אם אתה עדיין לא מבין למה לא כדאי ללכת מכות, כדאי לך לבקר בחדר מיון בשעות הלילה המאוחרות של סוף השבוע: כמויות מסחריות של נוער מדמם וחבול ממלאות את המיטות, בליינים עצבנים עם עיניים טרוטות מסמים ואלכוהול גוררים בפיזור נפש את חבריהם המדממים, חוסמים קילוחי דם מהבטן ומהראש בחולצות יציאה מקומטות, מאיימים על הרופאים באלימות, דורשים כבוד ומנסים להמשיך את הקרב עם כל מי שאפשר.
אם אתה קולט שאתה מתערבב עם אנשים שמדברים במושגים של "כבוד" – תפוס מרחק! אלה אנשים מסוכנים עם סולם ערכים עקום ומערכת ענישה פנימית וחסרת רחמים. הכבוד הארור מחייב אותם לבצע דברים שאדם נורמטיבי לא יבין. "חוקי הכבוד" והחינוך מהבית הם הגורמים המרכזיים לאלימות ברחובות ולא האלכוהול שמשמש בעיקר כזרז, הרי גם אם תשתה 50 ליטר של בירה ויקיאו עליך וידחפו אותך פעמיים, זה לא יגרום לך ללכת ולדקור אנשים; ככה לא חונכת. כבוד זה סם, זה כוח, זה משהו שאי אפשר להשיג באוניברסיטה או בחנויות לבגדי מותגים. כבוד לוקחים בכוח, ואת החרפה אפשר לנקות רק בדם. אל תתעסק עם אנשים מהסוג הזה, את כל החיים העלובים שלהם הם יבזבזו כדי לקבל ממך כבוד, אז תן להם, תפוס מרחק ושילכו להזדיין.
השאלה היא איך תופסים מרחק בלי למות באמצע. איך נמנעים, איך מקדימים תרופה למכה – תקרא לך איך שאתה רוצה. בשורה התחתונה יש כמה מקרים ותגובות שכדאי לך לשנן בעל פה. סמוך עלינו, זה יכול להציל את החיים שלך.
המקרה: ריב במועדון
אתה באמצע מסיבה פרועה במועדון מאובטח ביד חרוצים וצריך להשתין. בדרך הפתלתלה ומלאת הדוחק לשירותים, אתה נדחף קלות ובטעות על ידי זוג שיכורים מאוהבים בבגדי מותגים (בעיקר וורסצ'ה) וכמה טיפות של וודקה רד בול מכוס הפלסטיק של הבחורה עפות עליך ועל החולצה.
התגובה הנכונה: אם אתה רוצה להימנע מדקירה, למרות שלא עשית כלום, כדאי לך מאד להתנצל ולעוף הביתה. אם אתה מספיק טיפש לעשות פרצוף לזוג או להתעצבן בפומבי – הלך עליך. כי במקרה הלא נדיר שהזוג המתוק הזה מנהל חיים של כבוד, אז פגעת בו קשות והפגיעה יכולה להתנקות רק בדם – בדם שלך.
התגובה הגרועה: לא הלכת הביתה. סיננת משהו לעברם וחזרת לרקוד. מה שאתה לא יודע הוא שהאויב החדש והאכזרי שלך כבר קפץ שני צעדים קדימה ומתכנן את הנקמה: עברו שעתיים עליזות של מסיבה, התקרית נשכחה מזמן והחברים שלך מתחילים לחתוך הביתה. אתה עובר את שורת המאבטחים החמושים ויוצא את המועדון לרחוב ולחנייה. מזווית העין אתה רואה חבורת שיכורים שקטה מתלחשת, מעשנת סיגריות מתחת לפנס ושנים מהם ניגשים אליך, יורקים על הרצפה ודורשים לדעת למה אתה חושב שאתה יכול להתעסק עם החברה של אחד מהם.
המקרה: ריב על הכביש
אתה נוסע 90 קמ"ש בכביש החוף לכיוון הגדר הטובה. יום יפה של שמש, מוזיקה קצבית מנגנת מהרדיו, תאונה מזעזעת במסלול הנגדי של הכביש מאטה את התנועה – וכולם עוצרים להסתכל. אתה מחליט לוותר על התענוג ומחליט לעקוף את המכונית שלפניך – טעות חמורה! אם הנוסעים במכונית שלפניך מתעניינים בהוצאת גופות ממכונית הרוסה, שלוליות של דם, שמן מנוע שחור על הכביש וכבאים לחוצים וצועקים מנסרים דלתות – אתה מסתבך עם אנשים מסוכנים, ועקיפה סתמית שתפגע להם בכבוד עושה בדיוק את זה.
התגובה הנכונה: להתאפק, לספור עד מאה, לחשוב על אימא ואבא ועל הכלב הטיפש שלך שמחכה עכשיו לחיבוק בבית.
התגובה הגרועה: לא היית מספיק חכם כדי לוותר על העקיפה, וסימנת להם באורות גבוהים להתקדם או בשיא הטמטום צפרת קלות. מזל טוב, עכשיו יש לך סיכוי סביר שלא תצא מהנסיעה הזאת בחיים. חבורת מטורפים שברכב הסמוך יעקבו אחרייך מעכשיו ועד לקבר – ברמזור הראשון או השני שתעצור בו, הם יעצרו לידך בחרקה מפתיעה ויתחילו לקלל ולאיים.
במקרה שזה קרה, דרך התגובה המומלצת היא להתקשר מיד למשטרה ולבקש את הדרך הכי קצרה לתחנה – נשמע כמו אקט פחדני? זה בדיוק מה שזה, ולכן זה בדיוק מה שכדאי לך לעשות. מה עדיף? לענת להם ולחכות עד שייצא מהאוטו שלהם גמד עם לום ברזל ואקדח טעון? אתה לא תהיה הראשון ובטח שלא האחרון שימות ככה סתם על הכביש.
המקרה: ריב באמצע הרחוב
שלוש בבוקר, נשארת בלי שקל בכיס ואתה עומד בתור לכספומט ברחוב סלמה – מבוסם קלות, מתבונן בעניין בעוברים ושבים – ופה מתחילה הטעות שלך. במקום להסתכל בשיכורים האחרים, העיניים שלך צריכות להיות מכוונות לקרקע. למה, אתה שואל? כי אם אתה נועץ מבטים בילד שיכור שמנסה לעצור מוניות כמו ליצן ועושה קטעים מצחיקים לחברים שלו, הילד יהיה בטוח שאתה מנסה להציב לו אתגר כלשהו: "משהו מצחיק אותך?".
התגובה הנכונה: להשפיל מבט וללכת לחפש מונית במקום אחר.
התגובה הגרועה: להישאר נטוע במקום ולהצליב מבט עם העיניים האדומות של הילד השיכור. הוא אולי ילד, אבל יש לו חברים ואולי אפילו יש לו סכין, ואחרי שתי דקות אתה תמצא את עצמך זרוק על הרצפה והחבורה המגובשת והמצחקקת של השיכור תשחק כדורגל עם הראש שלך.
המקרה: לא הקשבת לנו
אוקי, ניסינו להסביר לך בכל דרך אפשרית שכדאי לך לברוח מאשר להישאר ולהילחם על איזשהו קונספט מטופש של כבוד. נניח שלא הקשבת לנו ונשארת להילחם. איך בכל זאת תצא מהעניין עם סיכוי להמשיך לחיות על שתי רגליים ובלי סוג כלשהו של שיתוק? אם אין לך חגורה שחורה בקראטה (וחבל), קח כמה כללים חשובים שיעזרו לך לצאת מהסיוט בחיים:
אל תגיע לרצפה. גם אם אתה יודע עשרה ריתוקי קרקע שונים של משפחת גרייסי בג'יאוג'יטסו – בקרב רחוב זה מוות בטוח. מי שמגיע לרצפה במטרה לבצע חניקת דם או גיליוטינה יקבל בעיטות לראש ולצלעות, כמו אפס, מכל מי שעובר בסביבה.
זכור: תמיד יבוא עוד אחד. אתה הולך מכות עם איזה בן זונה שיכור ומרגיש את ידך על העליונה או התחתונה, אל תשכח שאסור לך להתרכז רק בו, תמיד יבואו החברים שלו לתקוף אותך מהגב ברגע הכי לא צפוי. תראה שהעיניים תמיד סורקות סביב ומחפשות אויבים נוספים, זה יכול הציל לך את החיים.
לך על האזורים הרגישים. בקרב רחוב תעשה את כל מה שאסור לעשות בקרב אגרוף ספורטיבי: אצבעות לעיניים, נשיכות לאוזניים, בעיטות לביצים, משיכת שערות וקריעת עגילים בולטים מהאוזניים. אתה במלחמה על החיים שלך; אין חוקים.
תילחם עד הסוף ועם כל הכוח: בלי רחמים ובלי שבויים. בקרב רחוב, אם התוקף שלך חוטף אגרוף ויורד לו קצת דם מהאף – לא יגיע שופט, שייתן לך נקודות ויפסיק את הקרב. לאנשים אלימים יש יכולת ספיגה רצינית וניסיון עשיר והם לא יעצרו בגלל כמה בוקסים, להפך עכשיו זאת פגיעה אנושה בכבוד שלהם וזה אומר שאתה הולך למות. אתה חייב לנצל את האדרנלין ואת הפחד שלך, כדי להשיל את מגבלות התרבות והחינוך הטוב שקיבלת מאימא ולהפוך לחיה רעה. קרב הגנה לא מפסיקים עד שהאויבים שלך גמורים, מדממים ומעולפים על הרצפה.
>> שום דבר לא עזר? ככה תשיג רשיון לאקדח
>> הנה כמה אנשים שלא תרצה להתעסק איתם: העולם האפל מאחורי חיי הלילה בתל אביב