החל מהבוקר יש לתושבי "התפוח הגדול" ראש עיר חדש – וצבעוני, יש לומר. ביל דה-בלאזיו, עד לאחרונה הסנגור העירוני של ניו-יורק, ניצח בפער עצום (זכה ב-73% מהקולות) את יריבו הרפובליקני ג'ו לוטה, והפך למועמד הדמוקרטי הראשון בשני העשורים האחרונים המתיישב על כסא ראש עיריית ניו-יורק. "אנו גאים במה שהשגנו בקמפיין הזה, וההישג הזה גורם לנו גם לענווה", אמר דה-בלאזיו בספרדית משולבת באנגלית לתושבי העיר בנאום הניצחון. "הבהרתם חד וחלק כי הגיע הזמן לכיוון חדש לעיר שלנו, מאוחדים באמונה כי אף תושב ניו-יורק לא צריך להישאר מאחור. אנחנו קוראים לשינוי בסיסי והתקדמות הלאה. זה לא קל להתמודד עם חוסר שוויון, צריך לעשות שינויים גדולים מאוד במסלול שהתווה בלומברג. הפתרונות לא יצאו בן לילה, אבל אני מוכן לאתגר".
דה-בלאזיו, שהתמודד בבחירות על תקן "דמוקרט ואידיאליסט ליברלי", נחשב ליריב מר של עשירי ניו-יורק ושל ראש העיר הקודם המיליונר מייקל בלומברג, עליו אמר בעבר כי "קשה לי לראות את בלומברג מתאמן ומזיע בחדר כושר ציבורי בעיר". הוא נשוי למשוררת השחורה שירליין מקריי (השמועות מספרות כי היא הייתה לסבית בעברה, ועברה צד עבורו) ולשניים בן בשם דאנטה ובת בשם קיארה, שהשתתפו באופן פעיל בקמפיין ונאומיהם המרגשים אף השפיעו ככל הנראה ישירות על תוצאות הבחירות. שני הילדים, אגב, לומדים בבתי ספר ציבוריים והמשפחה, המתגוררת בברוקלין, קינחה את נאום הניצחון בריקוד סוער.
סוציאליזם בדם
דרך ארוכה, מרתקת ומלאת מהמורות עברה על דה-בלאזיו עד שהגיע לתפקיד החדש והמאתגר. הוא נולד ב-1961 במנהטן כוורן וילהלם ג'וניור, לאב ממוצא גרמני ואם ממוצא איטלקי, שאת שם משפחתה (אליו שינה את שמו כשסיים את לימודיו בבית הספר התיכון בשנת 1983) הוא נושא בגאווה היום.
את שנות ילדותו והתבגרותו בילה וורן בקיימברידג' מסצ'וסטס, לאחר שאביו, שלחם במלחמת העולם השנייה כקצין בחיל הים האמריקני ואף איבד בקרבות את רגלו השמאלית, שב הביתה כשהוא סובל מהלם קרב והפך לאלכוהוליסט. "אבא היה קצין באוקיינוס השקט והשתתף במספר יוצא דופן של קרבות קשים מאוד", סיפר דה-בלאזיו בעבר. "הקרבות הללו היו מזוויעים, כמו למשל הקרב הידוע באוקינאווה... בכנות, ובהתחשב במה שאנחנו יודעים היום על וטרנים שחוזרים מהמלחמה, אני חושב שאבא שלי סבל הרבה, גם פיזית וגם נפשית. אבא היה אלכוהוליסט, והוא ואמא נפרדו כשהייתי צעיר מאד. גדלתי עם אמא שלי ובני משפחתה, והקשר עם אבא נותק".
אלו לא היו הצרות היחידות של הזוג וילהלם – דה-בלאזיו. השניים, שהיו אינטלקטואלים פעילים, יצאו בשנות ה-50 לקונצרט שבו הופיעה להקה סובייטית. בעקבות אותה יציאה אומללה, ובמסגרת מסע הרדיפה (שנודע בשם מקארתיזם, על שמו של הסנטור ג'וזף מקארתי) שהתרחש בכל רחבי ארה"ב, הואשמו הוריו של ביל בקומוניזם, סבלו מנחת זרועו של המשטר, אבל בכל זאת העבירו משהו לבנם, שאמר לא פעם כי "את הדעות הפוליטיות ואת האידיאולוגיה שלי ירשתי מהוריי". לסיפור המשפחתי העצוב הזה לא היה סוף שמח: בספטמבר האחרון גילה דה-בלאזיו שאביו התאבד בשנת 1979, לאחר שסבל מסרטן ריאות.
"רוצה ליצור עולם הוגן יותר"
לאחר שהשלים תואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת קולומביה, החל ביל הצעיר לקיים את האידיאולוגיה שירש הלכה למעשה. בשנת 1987, במהלך מלחמת האזרחים בניקרגואה, נסע לשם במסגרת עבודתו בארגון ההומניטרי "קיחוטה", כדי לסייע בחלוקת מזון ותרופות. הגבר הצעיר והגבוה, שנהג לרשום בקפדנות את פרטי פגישותיו עם האיכרים המקומיים ועם לוחמי המחתרת, הרשים את האחרונים בעיקר ביכולתו הגבוהה בחיקוי אווזים ובמשפטי החוכמה אותם נהג לצטט מפי קרל מרקס, פרנקלין רוזוולט ובוב מארלי.
חרף העובדה שבקמפיין הנוכחי שלו לראשות עיריית ניו-יורק התעלם דה-בלאזיו לחלוטין מהפרק הניקרגואי בחייו, וכל ההתייחסויות לפעילותו בצעירותו נמחקו מאתר האינטרנט של מסע הבחירות, אפשר לומר ששם "נפתחו" עיניו והוא חזר לארה"ב עם דעות שמאלניות ורצון עז לממשן. בשבתו בניקרגואה הפך דה-בלאזיו למעריץ של התנועה הסנדיניסטית, ששלטה במדינה אותה תקופה. ממשלו של הנשיא דאז רונלד רייגן גינה את הסנדיניסטים, שלטענתו היו רודנים וקומוניסטים, בעוד שתומכיהם הליברלים טענו כי אחרי שנים של רודנות, הם בונים חברה חופשית שתהיה מגישה חופשית לחינוך, לאדמות ולטיפול רפואי. "עבודתי התבססה על הניסיון ליצור עולם הוגן יותר, ואני שואף לשפר את חייהם של בני האדם. הממשלה חייבת להיות מחוברת לאנשים", אמר אז דה-בלאזיו בפשטות.
כשחזר לארה"ב החל דה-בלאזיו את דרכו מלמטה, הוא עבד בתפקידים שונים במגזר הציבורי, בהם מנהל אזורי של מדינת ניו-יורק במשרד לפיתוח ושיכון אורי של ממשלת ארה"ב וכאמור כסנגור עירוני. בשנת 2000 ניהל את הקמפיין של הילארי קלינטון בבחירות לסנאט האמריקני. למרות הקמפיין המוצלח, הקלינטונית ודה-בלאזיו לא הסתדרו היטב ובתום המרוץ הגדירה אותו הילארי כ"חלש והססן".
דה-בלאזיו כיהן גם כחבר מועצת העיר ניו-יורק, ובמהלך פעילותו שם עסק רבות בתחום הדיור הציבורי, אולי בשל העובדה שבצעירותו סולק מדירתו שבאזור הסוהו היוקרתי בגלל שלא עמד בתשלומי שכר הדירה. תהיה הסיבה מה שתהיה, במסגרת חקיקה שהעביר כחבר מועצה נמנעה אפליה של בעלי בתים בעיר נגד תושבים בעלי הכנסה נמוכה, או על רקע של מין, גזע ומחלות שונות כגון איידס. בזכות פעילותו סלחו לו הניו-יורקים גם על עובדת היותו אוהד שרוף של הבוסטון "רד-סוקס" ושונא מושבע של ה"יאנקיז" המקומיים...
גם במהלך הקמפיין הנוכחי שלו הבטיח דה-בלאזיו לתושבים צמצום פערים משמעותי. בכוונתו להעלות משמעותית את המסים לתושבים המשתכרים מעל חצי מיליון דולר בשנה, לשלם מכספי העיריה עבור גנים, להרחיב מאד את התוכניות החינוכיות שאחרי שעות הלימודים בבתי הספר התיכון ולהשקיע 150 מיליון דולר באוניברסיטת ניו-יורק, מה שיוריד משמעותית את שכר הלימוד בה. בזכות כל אלו זכה דה-בלאזיו לתמיכתם של "סלבס" כגון אלק בולדווין, שרה ג'סיקה פרקר וסוזן סרנדון. האם יתממש החזון החברתי ויתקיימו כל התוכניות? ימים יגידו. בינתיים, מומלץ אולי לשר אוצר אחד ממדינה ים תיכונית נידחת להתעמק בביוגרפיה של דה-בלאזיו ולראות כיצד מתקדמים מלמטה ומשתדלים לומר אמת ולקיים הבטחות.