#הטור הינו טור קומי לחלוטין ויש להתייחס בהתאם
חבר כדורגל- חבר כדורגל עומד בראש טבלת החברויות הלא מחייבות. חוץ מזה שיש לו חולצה קבועה של דל פיירו ושהוא משחק טוב עם הגב לשער אין לך מושג ירוק לגביו. לא מה הוא עושה, לא בן כמה הוא ולא למה קוראים לו "ירון המשקוף". אתה לא מתעניין, הוא לא מתעניין וככה זה עובד. באים, משחקים, הולכים. אין רצון לבונדינג, אין טעם למינגלינג. חברות אמת. חולה על כדורגל.
ווינגמן - מה זה? בגדול, ווינגמן זה כמו פלוגת מסייעת, עוזרת לך לחדור ולפגוע במטרה אבל נשארת מאחור. אגב, בהמשך יש עוד דימויים צבאיים, אז אם עולים לכם פלאשבקים רעים מצאלים, זה הזמן לחתוך. מה עוד? ווינגמן חייב להיות תפוס. תחשוב, לרווק אין אינטרס שאתה תזיין במקומו. בנוסף, כל אחד יכול להיות ווינגמן, לאו דווקא חבר. לצורך העניין, ברמן זה אחלה ווינגמן. מארחת - אחלה ווינגמנית. אבא שלך בסלון רואה זגורי בתחתונים - אחלה פנסיונר. לזיין זה לא יעזור לך.
חבר מהיסודי - שתי אופציות: או שעד היום אתם חברים הכי טובים. או שאתם נפגשים פעם בשנה ביום כיפור, מעלים זכרונות על איך בכיתה ד' שאולי זרק כיסא על מרים המחנכת, ונפרדים לשלום.
חבר קרחניסט - יעיר אותך בשש בבוקר של שבת. ינסה לשכנע אותך להצטרף אליו לאפטר מטורף ביערות הקושלרבאק בדרום הנגב הדרומי. יתבאס עליך שאתה מבאס אותו. ינסה להדליק אותך על העניין בעזרת משפטים מסרטי השראה בסרטוני פייסבוק - "חיים פעם אחת", "תרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותך", "דווקא זה שלהורים שלי היה חור בקונדום אומר שאני חייב לנסות אקסטה". שטויות כאלה. אתה מצידך רוצה להתבגר. ואולי לא. שעתיים אחר כך אתה מוצא את עצמך מחובר לשלוקר ערק, בוהה באנשים משחקים סטנגה עם רמקולים.
חבר אוטו- ללא ספק, החבר הכי טוב. מצד אחד, הוא לא המנהיג, הוא לא מנהל קבוצת הוואטספ וסביר להניח שיש לו בולבול קטן. מצד שני, יש לו אוטו. במקרים מסוימים אפילו דלקן. וחבר עם דלקן, כידוע לכולנו, זה כמו בחורה עם גלולות, לא משנה איך ומה, רק תביא סיבוב. כן, אני מתדרדר מטור לטור.
חבר חרטטן- מה לעשות, צריך אחד כזה. ולו בכדי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמנו. המבטים שהחבר׳ה האחרים מחליפים אחד עם השני בזמן שהחרטטן מספר שפעם גל גדות התחילה איתו כי שמעה שעשה 17 אקזיטים בתחום המובייל, בונים חברויות חזקות. תאמינו לי, כל חברות אמיתית בין גברים נוצרה מרכילות וסתלבט על חבר חרטטן.
חבר יחצ"ן- לכל אחד יש דבר כזה. וגם כל אחד קצת שונא אותו. הנה כמה מקרים תגובות: הוא תייג אותך בפוסט פייסבוק למסיבת שבויים שבויות בקלרה בהנחיית גלעד שליט - מקובל. פעם שנייה- הערת אזהרה. פעם שלישית - בלוק, חד וחלק. כנ״ל לגבי הודעות לאינבוקס. יש גבול. שלח sms? הוא במצב קריטי, רחם עליו. עוד שנייה הוא שולח לך הודעה במקושרים. שלח וואטסאפ? עד כאן. ברגע זה בוטלה החברות. גם ככה זה תור הזהב של הפאבים.
חבר משפחה- החברות הכי מביכה. חברות שנפלה עליך מתוקף היותך הבן של שרה שלחברתה הטובה רבקל׳ה יש בן בדיוק באותו שנתון שלך. יופי, מה עכשיו? על מה נדבר? נגזר עלינו להעביר ביחד את הברית של הנכד של מוישה, חבר של האמהות החברות מהצופים, ויש שתיקות מביכות. סעמק.
חבר אנונימי - אתה נתקל בו הרבה, כל הזמן, לפחות פעם שבוע. יש בעיה אחת - אין לך מושג מי הוא, מאיפה אתם מכירים, מה השם שלו, מאיפה הוא ומה הצבע האהוב עליו. אתם פשוט חברים. ואפילו די קרובים. ברמה כזאת שממש לא מתאים ואפילו מעליב לשאול אותו פתאום "תגיד גבר, איך קוראים לך בכלל?". ואני שואל, איך עדיין לא המציאו סטארט אפ שיפתור את הסוגיה הזאת. אני בטוח שמסתובבים מיליוני חברים אנונימיים בעולם שרק מחכים לחשוף את זהותם.
חבר ג׳ינג׳י - ובכן, מאוד תלוי איזה סוג ג׳ינג׳י. אם מדובר במגה ג׳ינג׳י שנולד עם כובע מצחייה ומגיל אפס מתקלח עם אולטרסול 100, כנראה שנתרחק ממנו. לא בגלל שהוא לא אח, אלא מהסיבה הפשוטה שהוא מסנוור מדי. הוא בולט מדי. ויפה. ויגנוב את כל הבחורות. יצאתי מזה יפה, לא?. אה, ואם זה ג׳ינג׳י אחר, אשכנזי לייט כזה או עיראקי שהתפלק לו גן כתום, שמור קרוב אליך, צריך חבר עם טמפרמנט ג'ינג'י. כן אמא, כתבתי טמפרמנט. את הטור הבא שלי תקראו במוסף הארץ.
חבר נפש - כן, בנות. יש דבר כזה. מבין כל החברים שאנחנו דואגים לדבר איתם בעיקר על פין פות פורנו פוקר ועוד אלמנטים גבריים שמתחילים באות פ׳, מסתתר איזה חבר נפש, אחד שקולט אותך במבט, שיודע לזהות כל הבעה שלך, שיודע לקחת אותך לשיחת עומק שלא מביישת סצנה מהר ברורבק. מה שכן, באותה רצינות, הוא מסוגל דקה אחר כך לעשות לך וודג׳י.
חבר לימודים - ככלל, יש הרבה יותר חברות לימודים מאשר חברי לימודים, איכשהו, בשלב הזה בחיים, בנות מתחברות הרבה יותר מהר מאיתנו. לא ברור למה. הרי בצבא רק היית נדחף עם מישהו לתור בחדר אוכל והוא כבר היה בא לישון אצלך בסופ"ש, ופתאום בלימודים אתה מסוגל שבועיים ללמוד עם בן אדם למבחן אבל לא לשבת איתו על בירה של אחים. סוגיה מעניינת. מסקנה: לא ללכת לאקדמיה. או לצבא. סתם, לצבא כן, אחרת איך תכיר חברים כמו בסעיף הבא.
חבר צבא - אם לצערך בחרת להיות חייל קרבי או תומך לחימה או עוזר תומך לחימה אז רוב חבריך הצה״ליים הם מחורים בצפון או ממערות בדרום, ולמרות שנשבעתם אחד לשני שלא תיפרדו כי על פי האתוס העברי "חברים מהצבא זה לכל החיים", אתה מגלה שהוא נשאר במושב, אתה נשארת במקום ושניכם נשארים חברים רק בזכות צווי מילואים שצצים בתיבה פעמיים בשנה. מה שמוביל אותי לסעיף הבא.
חברי מילואים - על מדים, אתם BBF. אתם אושרי כהן ותורג׳מן, אתם שי ודרור, אתם הגייז מהמירוץ למיליון. על אזרחי, אתם כמו ביבי וגלעד ארדן. בשגרה - ידידים טובים, חולקים קבוצת וואטספ ונפגשים רק כשצריך. כשיש מלחמה - אחים על מלא.
חבר של חברה של החברה- אין לך ברירה, אתה יוצא איתו לדאבל דייט פעם בשבועיים, מה לא תהיו חברים? גם אם הוא היפי שחזר עכשיו משבועיים במידברן ומדבר על הנפש שלו בזקפה, אתם מחויב לתהליך.
קולגה/חבר לעבודה/ החרא שעובד כמוני אבל עוקף אותי בנטו - ובכן, לי אישית זה לא קורה כי אני כרגע מוביל את טבלת השכר של מאקו. וברצינות, חבר לעבודה זה כבר נושא לטור בפני עצמו. תאלצו לחכות. כן, זה סעיף מיותר, אני מסכים. תפנו לעורך.
חבר טיול - טוב, תלוי מאיפה. מהודו? חבר לחיים. מדרום אמריקה? חבר לעולמים. מאוסטרליה? חבר ורע. מבורגס? חבר לתא.
מכרשת- חבר מהרשת. "זה אתה מהיוטיוב", "בואנה זה אתה מהסטטוסים?", "תגיד, יש לך במקרה טור רדוד ולא מצחיק במאקו?"- כן חברים, בעידן שלנו, לכל אחד יש לפחות מכרשת אחד. או אלף אם אתה מוביל דעה וירטואלי. או 102 אלף אם אתה החזה של חן טל.
עולים לכם עוד "סוגי חברים"? טקבקו, אולי ניקח את מה שכתבתם, נהפוך למצחיק, ונפרסם את "סוגי חברים 2". ואולי לא.