ליל ה-14 ביולי 2010 היה לילה קר מאד במונטווידאו בירת אורוגוואי. עבור הדרום אמריקאים שעל הגלובוס מדובר הרי בשיאו של החורף. הטמפרטורות הנמוכות, קרוב לאפס מעלות, לא מנעו מ-150 אלף בני אדם להמתין בשדה התעופה לגיבורי נבחרת הכדורגל שלהם. הבחורים בכחול, חזרו מהמונדיאל בדרום אפריקה עם המקום הרביעי המכובד, כשבאמתחתם גם זיכרון לאומי חדש - נגיעת היד של לואיס סוארס, שהובילה לניצחון על נציגת היבשת המארחת גאנה ברבע הגמר.
בתוך ההמון שחיכה לנבחרת ה"סלסטה", היה גם נשיא המדינה הטרי חוסה "פפה" מוחיקה (José Alberto "Pepe" Mujica Cordano). תנאי מזג האוויר עיכבו את נחיתת המטוס, אולם פפה לא המתין לשחקנים ברכב שרד מפואר (האיש נסע עד לא מזמן בחיפושית מודל 87'), אלא הצטופף כאחד האדם. כשהגיעו השחקנים, הצטלם הנשיא עם הקפטן דייגו פורלאן ונראה מאושר כילד.
האנקדוטה הזו, שממחישה מעט מהקרבה הגדולה שבין נשיא אורווגאי לבין בני עמו, היא רק קצה הקרחון בסיפורו של האדם המסקרן ביותר בפוליטיקה העולמית היום. מצד אחד, מוחיקה הוא אדם הדוגל ב"פשטות מרצון", חי חיים צנועים, ולא מחזיק בחשבון בנק או בנכסים. מצד שני, הוא נשיא פרקטי שמודע לצרכי העם, אך אינו חושש מחדשנות. בעזרת אישיותו הכריזמטית הצליח מוחיקה להעביר שורה של חוקים ליברליים, והוא מצעיד את מדינתו הקטנה (3.5 מיליון תושבים בסך הכול) למקום גבוה מאד בקרב המדינות המתפתחות בדרום אמריקה, ובעולם בכלל. בצד חקלאות, בעיקר גידול בקר, מצטיינת אורוגוואי בייצור וייצוא טכנולוגית מידע, מאופיינת במשק חופשי ומעניקה, בין השאר, חינוך חינם מגיל אפס עד לאוניברסיטה.
רובין הוד עם אקדח
מוחיקה, בן לאב ממוצא באסקי ולאם ממוצא איטלקי, נולד ב-20 במאי 1935. משפחתו חייתה בדוחק מחקלאות ואביו, שפשט רגל, נפטר כשהיה חוסה הקטן בן 6 בלבד. לאחר מכן עברו הוא ואימו לכפר שבו גרו הוריה, שם התפרנסו מגידול גפנים.
שנות ה-60' וה-70' היו שנים סוערות במדינה למודת המלחמות. בעקבות משבר כלכלי, השתלט הצבא בשנת 1973 על המדינה, ובמשך 12 השנים הבאות חל בה משטר צבאי. מוחיקה, שמאלן קיצוני רדיקלי, הצטרף לפלג מחתרתי בשם "טופאמרוס", שנהג לבצע פעולות ביזה ושוד מזוין של בנקים וחנויות, ולפזר את כל השלל בקרב עניי האזור. בשלב מאוחר יותר החריף הארגון את צעדיו, והחל לחטוף פוליטיקאים ואישי ציבור בעמדות מפתח, למטרות משא ומתן עם השלטון.
בתחילת שנות ה-70' השתתף מוחיקה בפעולות רבות, כמו למשל השתלטות מזוינת על העיר פנדו (הסמוכה למונטיווידאו), שבסיומה נתפס ונכלא. חוסה הצעיר לא חיבב את בית הסוהר "פונטה קרטס", ונמלט ממנו ביחד עם כמה מחבריו במבצע בריחה נועז. הוא חזר לפעילות המחתרתית, ובמסגרתה נתפס ונכלא לא פחות מארבע פעמים נוספות ואף נורה שש פעמים בידי כוחות המשטרה והצבא. ב-1973, לאחר כינון הדיקטטורה הצבאית, נשפט מוחיקה והפך לאסיר פוליטי. עונשו נקבע ל-14 שנים בכלא, ומכיוון שהיה אסיר "מועד לבריחה", זכה לבלות את חלקן לבדו, בתחתית באר. בשנים הללו, בהן סיפר מוחיקה שנהג לדבר עם צפרדעים וחרקים כדי לשמור על שפיותו, התגבשה גם התפיסה הפוליטית שלו.
בשנת 1985 ניצחו הליברלים בבחירות באורוגוואי והדמוקרטיה חזרה למדינה. במסגרת חוק חנינה לאסירים פוליטיים שוחרר מוחיקה מהכלא, והחל בקריירה פוליטית. הוא הצטרף למפלגת "התנועה להשתתפות עממית", שהפכה במהרה לחלק ממפלגת השלטון "החזית הרחבה" ("פרנטה אמפליו"). מוחיקה היה סנטור ו"שר החקלאות, המרעה והדגה" (בדיוק כך), והחל ממרץ 2010 הוא משמש כנשיא.
שואב מים מבאר, מסתפק ב-1,200 דולר לחודש
"סוד קסמו של מוחיקה נעוץ כמובן באישיותו הכובשת והכריזמטית ובעקרונות המחמירים שעל פיהם הוא מנהל את חייו, וגם בדרך שבה הוא מוביל את המדינה", אומר ד"ר אלברטו ספקטורובסקי (60), יליד אורוגוואי שעלה לארץ בגיל 20 ומשמש כמרצה בכיר למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. "באופן אישי מוחיקה הוא שמאלן רדיקאלי. אם זה היה תלוי בו בלבד, יכול להיות שכל אנשי העולם היו חוזרים לחיות בצורה פרימיטיבית, ללא כסף, עם משק אוטרקי וייצור עצמי. מכיוון שהוא אדם פרגמטי מאוד, קיימת אצלו הפרדה מוחלטת בין חייו האישיים הסגפניים לבין ניהול ענייני המדינה, בהם הוא פוליטיקאי הגיוני הקשוב לכל שכבות העם. מוחיקה מבין לאן הרוח העולמית נושבת, ומצטרף אליה. למרות שהוא אנטי-מטריאליסט מובהק, הוא יודע היטב שכדי לנהל את המדינה בצורה מאוזנת צריך שקט תעשייתי. לכן יש באורוגוואי הרבה השקעות זרות. גם הביקורת המופנית כלפיו, שהיא רובה ככולה פנים מפלגתית מפני שהמפלגה שלו תופסת יותר ממחצית ממושבי הפרלמנט, היא ביקורת זהירה מאד. כולם יודעים כמה הוא פופולארי".
אורח החיים הסגפני של מוחיקה אינו מליצה. הוא מתגורר עם אשתו לוסיה טופולנסקי (פעילת שמאל וחברת פרלמנט בעצמה) וכלבתם מנואלה בעלת שלוש הרגליים בבית צנוע בפרבר של מונטווידאו. בני הזוג, שנישאו בשנת 2005 ואין להם ילדים, שואבים מים מבאר ותולים את הכביסה לייבוש בחצר. בתחילת כהונתו סירב מוחיקה לקבל אבטחה, אולם לבסוף נאלץ להתפשר על שני שוטרים שהוצבו סמוך לביתו. את הארמון הנשיאותי, אליו היה אמור לעבור, הוא מנדב עבור עניי המדינה. בקיץ האחרון, כשסבלה אורוגוואי מגל חום קיצוני, הזמין מוחיקה את עניי העיר "לבוא לארמון ולהצטנן במזגן". הארמון הנשיאותי הפך למקלט, ואכלס בתוכו לכמה ימים מאות חסרי בית.
מוחיקה, אתיאיסט (באורוגוואי עבר כבר ב-1919 חוק המפריד בין הכנסייה למדינה) וצמחוני אדוק, סולד גם מנכסים חומריים. הנכס היחיד שברשותו (מלבד עמוד פייסבוק פעיל וססגוני), עליו הצהיר בשבועה, הוא חיפושית מודל 87', בשווי 1,800 דולרים. למוחיקה אין חשבון בנק, הוא מעביר 90 אחוזים ממשכורתו בת 12 אלף הדולרים לצדקה, וחי מעשרת האחוזים הנותרים – שהם סכום של כ-1,200 דולרים. "אני מצליח להסתדר עם סכום זה" אמר. "רבים מאזרחי אורוגוואי חיים מסכום נמוך יותר". פרנסה קטנה נוספת מוציאים הוא ורעייתו מחווה קטנה לגידול פרחים, הרשומה על שם הרעייה. גם היא, אגב, תורמת חלק ממשכורתה לצדקה.
בזכות כל אלה קיבל "פפה" את הכינוי "הנשיא הנדיב והעני בעולם", אולם אם תשאלו אותו הוא אינו אדם עני כלל וכלל. "קוראים לי הנשיא העני ביותר, אבל אני לא מרגיש עני", אמר. "האנשים העניים באמת הם אלו שתמיד רוצים עוד ועוד, אלו שלעולם אין להם מספיק. הם עניים משום שהם לכודים בתוך מעגל קסמים, ולעולם לא יהיה להם מספיק זמן לעצמם. אני בוחר באורח חיים צנוע זה, ובוחר לא לצבור יותר מדי רכוש, כדי שיהיה לי זמן לחיות את חיי כפי שאני רוצה. חיים בצמצום אינם 'חיי צמצום' במקרה שלי. זהו מאבק למען החירות. אלה שמאבדים את החירות הם אלה שנכבלים על ידי חברת הצריכה. כי כשאתה קונה משהו אינך קונה אותו בכסף אלא בזמן החיים שלך שהשקעת על מנת שיהיה לך את הכסף הזה. האנשים העניים באמת הם אלה שרק עובדים כדי לנסות ולחיות חיים של עשירים, ותמיד רוצים עוד ועוד. אם אין לך נכסים – אתה לא צריך לעבוד כמו עבד, ויש לך יותר זמן לעצמך".
נשיא בראש טוב
במהלך כהונתו כנשיא העביר מוחיקה שורה של חוקי רווחה וחוקים ליברליים, שהפכו את אורוגוואי לאחת מהמדינות המתקדמות בעולם מבחינה זו. חוק לדוגמא שהעביר מוחיקה, מתיר לאישה לעבור הפלה על חשבון המדינה ב-12 השבועות הראשונים להריונה. החוק האחרון, שהפך את אורוגוואי למדינה הראשונה בעולם בה מותר להחזיק, לגדל ולסחור במריחואנה, זכה לתהודה רבה. החוק עצמו אינו מקורי, אלא מבוסס על חוק "הלאמת האלכוהול", שהיה קיים באורוגוואי בתחילת המאה ה-20, ועמד בניגוד מוחלט ל"חוק היובש" הידוע מארה"ב. באותן שנים, כדי להתמודד עם בעיית השתייה החריפה, הלאימה אורוגוואי את ייצור האלכוהול, והמדינה הייתה זו שמכרה אותו והרוויחה ממנו. מחירי האלכוהול לא היו זולים, והרווחים ממנו (על פי החוק), הועברו לרווחה ולטיפול באלכוהוליסטים.
בשל חוק המריחואנה, וחוקים נוספים, ספג מוחיקה באחרונה חיצי ביקורת מצד חוגים שמרנים בארצו, שטענו לפופוליזם מצידו. בעקבות הביקורת, ירד בשנה אחרונה שיעור התמיכה הציבורית בו אל מתחת ל-50%, לראשונה מאז החל לכהן.
"צרכני הקנאביס אינם הבעיה של החברה שלנו. זו התעשייה הלא חוקית שמשגשגת מתחת לאף ומעניקה כח לעבריינים וארגוני פשע", ענה מוחיקה למתנגדיו. "חוק הלגליזציה החדש לא יפתור לחלוטין את בעיית הסמים באורוגוואי, ומטרתנו איננה לעודד שימוש במריחואנה. עם זאת, אנו מרגישים שהסדרה בחוק והפסקת הפללת הצרכנים יעשו פחות נזק מהמצב כפי שהוא כיום. מטרת החוק היא לפתור בעיות פנימיות במדינה, ולהפסיק את תזרים המזומנים לגורמי הפשע והעולם התחתון. אזרחים שירכשו מריחואנה בבתי המרקחת יחויבו להציג תעודת זהות, ואם המדינה תחליט שאדם מסוים צורך יותר מדי, הוא יישלח לטיפול".
אגב מי שחשב להכניס את אורוגוואי לרשימת יעדי החופשה שלו, ינחל אכזבה. רק אזרחי המדינה יורשו לרכוש מריחואנה, וכל קונה יצטרך להציג תעודה מזהה בעת הקנייה. "אנו לא מתכוונים לפתח תיירות סמים במדינה", הצהיר מוחיקה.
ביקורת כלפי חוק המריחואנה נשמעה גם מכיוון האו"ם. "אורוגוואי עוברת על החוק הבינלאומי עם חוקי הלגליזציה החדשים", אמר ריימונד יאנס, יו"ר וועדת הסמים של האו"ם. "הנשיא מוחיקה מפר את אמנת הסמים משנת 1961, עליה חתומות המדינות החברות באו"ם, וזאת ללא התייעצות ומבלי לשוחח עם נציגי האו"ם".
התבטאותו של יאנס חשפה צד נוסף באישיותו הכובשת של מוחיקה, פה מפיק מרגליות. "תגידו לבחור הזקן הזה שיפסיק לשקר," אמר בראיון לערוץ מקומי באורוגוואי. "הוא מוזמן להגיע לאורוגוואי ולפגוש אותי מתי שיחפוץ בכך. כל אחד יכול לפגוש ולשוחח איתי, ומי שאומר שהוא לא יכול להיפגש איתי פשוט משקר בגסות. יאנס יושב לו בכסא הבינלאומי הנוח שלו, ומאמין שהוא יכול להגיד שטויות ככל שמתחשק לו. מדוע הוא לא התייחס לחוקי הלגליזציה בוושינגטון ובקולורדו? האם ישנם חוקים שונים לאורוגוואי ולמדינות אחרות – חזקות יותר"?
ההתבטאות כלפי יאנס לא הייתה כאמור התבטאות חריגה בנוף ההתבטאויות של נשיא אורוגוואי. האיש ידוע כנואם מצוין, המדבר בסגנון פשוט, עממי ומצחיק עד מאד. כך למשל, לאחר שנבחר לראשונה לסנטור בשנת 1994, קרא מוחיקה לפוליטיקאים בארצו בבקשה "לחשוב מחוץ לקופסא". כשהגיע בפעם הראשונה לבניין הפרלמנט, כשהוא רכוב על גבי ווספה מקרטעת, שאלה אותו דיילת החניה המופתעת "האם אתה הולך להיות כאן הרבה זמן?". "אני בהחלט מקווה שכן", השיב הנשיא לעתיד.
מנהיג ויראלי
למרות שובבותו וחוש ההומור שלו, מוחיקה בן ה-78 כבר אינו ילד. לאחרונה הודיע שיפרוש בקרוב (בתום כהונה אחת בלבד) מתפקיד הנשיא, ובכוונתו לאמץ 40 ילדים עניים. רעייתו תמשיך בינתיים לשמש כחברת פרלמנט, ושמה הוזכר גם כמועמדת לתפקיד סגנית הנשיאה הבאה.
למרות שיפרוש בקרוב לביתו, עתיד העולם מטריד מאד את מוחיקה. בכנס בנושא איכות הסביבה וקיימות, שנערך באו"ם בשנה שעברה, נשא מוחיקה נאום מרגש שנגע ללב של רבים וזכה מיד לתרגום למספר שפות, ולעשרות אלפי צפיות ביוטיוב. מוחיקה התייחס בנאומו לאיכות הסביבה ולשמירה על כדור הארץ, אבל גם לגלובליזציה ולתרבות הצריכה הקלוקלת שלנו, ולמהות החיים בכלל. "כל היום דיברנו כאן על כלכלה בריאה והגיונית ועל הוצאת מיליוני בני אדם ממעגל העוני, אבל כשאני מביט על התבנית הקיימת של ייצור וצריכה במדינות המפותחות אני חייב לשאול את עצמי: אם ההודים היו מחזיקים בכמות המכוניות פר משפחה כמו שיש לגרמנים – כמה חמצן כבר היה נותר לנו לנשום? האם לכדור הארץ יש מספיק משאבים כדי לספק את אוכלוסיית העולם כולו באותה רמת צריכה שבה המדינות העשירות צורכות? על זה אנחנו חייבים לדון.
"איך אנחנו יכולים לדבר על סולידריות כשיש לנו כלכלה המבוססת על תחרות לא הוגנת. אחיי העובדים נהגו לעבוד 8 שעות ביום. בשלב מסוים ירדה הכמות לשש שעות עבודה ביום, אבל אז הם מצאו את עצמם עובדים בעבודה נוספת, ולמעשה יותר שעות מאשר מה שעבדו מלכתחילה. משכורת אחת לא מספיקה לממן את כל המוצרים שאדם ממוצע רוכש, ורק כשהוא מסיים עם כל אלו, הוא פתאום שם לב לכך שהוא זקן שגרוני, ממש כמוני, ושחייו כבר גמורים.
"לכן אנו חייבים לשאול: האם זה גורל האנושות? הדברים שאני אומר עכשיו הם מאוד בסיסיים: ההתפתחות איננה יכולה לבוא כנגד השמחה, היא צריכה לשחק לטובת השמחה האנושית, לטובת אהבת כדור הארץ, יחסי אנוש, הדאגה לילדים, לחברים, וכיסוי הצרכים הבסיסיים שלנו. מכיוון שזהו האוצר היקר ביותר שיש לנו: שמחה. כשאנו נאבקים למען הסביבה חייבים לזכור שהאלמנט החיוני ביותר בסביבה הוא האדם עצמו".