אידי אמין
רדה באוגנדה בין 1971 ל-1979.
אזרחים שחוסלו ועונו: 100-300 אלף.
אכזריות שאין שני לה: השליך את מתנגדיו לתנינים.
אידי אמין שלט באוגנדה במשך שבע שנים בסך הכול, אבל הטביע את חותמו האכזרי בעוצמה. בין 100 ל-300 אלף אזרחים עונו ונרצחו בימי שלטונו.
אמין הצטרף לחיל הרובאים האפריקני של הצבא הבריטי בשנות הארבעים, וכשזכתה אוגדה לעצמאות ב-1962 מונה לגנרל בצבא המדינה, ובהמשך לרמטכ"ל. ב-1971 הנהיג הפיכה צבאית נגד מי שהיה פטרונו, מילטון אובוטה, עלה לשלטון והכריז על עצמו "הוד מעלתו הנשיא לכל החיים, פיל מרשל החאג' דוקטור אידי אמין, אדון כל חיות האדמה ודגי הים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה באופן כללי ובאוגנדה בפרט". איש צנוע.
אמין צבר בתחילה אהדה במדינה, כשהחזיר את גופת הנשיא הקודם שהוגלה, שחרר אסירים פוליטיים ופירק את המשטרה החשאית. אולם, במקביל הוא שלח חוליות רצח בעקבות תומכי אובוטה, והוציא להורג את ראשי הצבא שהתנגדו להפיכה. כשאובוטה ניסה לחזור לשלטון ממקלטו בטנזניה, אמין הפציץ ערים טנזניות, חיסל קצינים מהשבטים האוגנדיים שתמכו באובוטה, והביא למלחמת אזרחים. הוא הפך לפרנואיד, והפך את מקום מושבו בקמפלה למחנה אכזרי של חקירות ועינויים. בין היתר הוצאו להורג הארכיבישוף של אוגנדה, השופט העליון, רקטור של אוניברסיטה, נגיד הבנק המרכזי ואחדים מהשרים. ב-1972, בעקבות חלום, הורה ל-60,000 תושבים ממוצא אסיאתי לעזוב את המדינה, והגלה את מי שנותר אל הכפרים. הוא ניתק יחסים עם ישראלי ובריטניה, וב-1976 הזמין את טיסת אייר פראנס החטופה לנחות באנטבה – מה שעלה לו בפגיעה קשה בחיל האוויר. הוא המשיך לאבד את שפיותו, להעתיר על עצמו מדליות ולזכות את עצמו בתארים כמו "מלך סקוטלנד". ב-1978 פלש לטנזניה, ונכשל. הוא איבד את השלטון, וברח ללוב, ובהמשך לסעודיה, שם נפטר ב-2003.
חמישה דברים שלא ידעתם על אידי אמין:
1. אמו היתה רופאת אליל.
2. הוא החל את דרכו בצבא הבריטי כעוזר טבח.
3. הוא היה אלוף אוגנדה באגרוף במשקל כבד מ-1951 עד 1960.
4. השמועות טוענות שהוא נהג להשליך את גופות מתנגדיו לתנינים, ושהוא עצמו אכל בשר אדם.
5. בשנות השישים, כקצין אפריקני, השתתף בקורס צניחה צה"לי. הוא לא סיים אותו, אך ענד את כנפי הצניחה על חזהו.
אוגוסטו פינושה
רדה בצ'ילה מ-1973 עד 1990.
אזרחים שחוסלו ועונו: 30,000.
אכזריות שאין שני לה: השלכת אסירים ממטוסים.
פינושה היה גנרל צ'יליאני שהנהיג את החונטה ששלטה במדינה מ-1973 ועד 1990. הוא עלה לשלטון בהפיכה צבאית, שבסיומה הוצא להורג הנשיא המכהן. ההפיכה באה לאחר תקופה ארוכה של אי יציבות במדינה, ועל רקע חששה של ארצות הברית מעליית הקומוניזם בצ'ילה. ממשל ניקסון היה מעורב בהדחת הנשיא הסוציאליסטי.
במהלך שנות שלטון החונטה "נעלמו" מהרחובות כ-3,000 אזרחים, ו-27,000 נאסרו. רבים מהם עונו, נמלטו המדינה והמשיכו להירדף על ידי אנשי המשטרה החשאית גם בחו"ל. פינושה הודח ב-1990, אך שמר לעצמו את תפקיד מפקד הצבא, ממנו פרש ב-1998 ומונה לסנאטור במינוי לכל החיים. ב-1998, בגיל 82, הוא נעצר במהלך ביקור בלונדון, ופתח מסכת משפטית ארוכה, שבסופה הועמד לדין ב-2000 ב-75 סעיפי אישום של רצח, חטיפה ועינויים. האישומים בוטלו מפאת מחלתו, אך ב-2006 שוב הוחלט להעמידו לדין. חודשים אחדים מאוחר יותר הוא מת, בגיל 91, מהתקף לב. מותו צוין בצ'ילה הן בהפגנות שמחה והן בעצרות אבל.
חמישה דברים שלא ידעתם על פינושה:
1. הזמר הסוציאליסט ויקטור חרה חויב לנגן באצטדיון הלאומי בסנטיאגו בפני קהל עצום של אסירים. במהלך הנגינה שברו הסוהרים את אצבעותיו, והכריחו אותו להמשיך לנגן.
2. שיטת חיסול חביבה במיוחד על משטר פינושה היתה השלכת אסירים ממטוסים.
3. סטינג הקדיש לו את השיר "They Dance Alone", על אמהותיהם של מתנגדי המשטר שנעלמו.
4. פרשת הסגרתו בין מדינות השפיעה על המשפט הבינלאומי, על העמדה לדין של מנהיגים בעוון פשעים נגד האנושות ועל סמכויות שיפוט אוניברסאליות, שמשפיעות עד היום אפילו על קצינים ומדינאים ישראלים המבקשים לנחות בלונדון.
5. הוא מת ב-10 בדצמבר – יום זכויות האדם הבינלאומי.
חיסיין הברה
רדה בצ'אד מ-1982 ועד 1990.
אזרחים שחוסלו ועונו: 200,000.
אכזריות שאין שני לה: שריפת בני אדם בעודם חיים.
באפריקה לא חסרים רודנים, וחיסיין הברה הוא אחד הרצחניים שבהם. בצעירותו נסע לטריפולי, והצטרף לתנועת מורדים שפעלה בצפון צ'אד. ב-1978 מונה לראש ממשלת צ'אד. כעבור שנה הודח הממשל בבחירות, אבל הברה, בחסות ה-CIA, שב לשלטון ומינה עצמו לנשיא. הוא שלט בצ'אד מ-1982 ועד 1990, בשלטון של מפלגה אחת שרמס זכויות אדם, הוביל טיהורים אתניים וחיסל מתנגדים פוליטיים. את אלו ביצעה משטרה חשאית שהקים הברה. לפי ההערכות, כ-40,000 בני אדם חוסלו בתקופת שלטונו, ולמעלה מ-200,000 עונו. כך הוא זכה לכינוי המפוקפק "פינושה האפריקני".
לאחר שהודח ב-1990 על ידי רודן חדש, אידריס דבי, מצא הברה מקלט בסנגל, שסירבה להסגירו למשפט בבלגיה. מאז, הנושא מתגלגל בבתי משפט, ועדות ופרלמנטים. בינואר הודיע האו"ם לסנגל כי עליה להגיש כתב אישום נגד הברה או להסגירו. בינתיים – למעלה מעשרים שנה לאחר שירד מהשלטון – הוא ממשיך להעביר את זמנו בנעימים בדאקאר.
חמישה דברים שלא ידעתם על הברה:
1. הוא זכה בצעירותו במלגה ללימודים בצרפת, ואף השלים שם דוקטורט.
2. ארצות הברית וצרפת תמכו בו כמשקל נגד לממשל קדאפי בלוב. כשלוב פלשה לצפון צ'אד ב-1983, צרפת תגברה את האברה ב-3,000 צנחנים, וארצות הברית שלחה מטוסי ריגול.
3. ב-1974 תקף כוח מורדים בפיקודו עיירה בגבול צ'אד-לוב, ושבה שלושה אירופאים, בהם שני צרפתים. אחד מהם ברח, השניה הוחזקה בשני במערות בצפון צ'אד במשך 33 חודשים. כאמור, זה לא מנע מצרפת לתמוך בו עשור מאוחר מיותר.
4. העינויים והחיסולים בצ'אד נעשו בין השאר במכות חשמל, בכיבוי סיגריות, בשהייה בחדרים עם חלקי גופות, בכבילת ידיים לרגליים, בהרעבה, בשריפת בני אדם בעוד בחיים, במילוי פיהם במים עד מחנק, בפיזור גז אל תוך עיניהם, אוזניהם ונחיריהם, ובהצמדת פיהם לאגזוזי מכוניות.
5. הוא מכחיש הכל.
פרנסיסקו פרנקו
רדה בספרד מ-1939 עד 1975.
אזרחים שחוסלו: לא חוסלו, אבל כל העם דוכא בכוח הזרוע.
הגנרל פרנקו צמח בצבא הספרדי, וכקצין צעיר דיכא מרידות אזרחיות במרוקו הספרדית ובספרד, שבעקבותיהם מונה למפקד הצבא. עם תחילת מלחמת האזרחים ב-1936 הכריז על עצמו כגנרליסימו וכראש המדינה. הוא נעזר בלגיונרים מגרמניה הנאצית, מאיטליה הפשיסטית, מפורטוגל וממרוקו, וב-1939 השתלט על ספרד.
פרנקו דיכא את מתנגדיו הפוליטיים – קומוניסטים, אנרכיסטים, דמוקרטים, באסקים, קטלאנים, הבונים החופשיים – וכן את ארגוני העובדים ביד קשה. בכל עיר הוחזק כוח צבאי שסייר ברחובות עם תת-מקלעים, ולצד כוחות אלה פעלה משטרה חמושה, וכמובן הצבא, שלקח בתחילת הדרך חלק פעיל בדיכוי האזרחים.
פרנקו ויתר על ראשות הממשלה ב-1973, אך נותר ראש המדינה ומפקד הצבא. ב-1975 לקה בהתקף לב, ולאחר סדרת ניתוחים נפטר ונקבר בפנתיאון שהקים לעצמו בעודו בחיים. איתו נעלמו גם רוב כיכרות הגנרליסימו ברחבי ספרד.
חמישה דברים שלא ידעתם על פרנקו:
1. הוא התכוון להתגייס לצי הספרדי, בעקבות בני משפחתו, אך בעקבות קיצוצים נאלץ להתגייס לצבא היבשה.
2. ב-1926, בגיל 24, הוא היה הגנרל הצעיר ביותר באירופה.
3. יומני הקולנוע של התקופה נהגו להציג את פרנקו חונך אתרים, או דג דגים ביאכטה. מזכיר את פוטין, לא?
4. בשנת 1947 הכריז על ספרד כמלוכה. הוא רק לא הכריז מי המלך. את יורשו, המלך חואן קרלוס, בחר והכשיר בעצמו.
5. נפטר באותו היום בו נפטר ב-1936 חוסה אנטוניו פרימו דה ריברה, מייסד תנועת הפלנגות וסמל של משטר פרנקו. יש הטוענים כי רופאיו החזיקו אותו בחיים עד לאותו יום, לשם הסמליות.
יוסף סטאלין
רדה בברית המועצות מ-1924 עד 1953.
אזרחים שחוסלו ועונו: מיליונים.
אכזריות שאין שני לה: מה לא הבנתם ב"מיליונים"?
סטאלין, או כמו שאימא שלו קראה לו – סוסו, או כמו שההמונים קראו לו – שמש העמים, או כמו שמתנגדיו קראו לו – האיש המפחיד עם השפם שטובח בנו, שלט בברית המועצות מ-1924. הוא נולד בגאורגיה כבן יחיד לאב אלכוהוליסט ומכה, גדל להיות פרחח שהנהיג כנופיית בריונים, והפך לפעיל במחתרת הקומוניסטית. ב-1922 מונה למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, צבר עוצמה והתייצב כמתנגד לפטרונו לנין. לאחר מות לנין תפס את מקומו, הגלה את יריבו טרוצקי למקסיקו, ואף שלח מרצחים בעקבותיו.
סטאלין נודע לשמצה בשל הטיהורים הגדולים שהנהיג בברית המועצות. כדי לצבור כוח במפלגה הקומוניסטית, הוא פשוט חיסל – פיזית – את מתנגדיו, אנשי הועד המרכזי מתקופת לנין. עד פרוץ מלחמת העולם השניה, נותרו רק שניים מהם, כולל סטאלין. הוא גם חיסל את רוב הקצונה של הצבא האדום, מהגנרלים ועד למפקדי הפלוגות. הטיהורים כללו קשת רחבה של פעולות – מהגליה למחנות כפיה במזרח הרחוק, ועד להוצאות להורג ולהתנקשויות. לשירותו של סטאלין עמדה המשטרה החשאית, לימים הק.ג.ב, והתביעה שניהלה משפטי ראווה והביאה את ראשי המהפכה להתוודות קבל עם על פשעים שלא ביצעו.
סטאלין מת משבץ ב-1953. הוא זכה ללוויה צבאית מפוארת, ומאות אלפים באו לחלוק לו כבוד אחרון. עשרות מהם נהרגו בשל הצפיפות. לקח עוד כמה שנים עד שברית המועצות השתחררה מפולחן האישיות של הרודן האכזר.
חמישה דברים שלא ידעתם על יוסף סטאלין:
1. שמו המקורי היה ג'וגאנשווילי. הוא שינה אותו לסטאלין – איש הפלדה – כשהפך לפעיל במחתרת הקומוניסטית.
2. אמו ייעדה אותו לכמורה, והוא אף למד בסמינר עד שנזרק ממנו לאחר שלא הופיע למבחן.
3. ב-1903, אחרי למעלה משנה בכלא בגלות בסיביר, הצליח סטאלין לברוח. הקור העז אילץ אותו לשוב על עקבותיו. כעבור חודשים אחדים הוא ברח שוב.
4. יש הטוענים שבשנות המהפכה הבולשביקית שימש סטאלין כמודיע משטרתי, מה שמסביר את הדלת המסתובבת בה עבר בכלא בסיביר במהלך אותן שנים.
5. במלחמת העולם השניה נפל בשבי הגרמנים בנו הבכור, יקוב. הגרמנים הציעו עסקת חילופי שבויים, תמורת הפילדמרשל פרידריך פאולוס. סטאלין סרב.