כשאישה מרגישה שבעלה בוגד בה, 99 אחוז שזה נכון.
ולכן כש-ד' נכנסה למשרד שלי והודיעה שזה המצב, האמנתי לה. מאוד מטופחת, ד'. בשנות החמישים לחייה, עם מראה שנלקח היישר מסרטי הסלון של שנות ה-80, וגם דיבור כזה. היא היתה צוננת, הסתכלה עליי מלמעלה למטה, ואמרה שהוא לא רק בוגד בה, הוא גם העלים לה עשרות מילוני דולרים מהחשבון בחודשים האחרונים. כל הירושה שהיא קיבלה מההורים – הירושה שהכניסה אותה ואת בעלה לקבוצת עשירי תל אביב – התמוססה מהחשבון המשותף שלהם. העניין הוא ש-ד' כלל לא נהגה להסתכל בחשבון, מה שאפשר לבעלה לחגוג על הכסף.
בעלה של ד' עובד באזור השוק הסיטונאי בתל אביב. היא סיפרה לנו באותו קול צונן שהוא כלל לא מגיע הביתה לאחר העבודה, והיא זוכה לראות אותו רק בשעות המאוחרות של הערב. "לא שזה כבוד גדול", היא הוסיפה.
בית – עבודה – בית. מה לא בסדר במשוואה הזאת?
אז התמקתי למעקב בשוק הסיטונאי – משם היה אפשר למקם תצפית על מקום העבודה של הבעל. כדי לא לעורר חדש זרקתי על עצמי סחבות קרועות ונשכבתי על המדרכה עם פחית למטבעות ומצלמה - התצפית נמשכה שעתיים, ובסופן היו לי שבעה וחצי שקלים בכוס. כשהגיע השקל השמיני זיהיתי את הנבדק יוצא ממקום העבודה ומיד התחלתי לצלם בעזרת המצלמה החבויה בין הסחבות.
המעקב משם היה קצר. הבעל נסע לכתובת ברמת-גן, אחד הבניינים החדשים. כבר בהתחלה משהו שם נראה לי מוזר. בדרך כלל הבוגדים למיניהם נראים לפחות קצת עצבניים כשהם מגיעים לפילגש – מסתכלים אחורה ולצדדים, נכנסים מהכניסה האחורית. אבל הנבדק שלנו, הוא היה נינוח לגמרי. ממש כמו מישהו שמגיע הביתה. הוא פתח את דלת הכניסה עם מפתח, אפילו בדק דואר.
עליתי לבדוק. הבעל עלה במעלית, ואני עקבתי אחרי המעלית תוך כדי ריצה קלה במעלה המדרגות. בקומה שלישית הוא יצא מהמעלית, פתח את אחת הדלתות עם מפתח, ונכנס. אחרי שנסגרה הדלת התקרבתי וקראתי את השלט על הדלת: "כאן גרים בכיף". ומתנוסס על השלט בגאון היה שמו של הנבדק שלי. שמו המלא. בצמוד לעוד שלושה שמות.
רגע, מי בוגד במי?
דוגרי, לרגע זה היה נדמה לי שעבדו עליי. יכול להיות שגברת ד' עשתה לי קטע? אולי היא בכלל הפילגש? הרי הבן אדם הזה, לפי כל הסימנים, הרגע חזר הביתה.
צילמתי את השלט, אבל זה לא הספיק לי. הכנתי תיק עם מצלמה סמויה ודפקתי בדלת. כשהבעל פתח אותה השתמשתי בטריק הישן והידוע של "איפה משפחת כהן" – יש אחת כזאת בכל בניין, אז זה תמיד עובד. היה נחמד, האיש. סיפר לי איפה אפשר למצוא את הכהנים, וגם הביא לי כוס מים כשביקשתי יפה. מאחוריו, שיחקו שני ילדים קטנים בסלון יחד עם אישה צעירה. ורגע לפני שהודיתי לו והלכתי משם, אחד הילדים צווח, "אבא"...
כזה עוד לא היה לי, מודה. מסוקרן, נשארתי במעקב מתחת לבניין במשך כמה שעות טובות. לקראת עשר בלילה, הבעל יצא מהבניין, עלה על הרכב, ונסע – ניחשתם נכון, חזרה הביתה. זאת אומרת, לבית השני שלו, הישר לזרועותיה הצוננות של הלקוחה שלי. וגם שם, השלט עם השם שלו היה תלוי על הקיר.
אני חייב להודות שראיתי כבר הרבה בוגדים בחיי, אבל אחד כזה, יש לו ביצים של בת יענה. הבחור ניהל נישואים כפולים, בלי דקה מנוחה. יש לו חמישה ילדים, לדביל הזה. חמישה ילדים משתי נשים נשואות וחוקיות בעליל.
סוף דבר (או: איך לפעמים הרעים מנצחים)
למחרת בבוקר הזמנתי את הלקוחה לפגישה. ישבתי איתה ודיווחתי לה בעדינות שלא רק שבעלה אכן בוגד בה, הוא עושה את זה עם אישה נשואה. ולא רק שהיא נשואה, היא נשואה לו. היא הביטה בנו, מצמצה, ואז אספה את התיק האדום הקטן שלה, קמה והלכה משם ללא מילה. היא הופיעה שוב למחרת בבוקר עם עיניים אדומות ונפוחות, כדי לאסוף את ההוכחות. מאוחר יותר למדתי שהיא לא עשתה עם זה כלום – זאת אומרת, פרט לגירושים מהדביל.
הכסף, אגב, נשאר אצלו, והוא נשאר לגור עם האישה השניה. באושר ועושר, כך נדמה. ככה זה, בעולם האמיתי לפעמים גם הרעים מנצחים.
מושיק עובד במשרד "אלמוג חקירות".
