אפילו ההליכה של חמשת המטרים על מדרכת אמצע-מרכז תל-אביב הלוהטת, אחרי יציאתי מדלת סוכנות הרכב הממוזגת היטב, עד לדלת הבאה שעמדתי לפתוח, הספיקה להעלות במוחי צרור קללות יצירתיות. אבל לשמחתי כל זה פסק עם טריקה חרישית של אותה הדלת הבאה. מדובר, חברים, בדלת הקאדילק CTS החדשה.
למה זו ה-CTS "החדשה"? ובכן, מדובר בדגם, יותר נכון שני דגמים, מעודכנים לשנת 2009. חדי העין, אך בעיקר עבי-המשקף מביניכם, זוכרים אולי את ה- CTS הקודמת מן הסרט The Matix: Reloaded, עת כיכבה ממושכות באחד ממרדפי המכוניות הארוכים בקולנוע עד אותה עת. זו, היוותה את תחילת הדרך של קאדילק לכיוון העיצובים האגרסיביים יותר והאמריקאיים-מנומנמים פחות.
אבל כל זה, כאמור, בעבר. היום אנחנו בוחנים עוד צעד של קאדילק מערבות אמריקה אל עבר בירות אירופה. צעד שהאמריקאים מבצעים גם במישור הטכני, שאליו נגיע אחר כך, וגם במישור העיצובי, אליו אני מחכה להגיע עוד מהכותרת. הדגם הזה מכוון להתחרות בעיקר בסדרה 5 של ב.מ.וו, וה- E קלאס של מרצדס. תחרות לא קלה, אך ה-CTS עומדת בה בכבוד. לא רק זאת; בקאדילק השכילו שלא לאבד בתחרות הרבה מן המאפיינים האמריקניים (על כך בהמשך), מה שמשאיר את ה-CTS כמכונית העומדת בפני עצמה, וממש לא רק חיקוי של הגרמניות.
העיצוב: סיכון משתלם
כבר ממבט ראשון, במהלך אותם מטרים בין מזגן למזגן, ראיתי מיד שבקאדילק השכילו להמשיך את הקו העיצובי החדשני ואף לשפר אותו. מעבר להיותו עיצוב אגרסיבי, בעל קווים חדים ונוכחות כמעט מאיימת, ישנה סיבה נוספת להתלהב ממנו: הייחודיות היחסית שלו. בכבישים בהם בערך 80% מהמכוניות מאוד דומות ומשעממות, ה-CTS תגרום לכל זוג עיניים בסביבה להפנות מבט, ולכל מעצבן שנוסע על 80 קמ"ש בנתיב השמאלי לפנות את הנתיב בבהלה.
בקאדילק לקחו סיכון לא אופייני (וזהו רק הראשון מתוך כמה וכמה דברים לא אופייניים במכונית הזו) והלכו על עיצוב מיוחד יותר, אורתודוכסי פחות, ולגמרי מוצלח. אותו "סיכון" הוא שלקוחות פוטנציאליים יירתעו מהעיצוב הבלתי-שמרני בעליל הזה, ולא יחבבו את הסטייה המוצהרת מהמיינסטרים התפל. אבל, התמורה על הסיכון הזה – מעבר להפיכת ה-CTS למקור לחיקוי עיצובי – הוא בקהלי יעד חדשים, וכמובן בעליית מדרגה ברמת המגנב של האוטו. דוגמה טובה לכך היא שעכשיו מותר לך לנהוג ב-CTS הזה גם אם אתה מתחת לגיל 50, ואם אתה עבריין צמרת אז גם מתחת לגיל 40.
בפנים: שקט, ועם זאת רועש בנינוחות
הדבר הבא שמבחינים בו אחרי העיצוב נוחת עליך כמשב מיזוג ביום חמסין, שנייה אחרי סגירת הדלת: השקט.
אמנם, כאן ההפתעה אינה גדולה, אבל רק מכיוון שכבר התרגלנו לצפות לרמות גבוהות של נוחות ממכוניות אמריקניות בקטגוריה הזו. אחד הדברים המהנים ביותר הוא לטרוק את הדלת על החום, הרעש, והעצבים של תל-אביב באמצע הקיץ, וה-CTS מצטיינת בלתת לך את ההרגשה הזו – ניתוק כמעט מוחלט מכל הבלאגן בחוץ. מעבר לבידוד נהדר מרעשים, מסייעים לחוויה גם הגה כוח רך ונעים ושיכוך זעזועים מאוזן – שלמרות מאמצים ראויים לציון, עדיין מתקשה לעיתים להתמודד עם ההתקלות מעשה ידי מע"צ.
גורם נוסף שמסייע לך להתעלם מן הנעשה מעבר לשמשה הוא – פאוזה דרמטית – המערכת. אך, המערכת. כאן, חברים, עשו בקאדילק עוד החלטה טובה: ב-CTS יש לא פחות משמונה רמקולים. ועוד של Bose. אני מקווה שיש לך אוסף מוסיקה די גדול, כיוון שברגע שתפעיל את המערכת הזו – לא תרצה לכבות אותה.
עוד הצלחה קטנה בתא הנהג: מסך התצוגה. המסך גדול וברור, ושים לב – נראה היטב כמעט בכל תנאי התאורה כולל שמש ישירה. נחמד שלא צריך לבצע תרגילי שחייה צורנית כדי לראות על איזו תחנה הרדיו. לעומת זאת, אם תרצה גם להעביר את התחנה – מחכה לך מבחן קטן בחלוקת-קשב עקב ריבוי הכפתורים והמתגים.
יש גם כמה חסרונות בתא הנוסעים: מושבים מעט קשיחים, ופלסטיקה חביבה בלבד. עיצוב תא הנוסעים ואיזור הנהג אמנם יורש משהו מסגנון העיצוב החיצוני, אך רק במעט. בנוסף, ממדיהם של חלונות הצד והחלון האחורי לא מאוד משפרים את שדה הראייה (יש מצלמת רברס, אך זו טובה בעיקר לחנייה הפרטית של כפר-שמריהו, ולא לאדום-לבן-באין-כניסה של תל-אביב), אבל הם מספיקים כדי להבהב באורות הקסנון לטמבל שנתקע בנתיב לפניך.
נסיעה: לפעמים אמריקאית נוחה עדיפה על גרמנית מטורפת
דיברנו קודם עם על התחרות עם הגרמנים, וכחלק ממגמה זו, החליטו בקאדילק לשפר את ביצועי הרכב בצורה משמעותית ביחס למצופה מאמריקאית יוקרתית. דריכה על הגז מגלה מנוע כמעט מפתיע, שדוחף היטב את ה-CTS – שעד לפני רגע היתה נראית אולי כבדה – בעזרת הנעה אחורית.
בסל"ד גבוה המנוע מתעורר לחיים אף יותר, אך מערכת הטיפ-טרוניק נשארת סמלית למדי. אפשר למשוך מעט את ההילוכים במעלה התיבה או להוריד הילוך אם באמת תרצה עקיפה הפגנתית. אבל, כאמור, ההשפעה על רצונה של התיבה האוטומטית מוגבלת משהו, וקצת חבל, כיוון שהמנוע נותן תחושה חזקה וייתכן שניתן לשחרר ממנו עוד כמה נהמות – ועוד כמה פרצי תאוצה – עם תיבה מתירנית יותר.
כל ההפרדה המבורכת בינך ובין האספלט המביש, האקלים היבש והניחוח העבש – לא מגיעה בלי פשרות. והפשרה, במקרה הזה, היא התחושה הספורטיבית. למרות התחרות עם הגרמנים, ממנה כמעט ומשתמע אופי ספורטיבי יותר, עדיין בחרו בקאדילק לשמור על נוחות. מעבר למנוע ותיבת ההילוכים האגרסיביים יותר, המתלים אינם מוקשחים יתר על המידה, וההיגוי חסר משוב מן הכביש ואינו מדויק. אם תשאל אותנו, מאפיינים אלה אמנם מרחיקים את ה-CTS מעט יותר מלהיות חיית נהיגה גרמנית, אבל אחרי נסיעה במכונית הזו, הנוחות האמריקאית מראה לך שיש עוד דברים חשובים יותר מזוויות גלגול תחושה של כל גרגיר חצץ.
תובנות: יש פאסון
בסופו של דבר, מסתבר שאפילו ה-CTS המעוצב היטב והממש לא בנלי, כושל אף הוא באחת המטרות החשובות שלשמה התכנסנו: למשוך כוסיות. וזה ממש לא באשמת קאדילק; הם דווקא עשו מה שצריך. הבעיה, כך הגענו למסקנה, נעוצה בכוסיות עצמן; הן פשוט לא מבינות מספיק במכוניות כדי להצדיק הוצאה של 425 אלף שקל.
בנוסף, גם עם כל הבידוד מן החוץ, עדיין נראה שאף רכב לא יציל אותך מכבישי ישראל, וגרוע מכך – מנהגי ישראל. אבל, באופן סותר משהו, אתה קצת מתחיל להבין את כל החארות האלה שתמיד צועקים עליהם: "מה זה?! הכביש של אבא שלך?!". אתה מבין, כשנוסעים ב-CTS, שמקבלים את השילוב הזה של ישיבה נוחה וגבוהה, המון מתכת שמפרידה בינך לבין החוץ, שקט של ספרייה, סאונד של קולנוע-ביתי ומנוע שמתחרה בגרמנים – ובכן, לפעמים קצת נדמה שאבא שלך אכן קיבל כמה אחוזי בעלות בסולל בונה.
בשורה התחתונה
אם יש לך את הכסף ואתה מתלבט בינה לבין ב.מ.וו או מרצדס, לך על קאדליק: היא גם יותר זולה מדגמים דומים אצל המתחרות, וגם נראית רעה הרבה יותר מהאחרות – וכשאנחנו אומרים רעה, אנחנו מתכוונים לבן זונה.
מחיר: 425 אלף שקל.
מנוע: 3.6 ליטר, 307 כוחות סוס.
עוד בערוץ הגברים:
הולך להתחתן? הגיע הזמן לבחור חליפה
הולך למכון כושר? אתה מפספס - הכושר החדש זה בכלל ללכת מכות
אתה גבר קשוח? חבל, זה אומר שתמות מוקדם