כפפות או לא להיות
נתחיל בעובדה מעניינת על כפפות האיגרוף, אביזר ברור מאליו שיהיה חלק מהקרב לא? הרי אנחנו מעוניינים להגן על היריב שלנו, מדובר בספורט בסופו של דבר... אז זהו, שהסיבה להמצאת הכפפות היא לא תמימה וחסודה כמו שחושבים. עד שנת 1900 לערך, האיגרוף היה מתנהל באופן חוקי ללא כפפות כלל. ואם כבר רצו הגנה אז מקסימום היו מכסים את הידיים ברצועות דקות לשמור על יציבות המפרק. המצב הנתון הפחית את כמות האגרופים שהצליחו לפגוע בראשו של היריב (מסתבר שהרבה יותר קשה לפגוע בראש של מקצוען ממה שנדמה לכם). ואם כבר היה מצליח אחד המתמודדים להחדיר האיגרופים מדויק לראשו של השני זה יכול היה ממש לשבור את גולגולתו של היריב וגם את ידו של נותן האגרוף.
המצב הנתון מאוד שיעמם את הקהל, שקנה כרטיס בשביל לראות אקשן ולא בלט מודרני. אז כמה גאוני שיווק בהתאחדויות הספורט אמרו "בואו נשים להם כפפות אדומות גדולות, זה מצטלם טוב יותר". בעזרת הכפפות המתאגרפים הצליחו להנחית כמות גדולה יותר של אגרופים לראשו של היריב (כי הרחבנו את שטח האגרוף פי כמה וכמה). בנוסף, הם יכלו לתת מכות הרבה יותר חזקות כי זה כאב פחות ביד שנותנת את האגרוף. כך שבשורה התחתונה, הכפפות גורמות ליותר נזק מאשר שומרות על היריב, והן הומצאו תכל'ס בשביל הרייטינג. שוב הוכחנו למה אסור לסמוך על דברים אדומים גדולים ורכים (וזו הסיבה, ילדים, שאני לא מאמין לצרפתיות מבוגרות בחוף).
כשחננות וגושי שרירים נפגשים
טוב, אז יש ענף ספורט מאוד מעניין שנקרא 'שח-איגרוף'. וכן, הוא בדיוק כפי שהוא נשמע. 2 גברתנים, 11 סבבים: חמישה סבבי אגרוף ושישה סבבי שח-מט. הספורט שהחל כענף אגרוף מחתרתי תופס תאוצה בעיקר בערים הגדולות באירופה ולא שוכח לשלוח זרועות לכלל העולם. סוף סוף ספורט שבו גם חנונים יכולים לשבור כמה שיניים.
הקרב מתחיל בסבב שחמט מהיר בן 4 דקות ואחריו סבב אגרוף בן 3 דקות וכך לסירוגין עם דקת הפסקה בין סיבוב לסיבוב. האפשרויות לגרוף ניצחון הם או בנוק-אאוט או במט. תלוי מה הצלחת להשיג קודם. הרעיון המקורי לספורט הגיע בכלל מקומיקס צרפתי קומי. אבל כמו הרבה דברים בחיים, מישהו לקח את זה ברצינות וכבר 15 שנה לערך שהספורט צובר תאוצה. ממרתפי הפאבים האירופאיים לזירות רציניות יותר. אין ספק שהחוג לנוער שוחר מדע ירד כרגע למקום השני בקטגוריות 'החוגים אליהם אשלח את ילדי בעתיד'.
אגרף עצמך מהכלא
אין ספק שאיגרוף הוא ספורט מהנה מאוד לכולם (אולי פרט לשני החבר'ה שנלחמים על חייהם בזירה...), אז בתאילנד, כאשר אדם נכלא בבית הסוהר יש לו ברירה: להפוך לאלוף אגרוף ולזכות בחרותו חזרה. בגלל שהתנאים בכלא התאילנדי נשמעים מלבלבים, רבים מהאסירים מנסים את מזלם ונרשמים לטורנירים המאורגנים על ידי רשויות הכלא, כדי להילחם על חייהם וחרותם. הרעיון ניטע בסיפור עתיק על אסיר שהצליח לנצח 9 אלופי אגרוף ברציפות לפני כ-300 שנה, מה שהרשים מאוד את מלך תאילנד דאז, אשר נתן לו חנינה. מאז, הרשויות מעודדות את התוכנית, אשר פרט למכות, מכניסה את האסירים למשמעת אימונים וכן, האסירים חייבים להראות התנהגות למופת מחוץ לזירה בכדי לזכות להשתתף בטורניר. גם זו דרך לשקם.
המתאגרף שסרב להלחם
שוגר ריי רובינסון היה אחד המתאגרפים הכי גדולים שצעדו אי פעם על כדור הארץ (יחסית למשקלו כמובן, בסופו של דבר מדובר בבחור די קטן, ששקל פחות מ-70 קילו. אבל עדיין בלתי מנוצח כמעט). כיאה לגיבור, נקשרו בשמו הרבה מאוד סיפורים מטורפים. אחד מהם הוא סיפור שקשה מאוד להמציא, וזאת בשל ההוכחות בשטח: בשנת 1947, שוגר ריי סירב לעלות לקרב מול ג'ימי דויל בגלל חלום שהוא חלם ובו הוא הורג את דויל בזירה באמצע הקרב! שוגר ריי לקח את החלום קשה מאוד וכמעט וביטל את הקרב. אז חפצי ליבו (וכנראה גם כיסו) שלחו לו כומר, בכדי שידבר איתו וירגיע אותו שמדובר בסך הכל בחלום. כמו שאתם יכולים לנחש עד כה, אני לא הולך לסיים את העובדה הזו ב"והם חיו יחד באושר ועושר..".
במהלך הקרב רובינסון הצליח להכניע את דויל באגרוף שמאלי מדויק לרכה, אשר הפיל את דויל לקרשים. הוא נלקח לבית חולים, שם נותח עקב דימום בראשו. דויל לא הצליח להתאושש ומת 17 שעות לאחר הקרב, בעודו מאושפז. רובינסון עצמו הספיק אפילו לבקר אותו בבית החולים לפני מותו ואף הקים קרן צדקה למען משפחתו של המנוח. הגורם שדרדר את דויל למותו לא ידוע במדויק לאיש ואולי טוב שכך. יש הטוענים שזה מהאגרוף של רובינסון, יש הטוענים שזה מהמכה שראשו קיבל כשהוא נפל לרצפה ויש שיגידו שכבר כמה קרבות לפני דויל אסף פציעות ואסור היה לו להיכנס לזירה מלכתחילה.
פצועים ונהנים
בכלל, הסטטיסטיקה מדברת על כך שהחל משנת 1900 ישנם כ-10 הרוגים בשנה כתוצאה מקרבות איגרוף מאורגנים (לא סתם ככה ברחוב, אלא עם קלאסה). צוות החוקרים הגרמני שהחליט להרים את הכפפה (סטיגידם!) ולבחון את העניין גילה שמתוך כלל מקרי המוות, כ-80 אחוז קשורים לסיבוכים ופציעות מזרימת דם באזור הראש והצוואר. בלי קשר לצוות הגרמנים, ישנו נתון שאומר כי 90% מהמתאגרפים יחוו לפחות פגיעת מוח אחת במהלך הקריירה שלהם. לרוב כזו שמשאירה טעם לעוד כנראה.
כמה קטנות לסיום:
6. רונדה ראוזי, שבתכלס היא מתאבקת ב- MMA, הודתה בראיון שהיא עושה כמה שיותר סקס לפני קרבות כדי לשחרר טוסטסטרון לגופה. אז נכון שזה לא קשור בדיוק לאיגרוף אבל בשביל תמונה שלה בערום מרומז, מאקו גברים יסלחו לי. וגם אתם.
7. אגב, כקונטרה לעובדה מעל, מוחמד עלי טען שהוא לא קיים יחסי מין חודשיים לפני קרב גדול, כי זה הופך אותו ל'בלתי מנוצח' בזירה (עכשיו אתם חוששים שתגיע תמונה של מוחמד עלי בערום מרומז, נכון?).
8. הפעם הראשונה בה השתמשו במגיני שיניים בזירה הייתה ב... 1915! מה שהוריד את הפרנסה של רופאי שיניים ב-450 אחוזים! (סתם לא, אין לי מושג לגבי נתוני הפרנסה של רופאי השיניים, אבל אני יכול לשער שמספר החיוכים בקרב מתאגרפים עלה).
9. ועוד קטנה על מוחמד עלי. בילדותו, הוא ניסה לקבל חתימה מגיבור האיגרוף שלו: שוגר ריי רובינסון. אך האחרון דחה את בקשתו של הנער הצעיר. עלי נשבע שהוא לעולם לא ידחה בקשת חתימה משום אדם בחייו וכך היה.
אתם יותר ממוזמנים למצוא אותי בפייסבוק הפרטי שלי, לתגובות, מסרים ומעטפות דולרים.