דרושים: לוחמים צדיקים
זה לקח חמש וחצי שנים, ועדת חקירה אחת, אינספור תחקירים, ספרים ודו"חות, אבל השבוע הבנו סוף סוף מה השתבש בבוץ הלבנוני של קיץ 2006. אלה לא היו הימ"חים הריקים, לא ההפעלה השגויה של הכוחות ואפילו לא הניהול של הדרג המדיני – הכל בגלל חוסר אמונה. אתם מבינים? במקום להסתער על יחידות מחופרות היטב של החיזבאללה או לסכן חיים במלחמה בשטחים הבנויים של לבנון, כל מה שהיינו צריכים זה לבקש מהחבר'ה של נסראללה "פוס משחק". מה קרה? ממהרים לאן שהוא? חכו רגע עם הנ"ט, צריכים לסגור מניין לשחרית.
שר הפנים, אלי ישי, השתתף השבוע בכינוס חזרה בתשובה, ובו טען שאילו היו לוחמי צה"ל מאמינים בלב שלם בכוחו של האל, כמו לומדי התורה, היו תוצאות מלחמת לבנון אחרות לחלוטין. האמת? אם חושבים על זה הוא די צודק. אבל מה לעשות? אנחנו עם קטן, אין מספיק צדיקים. איך אפשר להספיק גם שיעור גמרא, גם תלמוד וגם להילחם בערבי הזה עם הזקן? בכלל לא מבינים מה הוא אומר. בצער רב אנחנו נאלצים לשלוח את בני סדום, אוכלי השרצים כדי שיגנו עלינו. אם רק הרבי היה נותן לנו פס מהשיעור, היינו מראים להם איך להשתמט...זאת אומרת להילחם.
בכלל, אפשר לקחת את העניין הזה הרבה יותר רחוק. אולי ניקח צדיק אחד ונשלח אותו בראש מחנה השרצים בפעם הבאה שאנחנו יוצאים להילחם? ככה אולי נסתיר קצת לאבא שבשמיים את כל הטומאה הזאת.
אין דבר נעלה מאחוז חסימה
בשבוע שעבר תהינו כאן מיהי בדיוק סופיה לנדבר, ואיך יכול להיות שכבר שני עשורים היא משמשת כאחת מ-120 האנשים המשפיעים במדינה, מבלי שמישהו יהיה מודע לקיומה? ואז הבנו, זה בדיוק ההבדל בין סופיה לאחמד טיבי: לשניהם אין באמת שום דבר חשוב לתרום, שום דבר חשוב להגיד ושום סיכוי לשיר "גנן גידל דגן בגן" בלי לקרוע אותנו מצחוק – אבל טיבי פשוט יודע לעשות פרובוקציות טוב יותר.
השבוע, רגע אחרי שהצליח לקבל השעיה ל-7 ימים מהכנסת (הם באמת חושבים שזה עונש?), עורר טיבי סערה נוספת אחרי שטען בנאום בכינוס של הרשות הפלסטינית כי "אין דבר נעלה יותר מהשהיד". לא יודעים, זה נראה לנו קצת בעייתי לקבוע דבר כזה בלי לבדוק, יש הרבה דברים שגורמים לנו להרגיש נעלים: חומוס טוב, ספר איכותי בשבת בבוקר, ואחוז חסימה גבוה שיחזיר את אחמד לקליניקה שלו. לפחות שם יהיה לו משהו אחר לחפור בו.
הפנטזיה החדשה: אפטר פארטי אצל בריטני
מאז ומעולם ליווה אותנו החלום להיות כוכבי רוק: השיער הארוך, האדרנלין על הבמה, ו"אירועי חתימות" עם מעריצות נלהבות בחדרי ההלבשה. השבוע הבנו שכיוונו את הפנטזיות שלנו למקום הלא נכון, בעקבות הפרסומים על החגיגות בהופעותיה של בריטני ספירס. שומר הראש לשעבר של הזמרת, פרננדו פלורס, סיפר השבוע בראיון על מסיבות המין הסוערות שנהגה ספירס לקיים עם זמרות הליווי שלה (למה ציפיתם, קוראים להן "זמרות ליווי", לא?), במהלך סבבי ההופעות שערכה.
האמת שתמיד חשדנו שבריטני יודעת לעשות חיים יותר מכולם. אחרי הכל אם שיר הבכורה שלך כולל את המילים: "תן לי את זה מותק, עוד פעם אחת", אפשר להניח שלא קוראים אצלך את הברית החדשה בהפסקות שבין החזרות.
הנמוך הכי גדול שיש
עם כל הכבוד להצלחה של "הומלנד", החלק המרגש באמת בגלובוס הזהב היה שייך לפיטר דינקלג'. עד לפני שנה שימש דינקלג' בעיקר כדמות ברירת מחדל בסרטים בהם נדרשה נוכחות של דמות נמוכת קומה. הוא אפילו ביים דרמה מצליחה על מיעוט והאיכות הירודה של התפקידים להם זוכים שחקנים כאלה. אבל השנה, אחרי שזכה להפוך לטיריון לאניסטר האהוב והמוערך ב"משחקי הכס", אחרי פרסי האמי והגלובוס, גם הוא סוף סוף יכול להסתכל על אחרים מגבוה.
שולטים בקלאסה
הדבר המדהים באמת אחרי הניצחון הנפלא של ברצלונה בברנבאו, הוא שאפילו אחריו נראה שהעונה הזאת עלולה להיות זו שבה המכונה תיעצר. במבט כולל על העונה הזאת נראה שריאל מדריד יציבה יותר, ממוקדת יותר ונחושה יותר למנוע מהנגר העמוס של ברסה לבנות עוד הרחבה לארון. אבל גם אם זו אכן תהיה העונה שבה ריאל תגיע ראשונה לקו הסיום, גם אם ברצלונה תיכשל בדרכה לגביע אירופי שני ברציפות, דבר אחד די ברור: הפעם האחרונה שמישהו עשה כזה בית ספר למוריניו הייתה ביסודי.
משהו גדול צמח על קמרון
תמונות הפפראצי שפורסמו השבוע מהחופשה של קמרון דיאז, חשפו חשד (מצחיק, ח-שד) לניתוח להגדלת חזה שעברה לאחרונה השחקנית בת ה-39. לא התעצלנו ובדקנו, ישבנו מול אינספור תמונות של דיאז, הוצאנו כלי מדידה של ארכיטקסט במגדלי YOO, השווינו, שאלנו מומחים, עשינו עוד ועוד עותקים, ובסוף הגענו למסקנה חד משמעית: מאז מאיר איינשטיין, לא ראינו מישהו שזקוק כל כך נואשות לתספורת.