נקמה מוגשת חם
בימים כתיקונם לא ממש קל להרגיז את העולם החרדי, מקום סובלני ופתוח תמיד לרעיונות חדשים. דברים כאלה שמורים למקרים קיצוניים כמו הומואים, רפורמים או השוורצע חייעס האלה שרוצים ללמוד תורה במוסדות האשכנזים. אבל השבוע, ולא בפעם הראשונה, הצליחה דורון מטלון בת ה-20 – מי שהפכה לסמל המאבק בהדרת נשים כשהתיישבה לצד חרדים באוטובוס - לעורר עליה את הזעם הקדוש. כל זאת לאחר שהחליטה לפצוח בקריירת דוגמנות. בעולם התורה קוראים לזה "שיקסע", אצלנו הכופרים קוראים לזה "קארמה".
בסופו של דבר ישנה לא מעט הקבלה בין האמונות של העולם החרדי למקרה הזה. הכל הרי עניין של סיבה ותוצאה, פעולה ופעולת תגמול. אכלתם טרפה? תחטפו שבע שנות רעב. ירקתם על נערה בת 19 באוטובוס וכיניתם אותה פרוצה? תקבלו אותה מרוחה על בניין בביקיני ועקבים. איך שלא תסתכלו על זה, יש כאן פתרון כולל: עונש לפושעים, גמול הולם לקורבן ומשהו שיעביר לנו את הזמן כשניתקע בפקקים. מי אמר שדת זה לא כיף?
החטא ועונשו
היי, שמעתם את הבשורות הטובות? סוף העולם נדחה. מומחים בעלי שם התכנסו השבוע בגוואטמלה וקבעו נחרצות שהעולם לא יגיע לקיצו בסוף השנה הנוכחית, אלא רק יפתח מעגל חדש בן 5,000 שנה. מזל, כבר חשבנו שזה הסוף. שדוח המבקר על אסון הכרמל יבהיר סופית שעברנו את הגבול האחרון, שהגיע הזמן ליישר קו, להתחיל מחדש. אבל כנראה שגם בני המאיה התעשתו לבסוף והבינו שזה לא באמת הכרחי. כי עם כל הכבוד לאסטרואידים ענקיים, צונאמי או רעידות אדמה, העונש שבאמת מגיע לנו על כל חטאינו הוא עוד כמה שנים עם אלי ישי.
שר הטבעות
יודעים מה הבעיה הכי גדולה עם פנטזיות? בשלב מסוים מתחילים להתאהב בהם. יש מקרים, כמו קייט אפטון, שבהם זה דווקא נחמד. אבל במקרה של לברון ג'יימס התחושה שלעולם לא ישתחרר מתדמית הלוזר הייתה כנראה לא יותר משכנוע עצמי.אז נכון, ווסטברוק ודוראנט עדיין צעירים ואוקלהומה שלהם - אם תשמור על הסגל ותחזק בקטנות, עוד עשויה לגדול לאחת הקבוצות הגדולות שראינו. אבל האמת היא שהפעם, בניגוד לעבר, אי אפשר אפילו לקטר. לברון באמת הרוויח את התואר הזה. הוא היה שם ברגעים המכריעים, קלע סלים גדולים ואפילו הוריד קצת פרופיל בתחום האהבה העצמית. מי יודע? בקצב הזה יכול להיות שנלמד לסמפט אותו פעם.
האיש שלא אמר דבר
כבר הרבה זמן שאנחנו חושדים בכך, אבל רק השבוע קיבלנו הוכחה חד משמעית: יאיר לפיד עומד להיות פוליטיקאי. כן, אנחנו יודעים שכבר חצי שנה מדברים על זה, אבל רק אחרי הריאיון המיוחד שהעניק השבוע הבנו שזה קורה. כי במקצוע הפוליטי, הרי ידוע, לא כל אחד יכול להצליח. דרושות תכונות אופי מורכבות במיוחד כדי להפוך לאיש שמכריע גורלות: היכולת לדבר הרבה מאד זמן מבלי לומר שום דבר, שליטה מלאה במניירות הדיווה (סיכול רגליים, אצבע על הפה, מבט חודר) ופרופיל פוטוגני במיוחד. כאלה אנחנו, לא בוטחים בקלות, דורשים הוכחות תמיד. אבל עכשיו, כשברור לנו מעל לכל ספק שמדובר במי שצפוי להביא בדיוק את מה שהביאו קודמיו, אפשר סוף סוף לנשום לרווחה וללכת להצביע.
גאונת הדור
הנה הצעה לאירוע לאומי שאנחנו מעוניינים להתחיל: מצעד ההשכלה. אחת לשנה נצא לרחובות הערים ונניף על במות את האנשים שהביאו לנו את פניני החכמה הגדולות ביותר. את המצעד הראשון נקדיש כדי לחגוג לקול מוזיקה פילהרמונית איכותית את המורשת של אנסטסיה מיכאלי, זוכת פרס מפעל חיים מטעם הפרלמנט של טהרן, שחשפה אותנו השבוע לאמת הכואבת מאחורי ההומוסקסואליות. ואנחנו עוד אהבנו אותם פעם, תמימים שכמונו.
אז עכשיו, אחרי שלמדנו כיצד לנהל דיון תרבותי עם קולגה (הציעו לו מים. אם הוא מסרב, שפכו לו אותם בפרצוף), שהומואים הם בסך הכל מתאבדים פוטנציאליים ולסביות הן קבוצת תמיכה למפילות, נראה לנו שמיצינו את כל חכמת החיים שיכולנו לקבל מהגורו החדשה שלנו. עכשיו נותר רק לעשות מה שעושים עם חכמים שמסיימים את תפקידם באלסקה: לאבטח אותה היטב למזחלת, לצעוק "קדימה" ולנופף לה לשלום כשהיא נעלמת באופק.