בינו גבסו (61), כוכב הריאליטי החדש ("רויאל שף"), ד"ר שקשוקה בשבילכם, הוא איש מפתיע. מודה, לראיון איתו הגעתי עם הרמת גבה ולא מעט סקפטיות - כמה יכול לעניין אדם שמתמחה בשקשוקות? - אבל תוך כדי השיחה גיליתי אדם מרתק שיכול ללמד את כולנו מהו רגש אמיתי. תהיו מוכנים לשאלון גבר לא סטנדרטי.
בינו, ברשותך, נתחיל את השיחה בך, את האוכל נשאיר לאחר כך. על איזה חלק בשבוע אתה לא מוותר?
"כל שישי בין 16-17 אחרי הצהריים אני הולך לאכול את האוכל של אימא שלי אצלה בבית, זה חובה. לפעמים גם מביא חברים שיטעמו מה זה אוכל אמיתי".
מה המקצוע הכי גברי בענייך?
"אני לא יודע איך לקרוא לזה אבל להגיש אוכל לאנשים, לעמוד בצד וליהנות לראות איך שהם אוכלים, זה ממש המקצוע והתפקיד שלי, לעמוד ולראות את האנשים אוכלים ונהנים. המפגש שלהם עם האוכל, לרוץ לקליינטים לתבל איפה שצריך ולשבת לראות אותם נהנים... זה תפקיד שהוא מעל השף".
איזה חבר טוב מלווה אותך בחיים האלה?
"ליווה מלשון עבר... שאול אברון, המסעדן והעיתונאי שנפטר לפני שנה, נפגשנו לפני 20 שנה ומאז כל יום היינו מתראים ונוסעים ואוכלים במקומות הכי נידחים בארץ, איפה שהיה אוכל טוב, לשם היינו מגיעים. היינו מדברים על אוכל כל הזמן, אפילו לא מדברים על נשים כי לא היה זמן, הוא היה מטורף ואני אבול מטורף. בחברות בינינו עליתי איזה 40 קילו מאוכל טוב".
במה אתה הכי דומה לאבא שלך?
"קודם כל במראה אני דומה לו בדיוק. ואני דומה לו בתאווה והאהבה לאוכל. אני זוכר שהייתי נכנס להורים שלי, אפילו אם אבא שלי היה ישן הוא מיד היה קם ונכנס למטבח להכין לי משהו בלי שאלות ובלי דיבורים, אפילו לא שואל אם אני רוצה לאכול בכלל. כך גם אימא שלי, ואני אותו דבר... היום אני נכנס לאנשים הביתה אני ישר הולך למטבח, גם כשאני הולך למסעדה שאני לא מכיר בפעם הראשונה, בייחוד כשהייתי הולך עם שאול, שהיינו נוסעים בכל הארץ, היינו נכנסים ישר למטבח ותוך שניה מגלים מה יש שם וקובעים האם המקום טוב או לא, לא שואל אפילו, פשוט נכנס. ואז היינו מחליטים האם יושבים ואוכלים או לא".
מה עוד לא הספקת לעשות בחיים האלה?
"יש לי הרבה פנטזיות, אני משוגע ואוהב להגשים אותן, אבל החלום שלי הוא שיהיה לי אוטו עם נגרר מאחורה ובנגרר יהיה לי מכשיר של שווארמה, מנגל ועפיפון כחול לבן... וככה אני יוצא לדרכים ופותח שולחנות ממש באמצע הכביש, מדליק את המנגל, את השווארמה, מעיף את העפיפון ומתחיל לחלק אוכל לאנשים עד שאני לא יכול לעמוד על הרגליים מרוב עייפות ואז לחזור הביתה וככה כל יום לעבור כל מיני מקומות. יום אחד בדימונה, ערד, נתניה, טבריה, זה הסוטול הכי טוב בעולם מבחינתי".
פואטי משהו.
"תשמע אני בן 61 וחצי, נשוי באושר עם 5 ילדים ותשעה נכדים. יש לי עוד פנטזיות לפתוח מקומות... אני לא אוהב להעתיק מאנשים אז אני מפנטז על דברים לא הגיוניים, ואני לא מוציא את הפנטזיה לאור רק כשאני יודע שהיא מוכנה במאה אחוז. אם היא לא פצצה כמו עם השקשוקה והשווארמה אני לא מוציא את זה. אני בודק את זה קודם, אפילו פה במסעדה, אם אדם לא מוציא את הביס השני מהר משהו לא טוב במנה... אם אחרי הביס הראשון מגיע הביס השני במהירות אני לא צריך שיגיד יותר כלום, הבנתי הכול".
איך אפשר לנהל שיחה עם דוקטור שקשוקה מבלי השאלה איזה מאכל אתה הכי אוהב?
"האמת שחריימה זו המנה שאני הכי אוהב, ובמיוחד את הראש הטרי של הלוקוס, אין ארוחה בעולם יותר טעימה מזו. פעם שף עם שלוש כוכבי מישלין שאל אותי מה המנה האהובה עליי ועניתי את אותה תשובה והוא אמר לי שהראש זה החלק הכי נחשב, כנראה שמי שבאמת בעניין מבין את זה. חוץ מזה יש כמובן את השווארמה והשקשוקה שלי... שאותן אני מכין עם דמעות".
למה עם דמעות?
"למה אני כל כך אוהב את זה ומתרגש כשאני מכין את האוכל שאם דמעה נופלת למחבת זה הכי טעים ככה... אני אוהב לשדל אנשים לאכול, אנשים שיושבים ואוכלים כמו שצריך אצלי זה הכיף שלי בחיים, לפני שבועיים הביאו לי ממשרד התיירות שני אמריקאים ענקיים שישבו לאכול אצלי משהו, הם באו עם מכשירי הקלטה והכול, הם נראו מאוד רציניים. נתתי להם לאכול והם חיבקו אותי, ממש בכו, זו הרגשה טובה, איזה כיף זה. רק ישבתי והאכלתי אותם, ממש כמו תינוקות".
מה הסוד של השקשוקה שלך?
"כל שקשוקה שאני עושה אני מתרגש מחדש, אני לא יכול לתאר לך כמה שקשוקה מעגבנייה, פלפל ושום.. כמה זה טעים, אני מוכר המון שקשוקות ויש לי טבחים מנוסים שעובדים איתי הרבה זמן אבל אני אומר את האמת זה לא אותה רמה כמו שאני נכנס ועושה את זה לבד. כמה שאני לא אלמד אותם זה לא זה. אני לא אוהב להשתחצן אבל בשקשוקה אני מוכן להתחרות בכולם".
אתה יכול להסביר לי איך כל ילד במדינה יודע את צמד המילים "ד"ר שקשוקה"?
"תשמע, אני בן אדם שאם אני רודף אחרי משהו ומאמין ואוהב אותו אז אני רץ כמה שצריך עד שאני מגיע. אחותי אמרה לי שהיא לא תשכח שבשבעה ישבנו על אבא שלי ופתאום אמרתי לה "מלכה קומי, הולכים לאכול שקשוקה". והיא אכלה... ובאותו יום הבטחתי לה שהיא עוד תראה ושאני אעשה שקשוקה ולא יהיה מקום שלא יכירו את השקשוקה שלי וממש לפני כמה ימים היא הזכירה לי את זה. ידעתי שזה יצליח, אז עמדתי על זה ואני לא מרפה כי אני יודע שזה ממש טעים וכיף לאכול את זה. היום אנשים מחו"ל באים אלי באמצע הלילה ומבקשים ממני להכין שקשוקה, אני קם, נוסע למסעדה ומכין להם מחבת שקשוקה... לא בשביל הכסף, אלא בשביל ההרגשה, זה התענוג שלי. אני רוצה לתת לאדם את הכיף שלו בחיים".
כל עניין האוכל והשקשוקה, זו ממש שריטה אצלך, לא?
"זו מחלה טובה להאכיל אנשים, אני קם בשש בבוקר הראש שלי מתחיל להסתובב מה אני אוכל היום ואת מי אני מאכיל, אפילו היום עזבתי הכל ונסעתי לאיזה סיני אחד לאלנבי בשביל לאכול אצלו. אוכל זה ה-שריטה שלי".
ועכשיו תגיד לי, איזה מאכל אתה לא יכול לסבול?
"אני לא אוכל גבינה או חמאה, לא אוכל ולא טועם ואם יש על השולחן אני בורח. אני טריפוליטאי ולא נוגע בחלב, אולי קצת קיצוני אבל זה מה יש".
בוא נעבור לנשים, איך אני מצליח לכבוש לב של בחורה עם אוכל?
"תלוי איזו בחורה, אם אתה מעוניין במישהי רצינית ... קוסקוס עם מפרום זה כובש. אתה מתבל אותו, נותן לה ביס והיא מתעלפת. אבל אתה חייב לקבל ממני שיעור איך להגיש לה את המנה ואיך לתת לה את הביס הראשון כי אחרת זה לא יעבוד. אין לי בעיה לגלות אבל צריך לקבוע בשביל זה במיוחד שיעור. קצת פלפל שחור ומלח והיא שלך".
מה הדרך הכי טובה להתחיל עם בחורה?
"להביא את הבחורה למקום מיוחד לאכול בו, משהו מיוחד ומשגע. להביא בחורה למקום מרשים עם טעמים זה כבר מקרב את הגבר למה שהוא מחפש, עזוב אותך קולנוע ופופקורן. ארוחה טובה, אווירה אינטימית – זה מה שצריך, ביום אפילו מסעדות רחוב זה כיף לא נורמאלי, האוכל יביא אותך לאן שאתה רוצה".
מה הכי שווה בלהיות גבר?
"שאתה יכול להיות שמנמן סימפטי ומבסוט. אגב זה נכון גם לבחורות שמנמנות. תראה את האומנות שלפני 300 שנה בערך, אתה רואה נשים וגברים מלאים כי זה היופי האמיתי, כנראה שפעם היו חכמים יותר מאיתנו".
מתי בכית פעם אחרונה?
"רק אתמול בכיתי. ככה אני מתפרק. אם עכשיו עשיתי משהו טוב שאנשים נהנו ממנו ומשבחים אותי אני הולך לים, בוכה וחוזר, ככה בשקט בלי שאף אחד יראה. עכשיו אני נזכר שפעם כתבו עליי באיזה עיתון ועל הקשרים בעולם התחתון וכל מיני דברים כאלה... היום כל הכתבות טובות, אני לא קורא כתבות עליי כשאני ליד אנשים אלא נוסע לבד לים, יושב קורא מתפרק וחוזר. אני שוקע בתוך זה... הרבה דברים גורמים לי לבכות, דברים כמו רגע של הצלחה או של נתינה, אני הולך הרבה לחיילים היום ומכין להם אוכל, מאכיל איזה 600-700 חיילים ואני ישר בוכה. לא יודע איך להסביר את זה, אפילו כשאני רואה את הילדים שלי שהם אדישים לעסק אני הולך לים ובוכה. כמו ילד קטן".
אנשים יודעים שאתה כל כך רגיש?
"שמרתי את זה בבטן כמו סוד... אפילו הילדים שלי לא ידעו, תמיד הייתי הולך ליד הים, מרגיע את עצמי וחוזר חזרה לחיים, עכשיו זה נפתח לי , ניסיתי לעצור ואני לא מצליח יותר".
מה התחביב הכי גברי שיש לך?
"להעיף עפיפונים. אם אתה רוצה בוא נלך מחר, אני כל הזמן מעיף עפיפונים ואנשים באים ומסתכלים... אנשים מבוגרים בגילאים שלי רואים אותי ואומרים "יו החזרת לי את הילדות".
מה העבודה הכי קשה שעשית בחיים שלך?
"מבחינה פיזית המסעדה. אני פה כל בוקר בשש ויושב עד שאני לא יכול יותר... סביבות שמונה תשע בערב. אפילו כשאני מגיע הביתה אני לא נרדם עד שאני יודע שהמסעדה סגורה ואין עובדים יותר. ואז אני נרדם לכמה שעות יחד איתה ומתעורר שוב בבוקר לפתוח".
מה הדבר הכי חשוב שיש לגבר בחיים האלה?
"האמינות שלו. זה אומר שאנשים יאמינו בך, בכל דבר אתה חייב להקרין אמינות, אתה מרגיש טוב שמאמינים לך, אמינות זה הכי חשוב בחיים, אתה בא לעשות עסקה ומאמינים לך – זה טוב, אתה נותן אוכל לאנשים שמאמינים בך – זה טעים להם. הלקוחות שלי צריכים לומר לי "תביא לי מה שאתה רוצה". זה מראה על אמינות. זה הדבר הכי חשוב בחיים לכל דבר. גם עם בחורות, ישבת ודיברת איתה, אתה חייב אמינות. כשהייתי ילד, היו לי כמה עסקים, בין היתר גם חלפן דולרים במיליונים והייתי נותן ישר כסף כי אין מה לעשות, השם והאמינות של הבן אדם זה הדבר הכי חשוב".
העסקים האלה גם הכניסו אותך לתקופה יפה בכלא. מה למדת שם?
"שלא נכנסים יותר לכלא בחיים אפילו לשעה. בשביל שום דבר לא שווה להיכנס, צריך לחיות את החיים, מי שלא ראה מה זה הוא לא מכיר את החיים מספיק, ההבדל בין הסגור לפתוח הוא כזה מרחק שמי שלא הרגיש מה זה להיות סגור לא מעריך את הפתוח מספיק, אני לא מאחל לאף אחד להיות סגור אבל אם בן אדם נכנס אפילו ליום אחד, אפילו רק לראות את המערכת ולראות מה זה, הוא יעריך את החיים שלו אחרת. אני בגלל זה גם וויתרתי על כל העסקים בעולם לא רוצה לשמוע ביזנס לא רוצה לקנות ולא למכור שום דבר, הייתי אלוף העולם בזה, אבל אני לא מוכן שזה יקרה שוב.
יצאתי מהכלא לפני 23 שנים ואז פתחתי את המסעדה, היא הסימן שלי להישאר בצד הנכון, אנשים היו חייבים לי מיליונים, הייתה לי מחברת ושם כתוב כל אחד עד השקל האחרון שהוא חייב לי. כשהשתחררתי הייתה לי אופציה או לרדוף אחרי האנשים והכסף או לפתוח משהו משלי וזרקתי את המחברת לים, עד היום לא אכפת לי מהאנשים האלה ולא רוצה את הכסף שלהם, והנה ברוך השם אם אתה רודף אחרי הטוב אתה מקבל טוב".
תן לי מסר לגברים בארץ.
"מי שחושב שהוא גבר, רק שיידע שאם מישהו חייב כסף למישהו ופתאום צצות בעיות ואנשים לא משלמים, הכי חשוב לגמור את זה בדרך טובה ובלי מלחמות. אל תכניסו אנשים אחרים כי זה מתגלגל ומתדרדר. אפילו אני אגיד שאם יש מצב לוותר – תוותרו".