יותר מאשר סיפור על רצח, מדובר כאן בסיפור על כישלון. כשלונו של אליוט נס, נער הזהב של שיקגו; כשלונה של המשטרה של ימי המשבר הגדול. על פי רוב, לסיפורים שאני מביא בטור הזה יש סוף שמח, פחות או יותר, משום שהם נגמרים בתפיסתו של הרוצח. הרוצח שלפנינו, שכונה "רוצח הגו", או "הקצב המטורף מקינגסברי ראן", והיה אחד הרוצחים הסדרתיים המפורסמים הראשונים, מעולם לא נתפס ואיש אינו יודע את זהותו עד היום.
אליוט נס היה הבלש שהתפרסם בתור האיש שלכד את המאפיונר המפורסם אל קפונה. רבים מכירים היום את נס מהסרט ”הבלתי משוחדים“ של בריאן דה פאלמה, שם גילם אותו קווין קוסטנר. מה שמעטים יודעים הוא שאחרי ההצלחה המסחררת הזו עבר הבלש לקליבלנד, שם נכשל לחלוטין בתפיסתו של רוצח הגו. נהוג לומר שבין השנים 1935 ל-1938 גבה רוצח הגו את חייהם של 12 קורבנות -- ואת הקריירה של אליוט נס.
מקור השם
“רוצח הגו“ (Torso Murder) נקרא כך בגלל הדרך בה נפטר מגופות הקורבנות. הגו הוא אותו חלק אנטומי שכולל את מרכז המסה של הגוף - הבטן, החזה והמתניים, ללא גפיים וללא ראש. הרוצח היה כורת את ראשיהם של הקורבנות, קוצץ את ידיהם ורגליהם ומשליך את הגו עצמו. הוא היה רוצח נשים וגברים וכאשר היה נפטר מגופות גברים היה חותך גם את איבר המין שלהם. חלק מהגופות נמצאו עם סימנים למעשי סדום.
הקורבנות
קורבנותיו הרשמיים של הקצב כללו חמש נשים ושבעה גברים. עבודתו של הרוצח הייתה יסודית שכן גם לאחר כל השנים האלו יש רק שני קורבנות בלבד שזוהו בוודאות: אדווארד אנדרסיי (הקורבן השני) ופלורנס ג‘נביב פולילו (הקורבן השלישי).
באחד מן המקרים המשטרה הייתה בטוחה שתצליח לחבר שם לגופה שנמצאה, אך לשווא. היה זה הקורבן הרביעי, שנמצא בקרבת תחנת המשטרה בניקל פלייט, אשר שזכה לכינוי ”האיש המקועקע“בשל מספר קעקועים בולטים וייחודים שנמצאו על הגו.
היום, לא רק זהותו של הרוצח נותרה בלתי ידועה אלא שגם ישנו חשד חזק מאוד שלקצב היו הרבה יותר מ-12 קורבנות. החשד הראשון היה של המשטרה עוד בתקופת הרצח. הסיבה היתה גופה מספר שמונה. הפתולוג קבע שהגופה הייתה בת שנה לפחות על פי המצב בו נמצאה. מה שהמשטרה אז לא חשדה הוא שלא רק שמספר הקורבנות רב יותר אלא שאזור הפעולה של האיש היה גדול יותר ושתקופת הרציחות ארוכה יותר - בין תחילת שנות השלושים ועד שנות החמישים, על פי הערכות אחרונות.
איך לא הצליחו לגלות זאת מוקדם יותר? מאחר ובאותה התקופה לא הייתה דרך לתקשר בין המחוזות השונים ובין תיקים פעילים ברחבי המדינה. לא היו מחשבים ולא ניתן היה לזהות את התבנית באותה הקלות (היחסית) שהדבר נעשה היום. כיוון המחשבה הזה מוביל חוקרים להאמין שלמרות שבחקירה המקורית נטען שהרוצח גר באזור קינגסברי, קרוב לוודאי שהוא, כמו קורבנותיו, היה אדם שנע ונד.
אם מסתכלים על קריירה של רוצח אחר - אלברט פיש - ניתן לראות שאין זה בלתי אפשרי. המקרה של פיש הוכיח כמה קל לרוצח להסתובב במדינה אחת, סביב מספר מוקדים בהם יכול היה לעבוד כפועל בניין, צבעי, עובד כבישים או נהג. במקצועות כאלו היה לאיש הזדמנות לחיות מספר שנים בכל מקום ולפעול בו כמעט ללא הפרעה עם הזדמנות לזוז הלאה מייד כשהתעוררו סימנים לצרות.
האביר על הסוס הלבן
אליוט נס הגיע לקליבלנד כמשיח, עטור תהילה מהצלחתו בשיקגו, וזכה בתפקיד היוקרתי של מנהל בטיחות הציבור. תיק הרצח הזה לא התאים לו - הוא היה עסוק בתיק אחר - אבל הלחץ הציבורי אילץ אותו לעזוב את החקירה שעניינה אותו ולעבור להתמודד עם תעלומת הקצב.
נס, שהיה ידוע בתור אדם שלא מוותר בקלות ומוכן לפעול בדרכים ששוטרים אחרים לא ממהרים בהן, הפעיל את המשטרה בכל הכוח. הוא העביר עשרים בלשים לחקירת התיק ופקד עליהם לטפל בכל רמז, קטן ככל שיהיה. הציבור קיבל מסר מנס: ”המשטרה זקוקה לכם, היו קשובים, היו ערים“. עשרים הבלשים מצאו את עצמם חוקרים כל הודעה על אדם שנראה מוזר, נער שהסתובב עם סכין בכיס, אחות בית חולים שהסתובבה מחוץ לביתה בשעות מאוחרות מדי.
כמו בתקופתו של ג‘ק המרטש השוטרים נאלצו לעבור באזורי הרצח מדי לילה ולהזהיר את חסרי הבית מפני הרוצחים. וכמו במקרה של ג‘ק המרטש, כל מי שהיה לו רקע ברפואה או בעבודה עם בשר נחשד ועשרות אנשים הובלו לחקירות עליהן המשיך נס לפקח.
סדקים בשריון הלבן
נס שלח את הבלשים להסתנן לרחובות בהם חיו חסרי בית, לברים של הומוסקסואלים ולמועדונים מפוקפקים. נראה שהשוטרים לא עשו עבודה טובה ביותר כי לפחות אחד מהם הסתבך בקטטה לאחר שהתגלה שהוא מתחזה והלקוחות בבר חשבו שמדובר ברוצח עצמו שמנסה ללכוד קורבן נוסף. ההיסטריה של נס הלכה וגדלה ככל שעבר הזמן ושום הצלחה לא נרשמה.
אבל הציבור הבין עד כמה נס היה חוסר אונים כאשר זה פרץ אל תוך ה”שאנטי-טאון“ של קליבלנד, אותה עיר אוהלים שהוקמה כמעט בכל עיר בעקבות המיתון הנורא. נס וקבוצה עצומה של שוטרים עצרה את חסרי הבית ושלחה אותם למאסר ואחר מכן שרפו את המקום. הפעולה הזו זכתה לביקורת נוקבת מצד העיתונות והציבור בכלל. נס שלא הצליח לזכות אף לא בחשוד אחד בפעולה הזו איבד את תמיכת הציבור.
לבסוף, פנה נס לחשודים שעלו לאורך החקירות ובראשם אדם בשם דוקטור פרנסיס אי. סוויני. נס איתר וחקר את הדוקטור בעצמו. האיש גדול-המימדים היה שיכור ונס נאלץ להביא אותו למצב של צלילות לפני שיכול היה לחקור אותו. כאשר סוויני היה מוכן לחקירה הוא הוכנס לשיחה בה השתמש נס בפוליגרף. בסימה הכריז נס שסוויני הוא האיש. לרוע המזל לא היו שום הוכחות מעבר לפוליגרף ונס ידע זאת. מעבר לכך, האיש היה קרוב משפחה של פוליטקאי מקומי שהתמודד מול נס. העובדה הזו יכולה להסביר את האירוע המשונה הבא.
ללא כל סיבה, סוויני אשפז את עצמו במוסד לחולי נפש ובאותו הרגע נותר שם כשהוא עובר בין מוסדות ובתי חולים עד יום מותו. מדוע שאדם יביא על עצמו עונש שכזה? איש לא יכול היה לענות על כך. סוויני סרב לדבר עם עיתונאים ולא השאיר אחריו יומן או כל תעוד למעט גלויות ששלח לנס ובהן לעג לו על חוסר היכולת שלו לעצור את הרוצח.
גם מרטין אל. סוויני, שהתמודד מול נס לא חסך במילים ולעג לו ללא הרף.
מותו של האביר הלבן
הרציחות הפסיקו אחרי שסוויני אשפז את עצמו והחקירה נסגרה רשמית ב-1938. כמובן שאם נאמין לחשדות המודרניים, ניתן להעריך שהרוצח פשוט המשיך הלאה. האשפוז של סוויני יכול היה להוות את מסך העשן לו נזקק הרוצח האמיתי שאולי היה מטורף אך היה גם חייב להיות חכם באותה המידה שהיה אכזרי.
הקריירה של אליוט נס שקעה לאחר מקרה הקצב. הוא עבר לוושינגטון למשרה בה נלחם בזנות ולאחר מכן עבר לחברה פרטית. הוא ניסה לרוץ לראשות קליבלנד אך נכשל גם שם. נס היה ידוע כשתיין והציבור לא סלח לו מעולם על שאנטי-טאוון. מי שעשה את הבלתי אפשרי והפיל את קאפונה מת בגיל 54 מהתקף לב רחוק מכל הכוח וההכרה להם זכה. הקצב של קליבלנד שבר אותו, משפחתו התפרקה והקריירה שלו הסתיימה.