חברות וחברות שלהן, בואו תתארגנו על שקית מרופדת או על ניאגרה רחבה במיוחד, כי באמת שהגיע הזמן להקיא את האמת החוצה: בנות, אנחנו לא מי שאתן חושבות שאנחנו. כל אותם מיתוסים שעוברים בירושה מבחורה דחויה אחת לשנייה; כל אותן תיאוריות שנספגות בתודעה הקולקטיבית והופכות להיות אצלכן בראש למציאות; כל ריג'קשן שאישה מקבלת, כל התנהגות וולגארית בדייט – על כל אלה תמיד תבוא הצדקה מונפצת, שתהפוך עם הזמן לנורמה ולעיוות שערימות של גברים מסכנים יאלצו להשלים איתו. ובכן, חלאס! הגיע הזמן לעשות סדר בדברים ולתקוע את הכפפה של פרדי קרוגר בבלון המיתוסים שתפח פה לממדים של האבסה. הגיע הזמן שתתעוררו, תפתחו את העיניים ותבינו שמה שאתן חושבות שהוא נכון הוא למעשה ההגדרה שלנו לסבל מתמשך.
הנה כמה מהמיתוסים הנפוצים ביותר בלקסיקון שלכן. מוכנות לפיצוץ הבועה? הנה זה בא:
המיתוס: את בטוחה שאנחנו מרותקים לכל מילה שיוצאת לך מהפה
האמת: ממש לא מעניין אותנו מה את עושה בחיים. אם את לא דופקת קופות שיכולות לפרנס גם אותנו ולא מתעקשת על הסכם ממון, אז הקריירה שלך, החברות שלך במשרד, המייל הזועם שקיבלת מהבוס – זה לא באמת מזיז לנו את הביצה. כל הקשקושים על כמה את חרוצה ומגניבה, ועוד בזמן שאנחנו חוזרים עייפים מהעבודה ורוצים לאכול איזה טוסט עם פסטרמה מול מהדורת החדשות – רלוונטיים לנו כמו מכשיר וידיאו בחנות אלקטרוניקה. מצידנו תהיי פקידה בבנק, מדענית אטום או זאת שצועקת ברמקול בארומה שהסנדוויץ'’ מוכן; כל עוד את כוסית זה ממש לא חשוב.
המיתוס: לא באמת אכפת לנו כמה את אוכלת
המיתוס: אנחנו אוהבים לשלם עלייך בדייט ראשון
האמת: אנחנו לא סובלים לשלם עלייך לא בדייט הראשון ולא בשום שלב. רציתן שוויון? התעקשתן להלל את הפמיניזם? תענוג לכן, אבל עכשיו אל תבואו בטענות ששכחנו איך להיות ג'נטלמנים. אולי בחלקים מסוימים באנגליה מישהו עוד נהנה לפתוח דלת לבחורה משתרכת, אבל ככל הנראה מדובר בגברים שעדיין מתעקשים ללכת עם משקפי טייסים ועוד לא קלטו שזה הלוק של קיץ 07.
הסיבה היחידה שאנחנו שולפים את הכרטיס בכל סוף דייט היא בחלקה בגלל שהקוד החברתי מחייב אותנו לכך, ובעיקרה כי אנחנו מאמינים שיש סיכוי לפעילות גופנית בעוד בערך שעה מעכשיו. את יכולה להמשיך לשכנע את עצמך ששילמנו עלייך כי נהנו מחברתך ועושה לנו טוב לפזר עלייך כספים, וואט אבר. אם זה מה שיגרום לך לדלג מהסלון לחדר שינה מהר יותר, אז הכול תקין.
המיתוס: אנחנו תמיד חרמנים
האמת: זה לא נכון. לפעמים אנחנו יותר עייפים מחרמנים. לפי הבולשיט שרץ פה לאורך המאה אפשר לחשוב שאנחנו מסתובבים עם זקפה קבועה, בעוד את עסוקה בלהדוף הצעות ולהמציא מיגרנות. המציאות היא הרבה פחות סוערת; תתפלאי, אבל הרבה מאוד פעמים אנחנו מעדיפים לשבת מול שידורים חוזרים של טלנובלות מלפני עשור, ובעת מצוקה גם ערבי שירה בערוץ 33 – מאשר לגעת בך גם הערב. וכן, יש לזה קשר לאיך שאת נראית היום, לזה שעלית שני קילו ולחצ'קון שיצא לך על המצח – אבל לא רק. הרבה פעמים אנחנו זקוקים לזמן שבו הפעולה הכי מאומצת שאנחנו עושים היא בהייה בכותרת האמצע של העיתון של שלשום; בזמנים כאלה האיבר שלנו מעדיף להישאר במצב כפתור מאשר להתמתח, לעמוד, ללבוש מעיל שקוף ולצאת לעבודה בתעלה חשוכה.
המיתוס: אנחנו נהנים להתחבק איתך אחרי הסקס
האמת: די, נו, תהיי רצינית. את מספיק מבוגרת בשביל להבין שההתלהבות שלנו ממך דועכת רגע אחרי שאנחנו מתרסקים על המיטה לצידך ברפיון איברים. מה שאת אולי לא קולטת הוא שהמצב הרבה יותר חמור מזה: לא נשתמש בחישובים של ג'ון נאש בשביל לתאר לך מה קורה לנו מבחינה הורמונאלית ברגע שהסשן נגמר, אבל בואי נגיד שההתגפפויות שלך באות לנו טוב ממש כמו צו חיפוש לסוחר סמים. תתחילי עם זה – ומה שתקבלי זה גבר במלכודת שמרגיש צורך אדיר להימלט מהזירה עוד לפני שמדליקים את הסיגריה שאחרי.
ואם כבר הבנו שאין ברירה אלא להיתקע לצידך מטעמי נימוס, אז דעי לך שלהישאר לישון מכורבלים זה הדבר הכי נוראי לכל גבר שלא מרגיש כלפי הפרטנרית שלו משהו מעבר לחרמנות נטו. חוץ מזה שאתן עושות לנו נעים בגב עד שאנחנו נרדמים, כל התחככות במיטה שהיא לא צורכי מין אלא לסידורי שינה היא בלתי נסבלת. בהזדמנות זאת, הנה מה שאנחנו חושבים על כפיות: מדובר בתנוחה שמרדימה לנו את היד וגורמת לנו לראות את נקודות החן שלך בגב בתלת מימד. אז תביני אותנו אם אנחנו מעדיפים להתפרש באלכסון בפנאן ולבהות בתקרה.
>> ועכשיו למיתוס הגדול מכולם: האם טבעת נישואין מושכת יותר כוסיות?