את תושבי הכפרים הקטנים בהרי סרדיניה קשה להפתיע עם מכוניות. ליתר דיוק, קשה להפתיע אותם עם מכוניות של פולקסווגן, לאחר שהקונצרן הפך את האי לאחד הלוקיישנים המועדפים להשקות.
ועדיין, אי-אפשר היה להתעלם משוויון הנפש שבו קיבלו התושבים את הפולו החדשה. פבריציו, לוצ'יאנו, דינו ויתר חבריהם בבית-הקפה המקומי, הרימו את עיניהם, התבוננו במכונית וחזרו לעיתון הספורט/טופס הטוטו/התפריט היומי.
הרבה חברות רכב היו לוקחות קשה יחס כזה, אבל מבחינת פולקסווגן זאת הצלחה מסחררת; הוכחה לכך שהקו העיצובי שנבחר לדור החמישי של הפולו לא מאיים על אף אחד מהלקוחות הוותיקים והנאמנים, ולא משדר, חלילה, מהפכה או שינוי.
שמרנות? בפולקסווגן מהנהנים במרץ ואומרים שהם גאים בה. ליתר ביטחון, ובחצי לחישה, הם מזכירים שהשמרנות הפכה אותם לאימפריה, וגם שיש להם ליין שלם של מכוניות לא שמרניות במוצהר כמו איוס, שירוקו וחיפושית.
עם הדברים הללו אי-אפשר להתווכח. וזאת, על קצה המזלג, גם המדיניות הלא מוצהרת של הקונצרן: אבולוציה זהירה של דגמי הלחם והחמאה לצד ייצור כמות מצומצמת יחסית של מכוניות תדמית.
מבחינת פולקסווגן, כאמור, שיטה זו עובדת מצוין, אבל מה זה אומר על הלקוחות? התשובה מגיעה מתחום הפסיכולוגיה, ולא מתחום הרכב. הם נוטים להעדיף את המוכר והטוב על פני המסעיר והמקורי. וזו בדיוק תמצית הפולו החדשה.
אין הפתעות חיצוניות
כמו שבטח הבנתם, חיצונית הפולו כנראה לא תצליח להפתיע. ועדיין, היא נראית טוב מאי-פעם. את השינוי עושים קווים חדים, שהחליפו את הרכות הרופסת של הדורות הקודמים; יחידות תאורה גדולות; וכמיטב המסורת, גם כמה קימורים הישר מהאחות הגדולה - הגולף. המכונית כולה משדרת מכובדות ועדכניות.
במילים אחרות, הפנסיונר ירגיש בנוח להגיע איתה למשחק הגולף, בלי שיחשדו בו כי קנה סופר-מיני כדי לחסוך; והסטודנטית תרגיש בנוח להגיע איתה לבר, בלי שילחשו שהוריה מיליונרים. אל תגחכו, אלה הם לקוחות משמעותיים עבור הפולו.
אם מביאים בחשבון שהתרגיל העיצובי הזה (שמאחוריו, אגב, עומד מעצב ברזילאי צעיר) נעשה תוך כדי שמירה על דמיון לדגם היוצא, מדובר בהישג מרשים. נהגי מזדה 2/סוזוקי סוויפט, שתי הסופר-מיני השולטות בארץ, יצהיבו מקנאה כשיפתחו את דלת תא הנוסעים.
פולקסווגן יודעת איך לפנק את הנהג והנוסעים, והפולו לא מאכזבת: מרחבי פלסטיק רך ונעים למגע, צבעים נעימים, הנדסת אנוש מצוינת, אין ספור אפשרויות כיוון למושבים ולהגה, ומרווח מפתיע. כמעט כל סופר-מיני מנסה לתת את תחושת ה"כמו גדולה", אך ספק אם מי מהן עושה זאת ברמה של הפולו.
הסעיף האחרון לפני ההתנעה הוא הבטיחות. תיק העיתונות מפרט ארוכות כיצד השלדה הוקשחה, אזורי הפגיעה הפוטנציאלים בהולכי רגל רוככו ועוד, אבל את זה טוען כל יצרן שמשחרר מכונית חדשה.
ועדיין, ובלי לרסק את האוטו, אפשר לראות שפולקסווגן לא מסתפקת בדיבורים ומתחייבת לסטנדרט של שש כריות אוויר ובקרת יציבות. בסגמנט שבו למחיר יש משמעות רבה, ההחלטה לא לחסוך בבטיחות ראויה לכל מחמאה.
ספורטיבית? ממש לא
במרכזה של סרדיניה מתנשא לו רכס הרים ועליו שניים-שלושה כבישי נהיגה נחשקים. בין כפרים קטנים מתפתלות רצועות של אספלט איכותי, שכוללות אינספור עיקולים ומעט מאוד תנועה.
פולקסווגן היא לא היחידה שמכירה את הכבישים הללו, וביום המבחן חלקנו את הכביש עם מועדון האופנועים הקלאסיים של איטליה. אני לא יודע איזה סטרואידים מזריקים שם לרוכבים (ולאופנועים), אבל אחרי שראיתי רוכב בקסדת עור ומשקפי רוח על מוטוגוצי משנות ה-40 צוללים יחד לעקומות עיוורות ב-120 קמ"ש, בכלל לא הייתי מתנגד למנה או שתיים.
לתצוגת היכולת הדינמית הגיעה הפולו עם שורת מנועים חדשים, שרק חלקם הקטן רלוונטי לישראל. הרגולטור, מסיבותיו, החליט שדיזל לא חביב עליו, ולכן חלק ניכר מהמנועים (המרשימים) לא יגיעו אלינו.
השניים הרלוונטיים הם ה-1.4 הוותיק והמוכר (85 כ"ס ב-5,000 סל"ד, 13.4 קג"מ ב-3,800 סל"ד) ו-1.2 מוגדש טורבו (105 כ"ס ב-5,000 סל"ד, 17.8 קג"מ ב-1,500-3,000 סל"ד).
המנוע הקטן שבין השניים הוא דווקא הבכיר שביניהם. הפילוסופיה שבבסיסו גורסת שמנוע קטן, יעיל ומוגדש טורבו מזהם פחות ממנוע עתיר נפח, אך יעיל לא פחות.
על הכביש מתברר שהקטן הזה באמת לא מתבייש מגדולים: זמינות הכוח ותגובות הדוושה מצוינות, המהירות נצברת בקצב מרשים, ושום עלייה תובענית לא מפחידה אותו.
הגיר הרובוטי של פולקסווגן בן 7 המהירויות, משתלב מצוין במסיבה הזאת. ייחודו הוא בשימוש בשני מצמדים במקום אחד. זה אומר, שהעברות חלקות ונעימות והתוכנית האוטומטית עובדת ביעילות וברכות של גיר אוטומטי "רגיל".
ה-1.4 הגיע להשקה רק בגרסה ידנית. הוא לא חובב גדול של סל"ד, ונותן תחושה של מנוע המיועד לקהל מבוגר. אם מביאים את זה בחשבון ולא מצפים לברקים מהאגזוז, הביצועים בהחלט סבירים.
בכל הנוגע להתנהגות כביש, הפולו ניטרלית כמו שוויץ. כדי להוציא אותה משלוותה ולקבל אובדן אחיזה, נדרשת פרובוקציה של ממש (וגם אז נכנסת לפעולה מערכת בקרת האחיזה). ספורטיבית? ממש לא. יכולת אומנם יש (וגם קצת יומרות), אבל את התחושה של מכונית ספורטיבית אין שם.
לא קשה לסכם את הפולו - היא פשוט פולקסווגן. יש לה תא נוסעים מצוין, היא בטוחה, הגיר הרובוטי כפול, המצמדים עובדים נהדר ועוד. מנגד, היא לא מכונית מסעירה. "סולידית" יהיה התיאור הכי מתאים בשבילה.
ללקוח הישראלי הסולידיות הזו מתאימה. אם כך, שאלת המחיר היא היחידה שנשארת פתוחה. הוא ייקבע סופית רק לאחר הגעת הפולו לארץ, לקראת ינואר. אם הוא יהיה סביר, אפשר להמר על הצלחה לא רעה.
