כמה טוב שבאתם! אז מתי אתם עוזבים?
לא בכל יום יוצא לנו לקבל את הכבוד המגיע לנו מן העולם, אבל השבוע זה סוף סוף קרה. מגזין המטיילים המוביל "לונלי פלאנט" ציין בגיליון האחרון שלו את הסכנות הגדולות ביותר האורבות לתיירי העולם. היו שם שבטים קניבליים, הרי געש לא יציבים, נשים עם גרוגרת בתאילנד, ומטיילים ישראלים. מה לא כתבו עלינו? מרעישים, מטרידים, מלכלכים, מרמים ולא משלמים. חבורת אנטישמים. שיבואו לארץ ויראו איזה שקט, איזו תרבות, איך שומרים על הפרטיות ואיזו היגיינה יש בכל מקום. אם הם לא היו כאלה שונאי ישראל, אולי אפילו היינו נותנים להם את הברז ההוא שפירקנו מהמלון בטורקיה. אבל אחרי זה? זהו, אנחנו איתם גמרנו. מעכשיו רק אילת.
יו וואנט טו קאם טו דה שיקשוקית?
כמה חיכינו, כמה קיווינו, היו רגעים שבהם חשבנו שנחת כבר לא תצמח לנו מהעונה הזו של האח הגדול. ואז היא הגיעה: עמוסה בשמחת חיים דרום אמריקאית, מצוידת במעיל פרווה וחצאית קצרה יותר מהפיוז של קותי, בלי מילה אחת בעברית וללא קמצוץ של בושה ממצלמות. מיד כשראינו את ויקטוריה ידענו שזו אהבה, וכל זה רק מהצפייה בקטעים מהאח בדרום אמריקה (אקרובטיקה כזאת לא ראיתם גם בקרקס הבולשוי). עכשיו רק המחשבה על שבוע שלם איתה גורמת לנו לרצות לקפוץ לריקוד בשקשוקית, כלומר בשיכשושית, זאת אומרת בשיקשוכית, אה לעזאזל, מה זה משנה? כל עוד היא בביקיני שם, מצדנו שיקראו לזה יחזקאל.
מישהו יכול לפרוט לנו 5 ליטר?
השבוע, בעקבות הגעת מחירי הדלק לשיא חסר תקדים, נכנס מושג חדש ללקסיקון שלנו. עד היום נזקקנו להרבה דוגמאות כדי להגדיר דברים יקרי ערך, אבל לא עוד, עכשיו יש לנו מדד מצוין. משפטים כמו: "נראה לך שמישהו כזאת תלך איתך? בשביל פחות מ-50 ליטר דלק היא לא קמה בבוקר", או "איזה גנבים, 25 ליטר הם רוצים לחודש בשביל דירת חדר וחצי באבן גבירול", יהפכו בקרוב לסטנדרט (כן, ממש כמו בבלוף ההוא מהפרסומת של בזק). בקרוב יתחילו לחלק שוטים של בנזין במסיבות של אוליגרכים, שיהיה משהו להוריד איתו את הקוויאר.
החלק המכעיס מכולם בעובדה שבקרוב המכונית שלנו תעלה פחות מטנק הדלק, הוא זה שמחצית מהסכום הולכת למיסים שאינם קשורים למחיר הנפט. אבל בינינו, מה זה כבר חשוב? מי שהתרגלו לשלם כפול על מכוניות, פי ארבע על דירות ופי שמונה על אגוזי, לא יכולים לבוא בטענות דווקא עכשיו. בכלל, עם הכסף הזה עושים דברים חשובים מאד: מממנים את התאונות הבאות של רכבת ישראל, את הרפורמה הגאונית הבאה באוטובסים, ואת הרכבת התחתית, שממש אוטוטו (30-40 שנה) תגיע. אז תפסיקו ליילל, המצב ממש לא נורא. חכו שנתקוף באירן, אז תראו מה זה מחירי דלק.
צופן דה וינצ'י
פעם, כשלא ממש היה לנו כח לעבור שלב מעצבן במשחק המחשב, היינו נכנסים לרשת ומחפשים צ'יטים: פקודות סודיות שאפשרו לנו לצבור את הנשקים הכי קטלניים, להיות חסינים לפגיעה, ולקרוע לאויבינו את הצורה בזמן שהם מסתכלים עלינו באדישות מהולה בשיעמום. אבל מה שלא ידענו הוא שהצ'יטים לא עברו מן העולם, פשוט צריך לדעת מאיפה להשיג אותם. השבוע נחשף בוויקיליקס כי רוסיה העבירה לישראל את הצפנים לניטרול מערכות ההגנה האוויריות שסיפקה לאירן, תמורת הצפנים לניטרול המל"טים שמכרה ישראל לגיאורגיה. אחלה עסקה לכל הדעות, אם אתם לא גיאורגים. עכשיו רק נשאר לקוות שהאמריקאים לא נתנו לאירנים את הצפנים לנטרול הפצצות חודרות הבונקרים שמכרו לנו, כי זה באמת יהיה לא נעים.
ברזיל 2014, אנחנו כבר באים
עזבו אתכם מקומדיות איכותיות או מתכניות סאטירה נוקבות, כשאנחנו רוצים בידור אמיתי כל מה שצריך לעשות הוא לחכות לתחילת הקמפיין הבא של נבחרת ישראל בכדורגל. כי פוליטיקאים חסרי מודעות או פליטי ריאליטי עילגים זה נחמד, אבל לא כמו תיאטרון החרטה, שמתחיל מדי שנתיים מחדש: "הפעם אנחנו עושים את זה", "נגשים את החלום", "מי שמאמין לא מפחד", אפילו בצרפתית של פרננדז זה נשמע מצחיק. אבל לא מצחיק כמו התחושה שמינוי אלי גוטמן, והעובדה שחלפו כמה חודשים מאז הכישלון הקודם, יגרמו למי שלא מצליחים לסיים 90 דקות בלי צורך באינהלציה, להביס בקלילות את רוסיה ופורטוגל.
אם כבר סתימת עורקים, עדיף ככה
בזמן האחרון נהיה ממש קשה ליהנות מארוחה טובה. עוד לא הספקנו להכניס את הקצה של הצ'יפס לפה, וכבר מופיעה על המרקע חובבת חסה מקצועית, שמסבירה איזה עורק בדיוק עומד להיסתם לנו. כל הטרנד הבריאותי הזה הוא אולי מאריך חיים, אבל אפשר למות ככה משעמום. מזל שיש לנו את קייט אפטון, שהראתה לנו השבוע בפרסומת חדשה כמה המבורגר יכול להיות בדיוק מה שהרופא המליץ. מיד חשנו את ההתרגשות זורמת בדם, את האדרנלין, את התחושה שכל הגוף התעורר לחיים. יש סיכוי לא רע שזו הייתה בכלל הצטברות של גזים, אבל אנחנו מעדיפים להאמין שזו פשוט אהבה.