הפעם הראשונה שבה נחקרתי במח"ש הגיעה די מהר, אולי חודש אחרי שסיימתי את ההכשרה שלי. התבקשתי להגיע כעד לתלונה מסוימת נגד אחד מהקצינים, עוד לא הבנתי איך זה הולך אבל כן דאגו להבהיר לי שמח"ש – המחלקה לחקירות שוטרים – זה האויב. החשש הזה עבר מאוד מהר ברגע שבו ישבתי במשרדים של מח"ש בבאר שבע. למעשה, זה אפילו היה מביך. החוקר עשה בדיוק את מה שלמדתי כמה שבועות קודם לכן: תרגילי חקירה בסיסיים, שנועדו בין היתר להשאיר אותי לבד בחדר עם תיק החקירה פתוח, כשדי ברור לי שאני מצולם. אז העברתי את הזמן במשחק סנייק בטלפון, שאז עוד נחשב לאחד מהמשחקים הכי חזקים. כנראה שהחוקר הבין את הטעות וחזר לחדר לפני שהספקתי לשבור את השיא.
לאחר מכן הוא שאל אותי כמה שאלות, ופה פחות או יותר הסתיים העניין. עד היום אין לי מושג איך נסגר התיק הזה, מה שאני כן יודע זה שאותו קצין המשיך בתפקידו ואף התקדם. מה שעוד למדתי זה שחוקרי מח"ש אולי יודעים לשאול את השאלות, יודעים לתפור תיקים שכבר תפורים עם ראייה חותכת, אבל לא בטוח שהם יודעים לייצר את הראיות במשחק מוחות מול נחקר. "הם תשאלנים, לא חוקרים", הסביר לי מאוחר יותר אחד מחברי.
את החלק השלישי בסדרת הכתבות אני מקדיש למח"ש, שם נחקרתי לא מעט פעמים ובהמשך גם אסביר איך ומדוע. כל שוטר מבין שמח"ש זה גוף נחוץ, גם השוטרים יודעים שאין דבר יותר גרוע משוטר שסרח. בעיקר שוטר שגנב, שוטר שעשה עבירות מין או שוטר שהעביר מידע לעבריינים. "אתה יכול להיות השוטר הכי גרוע", אמר לי קצין משטרה שהיה לחבר, "אבל יש שלושה דברים שלא יסלחו לך עליהם: נשים, כסף ושקרים בתוך המערכת".
השוטרים האחרים אולי לא יסלחו, אבל האם במח"ש יעשו את כל מה שניתן כדי למצות עם השוטרים המושחתים את הדין? לא בטוח. מח"ש, כאמור, נתפסת אצל שוטרים רבים כאויב שמחפש אותם, ולא כגוף שתפקידו לשמור על טוהר המידות במשטרה. מנקודת המבט שלי, כבלש מתוך המערכת, למח"ש יש שתי בעיות מרכזיות. האחת, חוקרים שלא עוברים הכשרה מספיק טובה. השנייה, הם מוצפים בתלונות שווא וגם כאשר מדובר בתלונת אמת המתלונן מנסה לצאת צדיק והורס את התיק. על כך יעיד אולי הנתון הבא - 8 אחוז בלבד מ-1,510 החקירות שהתנהלו נגד שוטרים ב-2014, הסתיימו בדין בפלילי.
מתלוננים "צדיקים מדי"
לכל עצור יש זכות להיוועץ עם עו"ד, אתם מכירים את זה מסדרות המשטרה – "אתה עצור, יש לך זכות לפגוש עו"ד ואם אין לך אפשרות המדינה תממן לך" וכו' וכו'. על כל עצור יש שמירה, וכשהוא נפגש עם עו"ד אסור לשוטר להאזין, מכיוון שמדובר בחסיון עו"ד-לקוח. אבל באחד המקרים שמעתי במקרה שיחה בין עו"ד ועצור. הדברים היו ברורים: "איך שאתה יוצא מפה לך למח"ש, תגיד שתקפו אותך", אמר העו"ד. העצור לא הבין: "אבל הם היו סבבה", ענה. לכך העו"ד הגיב: "נו, אתה רוצה לצאת מזה או לא". כשסיפרתי על השיחה לחבריי לשירות, הוותיקים שביניהם לא הופתעו. מדובר באחת השיטות הישנות בספר.
היום, כשוטר לשעבר, אני גם לא מופתע לשמוע על סיפורים כאלה. העצה הראשונה של עו"ד ללקוח תהיה הרבה פעמים להגיש תלונה למח"ש. למה? כי עורכי הדין יודעים – אם מח"ש מוצפים בתלונות, אין להם יכולת אמיתית להתמודד עם הסיפורים הנכונים או הגדולים. העניין הוא שגם כאשר העצור באמת הותקף על ידי שוטר, הוא בדרך כלל מגזים כאשר מגיע שלב העדות.
במהלך מבצע עופרת יצוקה הייתי ביחידת יס"מ מסוימת של מחוז דרום, וקיבלנו קריאה על בני מיעוטים שזורקים אבנים על רכבים של יהודים. הגענו לשוק העירוני של באר שבע ותפסנו על חם חלק מזורקי האבנים. אחד מהם ספג מכות די רציניות מהשוטרים כשניסה לברוח. הוא נעצר, ובהמשך שוחרר על ידי בית משפט לנהל את התיק מבחוץ, והלך להגיש תלונה על המכות שספג. רק מה, הבחור סיפר הרבה מעשיות לחוקר מח"ש. משהו בסגנון של עברתי שם במקרה, רציתי לעזור לנהגים ובכלל חילקתי להם פרחים. כצפוי, התיק נסגר די מהר; חוקרי מח"ש הבינו שגם אם הוא באמת חטף מכות, הוא ייפול בבית המשפט. כל הגרסאות האלה של הצדיקים יפות לתקשורת, אבל ממש לא תופסות בבית המשפט.
סוגרים פינות
"תגיע למח"ש בקרית הממשלה בבאר שבע", אמרו לי יום אחד בטלפון. שאלתי למה וכמובן שלא זכיתי לקבל תשובה בטלפון, אך ידעתי שמדובר באירוע חמור שהייתי עד לו, וכלל אלימות קשה של שוטרים. למרות חומרת האירוע, החוקר אפשר לי להגיע לחקירה בזמני החופשי, פריבילגיה שחשודים אחרים יכולים רק לחלום עליה. לא מעט שוטרים, לעומת זאת, מנצלים את הזמן לסגור פינות.
בחקירה עצמה זה נראה כך: אתה מגיע למשרד קטן ויושב מול חוקר שמשחק אותה הטוב או הרע. כן, ממש כמו בסרטים. מדבר ומדבר, לא נוגע עדיין בחקירה עצמה, מנסה רק לרכוש את אמונו של הנחקר, לשבור את הקרח. לאחר מכן מגיעים לתכל'ס ואז הוא מספר שיש לו ראיות. במקרה הספציפי שלי, לחוקר לא היה שום דבר נגדי, השימוש בכוח היה מוצדק, והחקירה הסתיימה בלי יותר מדי רגשות או התרגשות. אבל שוב, יצאתי בתחושה שהאמת לא באמת מעניינת את החוקר של מח"ש; כל מה שהוא רצה זה עוד תיק לסטטיסטיקה שלו.
מעבר להכשרה הלוקה חסר של חוקרי מח"ש, ישנה בעיה נוספת – מעט מאוד שוטרים יחליטו מרצונם הטוב לסייע למח"ש, גם אם הם חושבים שחברם ליחידה עבר את הגבול. "כל מה שמח"ש מנסים לעשות זה לתפור שוטרים ולא להתעסק במה שצריך", אמר לי קצין בכיר במשטרה. ממה שאני ראיתי, מח"ש בהחלט מצדיקה את ההרגשה.
המקרים הכבדים
לפני כמה שבועות ראיתי כמו כולם את התכנית של עובדה על חוקרות מח"ש. האזרח הממוצע התרשם – השוטרים שדיברתי איתם לגבי זה די לגלגו. החוקרות התגאו שם בחקירות של ניצבים על פרשיות מין כאילו תפרו תיק רצח מסובך, אבל כמו שציינתי, אין להם יכולת לפתור פרשיות ולייצר ראיות. למעשה חקירת פרשת מין נחשבת לאחת הקלות. בדרך כלל הצד של המתלוננת מתקבל באופן אוטומטי, ובדרך כלל יש לזה גם תיעוד של הטלפונים, הודעות או שיחות. אין יותר מדי פעולות חקירה מסובכות.
התחושה של שוטרים רבים, היא שאת הדברים הגדולים במח"ש לא יודעים לזהות ולתפור. והנה דוגמה קלאסית. ביחידת הבילוש שלי היה שוטר מסוים, נקרא לו דימה, שהיה דסקאי שניתח את החומר המודיעיני של הרכזים. הבחור נהג להעביר לאחת ממשפחות הפשע של באר שבע את החומר אליו נחשף – עבירה חמורה של שוטר. כמובן שבמח"ש לא עלו על זה, ואת הפיצוח של החקירה עשו אנשי המשטרה בעצמם. הם עשו לו תרגיל שלא נפרט עליו, שרפו אותו ועצרו אותו.
במקרה אחד תקפו מספר שוטרים עבריין מסוים וכמובן זומנו לחקירה של מח"ש. לא הייתי מעורב באירוע הזה, אבל אני מכיר את הסיפור מפי האנשים עצמם. חוקרי מח"ש לא עשו יותר מדי חוץ מלשוחח עם המעורבים, אפילו לא טרחו לעשות את הדבר הכי בסיסי וזה לחפש מצלמות אבטחה, שאגב היו במקום. התוצאה: תיק סגור. במקרה אחר הוגשה תלונה נגד חבר ליחידה. הוא אפילו לא זומן לתת את גרסתו אבל במח"ש סגרו את התיק מ"חוסר אשמה".
המצב הפך אפילו קל יותר עבור השוטרים אחרי שהחליטו לאזרח את מח"ש. כאשר התגייסתי למשטרה חוקרי מח"ש היו קציני משטרה שהושאלו למח"ש. זה ייצר הרבה בעיות, אבל אותם קצינים הכירו את המערכת וידעו איך זה עובד. מנגד החוקרים האזרחים לא מכירים את המשטרה, בטח שלא איך זה נראה בשטח. וזה הורגש היטב באחד הסיפורים עליהם כתבתי בפרק השני בסדרת הכתבות שלנו.
כזכור, סכום כסף נעלם במהלך מעצר של סוחרי סמים, האשימו אותי ולימים התברר שראש הצוות היה זה שגנב את הכסף. אותו ראש צוות נעצר על סיפור אחר ומעולם לא נחקר או הואשם על אותו כסף שנעלם. הייתה למח"ש הזדמנות לבדוק את זה אבל הם פשוט לא ידעו איך לעשות את זה. חוקרת אזרחית שכזו פנתה אלי שנה אחרי, שאלה: "זה נכון הסיפור עם הכסף?". עניתי שכן. "רוצה לדבר על זה?", שאלה. "לא תודה", עניתי, ופה הסתיים הסיפור. היא לא חשבה שהיא יכולה לחקור דבר כזה. היא ידעה שיש שוטר שגנב כסף, ידעה שסגרו את זה בתוך התחנה, אבל החליטה להתעלם וכך זה נשאר עד היום.
כמובן שלא פגשתי בשירות שלי את כל החוקרים של מח"ש. גם אני מבין שצריך אותם כדי לשמור על המערכת. אבל ממה שאני ראיתי יש דברים רבים במחלקה לחקירות שוטרים שדורשים שיפור רציני. כל עוד לא תהיה פה רפורמה נרחבת אל תופתעו אם נמשיך לשמוע על משטרת ישראל, בהקשרים שאינם חיוביים.
תגובת המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה:
המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה פועלת מכוח החוק, אשר מקנה למח"ש סמכות לחקור מקרים בהם מתגלה חשד לעבירה שבוצעה בידי שוטר, אשר העונש הקבוע בצידה הוא מעל שנת מאסר. חוקרי מח"ש מתמחים בתחום חקירת אנשי משטרה, במכלול העבירות הפליליות, בין בתפקיד ובין שלא בתפקיד. כאשר לרשות חוקרי המחלקה עומדים כל האמצעים המשמשים יחידות חקירה ארציות במשטרת ישראל, בנוסף לאמצעים מיוחדים העומדים לרשות גופי החקירה המובילים בארץ.
עוד נציין שהנתונים מראים כי מח"ש העמידה השנה את רף מיצוי החקירות והגעה לחקר האמת בחקירה על 64%, נתון שאין לו אח ורע ביחידות חקירה מקבילות. כאשר הכוונה היא לחקירות אשר הניבו ממצאים המבססים העמדה לדין או ממצאים בדבר חוסר אשמה וביצוע פעולה כדין של שוטר. בשנת 2014 הביאה מח"ש להעמדתם לדין משמעתי או פלילי של למעלה מ- 200 שוטרים, נתון שספק אם יש לו אח ורע במדינות אחרות, המצביע על אפקטיביות גבוהה בחקירות. בעת האחרונה פיצחה מח"ש פרשיות פשיעה מורכבות ביותר, תוך שהיא מעידה על עצמה כי אין לה מורא, שהיא נוהגת ללא משוא פנים ופועלת ביצירתיות בולטת ובנחישות.
כמו כן, לאחרונה סיימה מח"ש את תהליך אזרוח מערך החקירות במחלקה, כאשר צעירים אקדמאיים, עורכי דין, קרימינולוגים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים, רובם בעלי תואר שני, מאיישים את השורות תחת חוקרי המשטרה המושאלים, אשר פרשו באופן מדורג לגמלאות.