פלח המסחריות הקלות נמצא עד לאחרונה על סף הכחדה. הוא שרד אך בקושי את ביטול החזר המע"מ לעוסקים מורשים, צלח בצליעה את "רפורמת הסולר", שהקפיצה את מחירי הדיזל, וספג השנה פגיעה אנושה מרפורמת "המיסוי הירוק", שהוציאה את המחירים של כלל דגמי הדיזל אל מחוץ לקבוצות המחיר הטבעיות שלהם.
אבל, בסוף 2009 החלה להסתמן נקודת אור ראשונה במסלול התלאות של המסחריות בעקבות ביטול שיטת קבוצות המחיר והמעבר לחישוב שווי השימוש כאחוז ממחירו של הרכב. שינוי זה יפתח בשנה הבאה מחדש את רשימת הקניות של ציי הרכב ועשוי להכניס לתוכה כמה בחירות לא-שגרתיות של לקוחות, שמחפשים פתרון שינוע שונה מהמבחר המשפחתי המקובל. המסחריות הקלות הסגורות והרב-תכליתיות ניצבות במקום גבוה ברשימת המועמדות להשתבץ בסדר העולמי החדש.
בעיתוי הולם נחתה בימים אלה בארץ גם רנו קנגו החדשה, שתהיה אחת המועמדות הרציניות בקרב על לקוחות קבוצה-2 לשעבר.
גימור תעשייתי
כמו המתחרה הצמודה שלה, סיטרואן ברלינגו, גם הדור החדש של קנגו נוטש את עיצובו המסחרי לטובת מראה של "רכב פנאי". הפרופורציות הצרות והגבוהות של הדגם הקודם פינו את מקומן למראה מאוזן, שרירי ומוצק עם חיבורי משטחים שמחצינים חוסן מבני ואיכות ייצור. המרכב הוארך ב-20 ס"מ ויחד עם הארכה של בסיס הגלגלים ב-10 ס"מ הפרופורציות מאוזנות יותר. אומנם הפנסים המוזרים מלפנים והפגוש הקדמי המאסיבי לא יעניקו לאנשי רנו פרסי עיצוב ואסתטיקה כלשהם, אבל לפחות במבט מאחור ומהצד המכונית משדרת אווירה של לייף סטייל.
הכניסה לתא הנוסעים מבעד לדלת הצד המחליקה לאחור חושפת חלל פנימי עצום בגודלו, שמרגיש מרווח יותר ממיניוואנים מקובלים וממשפחתיות-בועה דוגמת סקודה "רומסטר". לתחושה אחראי הגג, שמיתמר הרחק מעל ראשיהם של הנוסעים, ושינויים בתכנון הפנימיים, שכללו גם את הגדלת השמשה הקדמית ודחיקתה קדימה. מרחב הרגליים והברכיים מלפנים ומאחור יספק כל דרישה של שלושה מבוגרים, ומרחב ההטענה, שצמח ליותר מ-2,860 ליטר, יעמוד בכל משימת הובלה משפחתית הגיונית.
על הידידותיות למשתמש מעיבה רק תנוחת הישיבה הזקופה במושב האחורי והיעדר אפשרות לשנות את זווית משענת הגב. גם מלפנים לא ניתן לשנות את גובה המושב, אם כי המושבים הקדמיים נוחים ומציבים את הנהג גבוה ביחס לכביש בנוסח מיניוואן. סביבת הנהג מיישרת קו עם הפלח המשפחתי ומציגה עיצוב "בשרני" ומוצק שלתוכו משובצים במערך ידידותי והגיוני שעונים, מתגים ועזרי שליטה מהמאגר העדכני של רנו-ניסן.
למרות "התחפושת" הפרטית-אופנתית, לא קשה להבחין בשורשים המסחריים של קנגו. דיפוני הפלסטיק בתא נוקשים למגע ועמידים, האבזור התקני מעט דליל, הקונסול הקדמי מכיל תא כפפות ענק וחללי אכסון לציוד לוגיסטי נפוץ, והתאים בתוך הדלתות יכולים לבלוע בקבוקי שתייה בגודל קינג-סייז. גם הגימור התעשייתי במקצת, אך איכות הייצור טובה ובידוד הרעשים מצוין.
געגוע למומנט השופע
בשם החיסכון בעלויות בנתה רנו את קנגו החדשה על בסיס פלטפורמת ה"סניק" והשינוי בהחלט מבורך. המכונית סופגת בורות, פסי הרעדה ושיבושים עירוניים ברכות ובתרבותיות, שיכולות ללמד שיעור אחד או שניים את המהנדסים של כמה משפחתיות סדאן עדכניות.
גם התנהגות הכביש ראויה לרכב משפחתי מודרני. הרחבת מפסק הגלגלים והורדת מרכז הכובד העלימו את הנטייה של קנגו היוצאת "ליפול" לתוך פניות הדוקות. המכונית החדשה שומרת על איזון מרשים בפניות הדוקות, עם מעט נטיית גוף. ההיגוי זריז, אך לא מדויק במיוחד; ודוושת הבלם מפגינה עודף תגבור ורגישות יתר, כמו ברוב דגמי הדור החדש של רנו.
השלדה החדשה גם מפגינה יציבות כיוונית טובה במהירויות גבוהות, ללא שמץ מרגישות הצד לרוחות שהעיבה על היכולת הדינמית של קנגו היוצאת.
כחלק מתהליך ההסתגלות למחירי הדיזל ולמיסוי "הירוק" מתמקד כיום היבוא של קנגו החדשה דווקא במנוע בנזין. זהו מנוע ה-1.6 ליטר הוותיק של רנו בהספק 105 כ"ס, שמשודך לתיבה אוטומטית ותיקה לא פחות. מכללי ההנעה הללו לא מרגשים במיוחד ומוקירי הדגם היוצא עשויים להתגעגע למומנט השופע של מנוע הדיזל, במיוחד במטלות כמו שמירה על קצב בעליות ארוכות שבהן דורש מנוע הבנזין לחיצה נמרצת על דוושת התאוצה והעפלה לסל"ד גבוה וקולני.
אבל בשימוש מקובל מנוע הבנזין בהחלט מספק את הסחורה, עם תגובת דוושת נמרצת, שיוט נינוח ב-140 קמ"ש פלוס בנסיעות ארוכות ונוחות תפעול בסביבה עתירת פקקים. גם צריכת הדלק סבירה ויתרון המחיר של הבנזין מקזז במידה רבה את החיסכון המופלג של הדיזל.
רנו קנגו החדשה עם מנוע 1.6 ליטר ותיבה אוטומטית, בגרסה ההתחלתית שכוללת דלת צד אחת מאחור (שתי דלתות הן סטנדרט בגרסה המפוארת, שעולה 140 אלף שקל), עולה 125 אלף שקל. זהו מחיר דומה לגרסאות המאובזרות של משפחתיות ה-1.6 ליטר המקובלות, ובתרגום לשווי שימוש הוא רחוק רק ב-225 שקל לחודש ברוטו מהמחיר של משפחתיות קבוצה 2, שעולות 115 אלף שקל.
במחיר זה מקבלים רכב רב-תכליתי אמיתי עם שימושיות יומיומית, צריכת דלק הגיונית, יכולת צליחת שבילים ובונוס של נפח העמסה מתאים למשימות "מובינג" מזדמנות או לבליעת שני זוגות אופני הרים של היי-טקיסט ממוצע בדרך לגליל, בהנחה שיצליח לשכנע את עצמו לוותר על מתלה האופניים החיצוני, שכבר הפך לסמל סטטוס בענף.