית? היית מבסוט. ומבקש שהיא תביא חברה הביתה.
אני אישית הייתי מרוצה שהצלחתי לפצח את התיק הבכלל לא פשוט הזה. ולכן כשקיבלתי אחרי שבוע טלפון מאשתו של ב' אפשר לומר שהייתי די מופתע. "תסתכל שוב בסרט שצילמת", היא אמרה לי בקול מסתורי. "תסתכל טוב טוב". הטון שלה היה כל-כך משועשע שאני לא חיכיתי רגע לפני שהעליתי את הסרט וצפיתי בו בריכוז פעם אחר פעם. מה לעזאזל אני מפספס?
ואז זה הכה בי. הלסבית שהיתה עם הבוגדת בשירותים, משהו איתה היה לא בסדר. לחצתי "פאוז" על פריים מעניין במיוחד: פריים שהראה את הלסבית המאהבת בקירוב. הגדלתי את הזום – והרגשתי איך אני מתחיל לחייך. אני נמצא במקצוע מספיק שנים כדי להבדיל בין גבר לאישה. והלסבית שבצילום – היא היתה ללא שום ספק גבר. אשתו של ב' עשתה את זה שוב. הצליחה לעבוד גם על בעלה וגם עליי. כל מה שנותר לי הוא להוריד את הכובע – ולחכות לפעם הבאה ש-ב' יופיע אצלי במשרד.
תיק סגור.
שעות עבודה: 15
קילומטרז': 27
הוצאות נלוות: פעמיים קפה הפוך.
מה למדנו: שאם אשתך אומרת שהיא לסבית, יכול להיות שהיא לא. מצד שני, אולי היא כן.
