מקבל מייל מהעורך שלי. תוכנו: מה עם טור לחג. כמו בכל שבוע, אני משיב שאין לי כלום ושהמוח שלי ריק ושמה נראה לו שאני, פאקינג יאיר לפיד? הוא הציע לי פשוט לכתוב על מה שקורה לי בחיים.
בשלב הזה התחלתי קצת לבכות.
שלא תטעו, זה לא שרע בחיים. ומצד שני, גם לא נוצץ מדי, לפחות בתקופה הזאת. הכול סבבה. סבבה מדי. וזה המצב הכי נורא. כי כשרע באמת אז רע ואתה נותן לעצמך להיכנס פנימה וצריך את זה לפעמים, וכשטוב, אז טוב, וזה הכי טוב. אבל סבבה? סבבה הוא הכי מתעתע. איך הפילוסופיה? סוקרטס, מאחוריך. בכל אופן, רציתי לראות אם גם לשאר האנשים רק סבבה אז התחלתי לשוטט לי בפייסבוק, וקצת ברחוב, וקצת לבד בים, באמצע הלילה, עם בקבוק בירה ופוסטר חתום של אבי נמני.
ואין אף אחד. כולם בחופש. ואם הם לא חופשים, הם מדברים על חופשה, ואיפה יהיה החו״ל הבא, ואיזה דיל דוד של אבא של סבתא של נירית סגר לה. בקיצור, אין איך להתחמק. כן, אני יודע מה אתם חושבים. גם כן זה, מסתובב בין עשירים, שומע שיחות של אנשים שבעים, הוא מנותק, אין לו מושג, הוא מנפנף פה במותרות בזמן שיש אנשים שלא מסוגלים לשדרג לטריפל של הוט.
זה בדיוק מה שאני הייתי חושב, אם לא הייתי האנשים האלה. כמוני, כמוך. עמך. מחפשים את העקיצה לכרתים, ולא חופשה ארוכה במלדיביים. חבר׳ה שבכלל מעדיפים את סיני, אם לא היו בה ערבים. או את אילת, אם לא היו בה ערסים. או את הנגב, אם היה בו משהו חוץ משני פסטיבלים בשנה וכמה גמלים שמתים להידרס. מעמד בינוני ומטה.
חפשו אותי בקונקשיין
מיליון ושבע מאות אלף אנשים עברו בנתב״ג באוגוסט. נגיד הורדנו מהספירה את הצרפתים, עדיין נשארנו עם לפחות מאה מאתיים איש. ואני שואל, מאיפה לכל אלה יש תקציב פתאום? איך בקיץ ״אני חנוק, לא סוגר את החודש״, הופך ל״אחי, זקינטוס, 4 לילות 700 דולר, פשע לא לקחת״. תשובה כלכלית לעניין אין לי, שכן אני מפחד ממספרים, גרפים ומבטאים סטייל שלמה מעוז. אני יכול רק להניח שצמיחה משמעותית במשק אין פה, לפחות לא ברמת גן. כל השכנים שלי עם אותן מאזדות, ומלבד שכן אחד שצובע את הדירה, אין אף אחד שעושה איזה שיפוץ מאסיבי. מסקנה, אנחנו לא טסים כי פתאום יש לנו יותר כסף בארנק, אלא מהסיבה הפשוטה שמשעמם פה, והשגרה מעיקה, והכול על מי מנוחות, ואם אין איזו מלחמה טובה כמו שציפינו שתהיה, אז אם מה נשארנו? שמלות של בר רפאלי ותיקו אפס מול ווילס. משעמם!
חייב חו״ל. אני מחליט לדבר עם חגי, חבר כזה שיודע להשוות בין כל אתרי הדילים והאפליקציות, שמכיר את כל המבצעים השווים ואחד כזה שגם כשמדובר בטיסה שעה וחצי לקפריסין, הוא ימצא איזה קונקשיין קומבינה כזה על איזו נושאת מטוסים בלב הים התיכון, העיקר להוזיל עלויות.
בכל אופן, הוא ממליץ לי לחפש באפליקציה שמציעה מקומות פנויים בטיסות. נכנסתי לשם ותוך דקה סגרתי טיסה לברצלונה במאתיים דולר. אני אשכרה הולך לראות את מסי בפחות מאלף שקל, חלום. אלא שאז ראיתי טיסה לבורגס ב- 170 דולר והמחשבה עליי ועל אורן חזן מחליפים ז׳יטונים בשולחן הבלאק ג׳ק, גרמה לי לחזלש את מסי ולהתעופף לבולגריה. ובאמת הייתי מגיע לשם לו רק הייתי עוזב את האפליקציה בזמן ולא סוגר עסקה זולה יותר. 129 דולר, טביליסי. אחרי שעיינתי באטלס, הגעתי למסקנה שאין לי מה לחפש בבירת גאורגיה ושאני עוזב את האפליקציה.
בין ברלין לקניון ביאליק
לא מתייאש. כולם טסים, סוחטים מיליון לייקים על פוסט צ׳ק אין בבן גוריון איירפורט, ורק אני מודד טישרטים בקניון ביאליק במרכז רמת גן. נכון, אין לי מה להתבכיין, קוראים ממש הדוקים יודעים שביקרתי לאחרונה ביוון וקרואטיה, אבל חוץ מביקור אחד בחוף אקזוטי ואיזה לילה לא ברור עם ספק אישה ספק ארמדיל, זה היה נטו עבודה.
אני נכנס לאחד האתרים שחגי המליץ, לא אגיד את שמו מטעמים ברורים אבל רק אגיד שפעם ליורם ארבל הייתה תכנית ספורט עם שם דומה. וגם האתר הזה, בדומה לאפליקציה המדוברת, גורם לי להבין שאני ממש לא מעודכן על מפת התיירות, ושיעדים כמו ורנה בורגס וברטיסלאבה הצליחו לעקוף ערים נוצצות כמו ברצלונה, ברלין ואמסטרדם ולכבוש את הנוסע הישראלי. נראה לי מוזר. באמת נהנים שם? ושיסלחו לי הסלובקים אבל אני לא מצליח לדמיין מישהו חוזר קורן ומאושר מברטיסלאבה, מה יש שם ולמה מנסים לדחוף לי את זה בכל מקום ב-119 דולר, כמה מזרח אירופה אפשר להיות?
אני נשאר בבית. מספיק. יום של חיפושים נתן לי בדיוק מה שאני צריך, תחושות של הכנה לחופשה שמספיקות כדי להרגיש קמצוץ של חופש אמיתי, וסיפור רלוונטי שיעזור לי להצטרף לשיחות חו״ל המתרחשות פה חדשות לבקרים. בשלב מסוים נזכרתי גם שאין לי מי לנסוע. כולם כבר חזרו, ואמא שלי בהודו. סופית, נשאר פה, במולדתי היקרה, ארץ זבת חלב ועראק, אני ועוד שאר נבחרי עם סגולה, מה צריך יותר, עם ישראל חי!
הופה, טיסה ללרנקה ב- 99 דולר. יאללה ביי פראיירים.