אני רוצה להתחיל הפעם את הטור עם עובדה מדעית, שבטח רובכם לא שמעתם עליה: ים המלח הוא לא המקום הכי נמוך בעולם, ממש לא. כמה קילומטרים מתחת לקו הזה, תוכלו למצוא את רף הציפיות שלי מבחור בדייט ראשון. ועדיין, למרות שהצבתי את הרף הזה הכי נמוך שאפשר, עדיין יש טיפוסים מסויימים שלעולם לא אצא איתם. אז אם אתה תוהה למה הדייט האחרון שלך כשל, כדאי לך לבחון את הרשימה ולוודא שאתה לא חלק מאותם גברים, שאין לנו ברירה אלא לפסול אותם מראש:
נרקיסיסטים
אם אתה נרקיסיסט העולם שלך בנוי מהמון שאלות עומק (זה יפה לי? אני נראה טוב היום? היא רוצה אותי? השיער שלי מסתדר?) ויש לך תשובה אחת הגיונית לכולן ("ברור"). שום דבר לא מעניין אותך חוץ מעצמך ולדעתך גם אין בזה שום דבר שגוי. בעיקרון אתה בטוח שאין מישהי שמספיק טובה בשבילך, אתה טורח להדגיש את זה כל פעם מחדש בפני כל דייט שלך וכל מה שאתה רוצה זה לוודא שהצלחת לכבוש כל בחורה קיימת. היחיד שמאוהב בעצמו יותר ממך, שעסוק בעצמו יותר ממך ושאוהב לכבוש יותר ממך זה כנראה פוטין.
קלאברים
אין לי מושג אם זה בכלל קביל לומר 'קלאברים' לפני שהגעתי לגיל 30 ולאור העובדה שאני חצי עירקית שלמה, אבל זה לא משנה את העובדה שלא אצא איתם לא משנה מה. הקלאברים יוצאים כל לילה, שותים בלי הפסקה, קמים ב-5 בערב והדבר היחיד שהם אחראים ועקביים לגביו זה ההופעה שלהם ברשימת מועמדים להשתלת כבד. גם אם לגבר כזה אין שום בעיה להיות בזוגיות, לי לא מתאים לקום איתו בבוקר ולדעת שהדאבל אספרסו היחיד שהוא יודע להכין לי מגיע בבקבוק של ואן גוך.
ערסים
עם ערסים שאוהבים לבטא את עצמם בשרשראות, לבוש ושיער שחורדיני – אין לי שום בעיה. אבל עם ערסים כבדים שאוהבים לבטא את עצמם בדציבלים הכי גבוהים שיש לרדיו שלהם להציע, שמעדיפים להפעיל את המכונת קריוקי דווקא ב-5 לפנות בוקר, שחושבים שזה מגניב לנסוע על 160 קמ"ש עם ליטר אלכוהול בדם ושהעברית שלהם מורכבת רק מקללות בערבית (מעניין אם "כוסאמקערס" זה הדרך שלהם לומר שלום אחד לשני) – איתם לי (ולכל בחורה נורמלית אחרת) יש בעיה רצינית. ולפני שמישהו (ערס ככל הנראה) יתעצבן על מה שכתבתי, בואו נזכיר לעצמנו שבסוף גם לערסים כבדים יש בעיה עם ערסים כבדים, הרי על זה בדיוק מבוססים החיים של משפחת אברג'יל, שירזי ואבוטבול.
שוביניסטים
השוביניסטים שמים כל בחורה בבעיה. מצד אחד הם לא מפסיקים לצחוק עלינו ומצד שני הם מגנים על עצמם בעזרת העובדה הזאת בדיוק – שהכל בצחוק. ככה קורה שכל אחת שתעיר לגבר כזה היא כבדה/ מציקה/ פלצנית/ לוקחת הכל קשה מדי ופמינסטית, שבטח לא מורידה שיער משום מקום בגוף. אין מישהי שבאמת יכולה להתמודד לאורך זמן עם גבר כזה, שהוא עד כדי כך גס, מעצבן ופרימיטיבי. אם במקרה אתה בכל זאת מתעקש לחפש אישה כזאת, אתה תוכל למצוא שאריות שלה שמככבות מדי פעם בתצוגה במוזיאון ישראל, תחת השילוט "האדם הפרהיסטורי".
צדקנים
מדובר באותם גברים שיוצאים למלחמות על כל דבר בעולם ובכל יום בשבוע: הגנה על חתולים, מיחזור, טבעונות, התנדבות בבתי אבות, הפגנות על יוקר המחיה, על הפקר ניצולי שואה וכנגד כל מפלגה שעולה לשלטון. הם מדברים רק על זה, עושים רק את זה ודוחפים אותך בכח לחיות באותה צורה בדיוק. לרוב מדובר בעבודת קודש של ממש וזו בדיוק הבעיה. לצאת עם גבר כזה רק נותן לי להרגיש כמו הבן אדם הכי רע ואנוכי שקיים. כמובן יתכן מאוד שבלי שום קשר זה נכון לגביי, אבל עדיין, אני לא צריכה תזכורת יומית.
עממיים
הכוונה לא לאנשים פשוטים וחסרי יומרות, אלא לאותם גברים שבדייט הראשון תמיד מנסים לשכנע אותי בכח שלסיים תיכון זו שאיפה גדולה ומיותרת מדי. אלה הגברים שכותבים בדף הפייסבוק שלהם 'למד באוניברסיטה של החיים', שאוהבים לומר משפטים כמו "טוב ציפור אחת במחבת משתיים ביד" ושחושבים שאותם ערסים כבדים שדיברנו עליהם מקודם הם דמות לחיקוי. אבל הבעיה הכי גדולה בלצאת עם גברים כאלה, זה שהם בטוחים שדרך החיים שלהם היא הכי טובה ונכונה והם לא מוכנים לקבל אף אישה שחולקת על כך. בטח אם, חס וחלילה, היא למדה באוניברסיטה אמיתית.
רגשנים
זה הסעיף הכי מסוכן שיש בגלל שקשה לך להבין אותו. כן, אנחנו רוצות בחור שהוא לא אדיש יתר על המידה, שיודע להתרגש מסרטים דביליים, שרגיש אלינו ולסביבה ושאכפת לו מעוד דברים חוץ מעצמו. אבל אנחנו לא רוצות שזה יהיה מוגזם. לא בגלל שזה לא גברי או לא סקסי, אלא בגלל שתלותיות רגשית היא אף פעם לא מתכון לזוגיות מנצחת ולא משנה ממי זה מגיע. דמעות יתר, דרמות קשות, חוסר יכולת לשמור על קור רוח, נטייה להישען על השני בלי הפסקה בשביל לקבל תמיכה – זה מתיש ולא בריא.
קמצנים
כבר יצא לי לדבר פעם או פעמיים על עניין הכסף בקשר. כמובן שנוכחות כסף (או מה שיותר רלוונטי לגבי רוב הישראלים: חסרונו של כסף) לא צריכה להיות שיקול בזוגיות. ועדיין, אחד הדברים הכי פחות מושכים בגבר זה קמצנות על האישה שלו. אין צורך להזמין מנות מסעדה במאות שקלים, לקנות מתנות יקרות או לחיות כאילו היית נכד של רוטשילד (אם במקרה אתה דווקא כן, תרגיש חופשי ליצור קשר), אבל אתה גם לא אמור להתחשבן על כל שקל שיוצא לך מהכיס. בסוף אתה צריך להבין שעדיף לך לשמור את האישה שלך באיזור המכנסיים מאשר את משה שרת.
לפני שתתקפו אותי עם כל ה"מי את חושבת שאת" (אין לי מושג. אני חזיר ים? אני שרקן? מי אני? מה אני? ועד כאן עם שטיפות המח שעושה לי ארץ נהדרת), אני רוצה לומר לכם שכמובן אסור לנו לפסול אף אחד או אחת מראש. גם הפעם טוקבקים שמבוססים על זה שאני פולנייה, קרה, רעה, שכל מה שהיא זקוקה לו זה סקס יתקבלו כרגיל באהבה ובהרמת גבה (כי אם כבר היית נחמד והצעת סקס, למה אתה לא משאיר מספר טלפון?).