עישון ג'וינט (צילום: David Sutherland, GettyImages IL)
סטלה רעה|צילום: David Sutherland, GettyImages IL

המתחסדים יכולים להכחיש ולצעוק, המטקבקים יכולים להמשיך ולהגיד כמה אנחנו נוראיים בגלל שאנחנו כותבים על סמים, אבל דבר אחד בטוח: אנחנו חיים בעולם של סטלנים. עשרות אלפי אנשים, ביניהם אם לא אתה אז החברים הכי טובים שלך, דופקים שאכטות בתדירות של צחצוח שיניים.

האמת צריכה להיאמר: העשן הסמיך שמכסה את קו הרקיע של תל אביב זה בעצם עשן הגאנג'ה ולא הפיח מהאוטובוסים. פריחת התרבות והקולינריה בעיר המחניקה הזו נעשתה בחסותו של עוד ג'וינט מפחלץ, אחרת תסבירו לי את כל המסעדות שפתוחות באמצע הלילה, הפיצוציות, וכל מי שמתפרנס בזכות קהילת הסטלנים.

אבל לא הכול ורוד בתחום המטושטש הזה. או במילים אחרות, לא כל סטלה מביאה לך את ההיי שקיווית לו. יש כמה בעיות לא פשוטות בתרבות עישון הסמים הקלים, ועליהן אני רוצה לשים את האצבע היום. אם אני יצליח למצוא את האצבע, ברגע שהמסך יספיק להסתובב לי מול העיניים. או, הנה. אז קבל: הדברים שבאים רע במיוחד בחייו של כל סטונר ממוצע. או במילים שישמחו את כל המתחסדים מהפסקה הראשונה: הסיבות שכדאי לך לשקול מחדש את חייך כמסומם.

להיתקע בלי חומר

זה השלב הכי מדכא בחייו של בעל ריאות מוכתמות. אתה חוזר הביתה אחרי עוד יום מתיש של שגרה אפורה, רק בשביל לזנק לקופסת הפח ולגלות שאזל החומר אחרי הישיבה שהתקיימה אצלך בסלון אתמול בערב. אתה מנסה לשנורר הלוואה מחברים, אבל הכי הרבה שאתה מקבל זה טריקת טלפון מנומסת. בנושא הזה, טיפ: אל תנסה ליישם את העצה של ההומלס השכונתי וללכת לחוף גורדון כדי לבקש מאנשים גזורים על לונג שאכטה. זה לא מעשה מקובל, אפילו לא בקהילה של מסטולים.

להתארגן בעצמך על חומר

זה היה יכול להיות מאוד נוח אם אפשר היה להזעיק שליח עם שקית לפתח הדלת – כמו שקורה במדינות נאורות יותר, אגב – אבל בארצנו חוץ מהכספומט בלוד עוד לא שמעו על שיטות מתפתחות כאלה. במקום זה אתה צריך להיפגש עם יצורים אפלים ופליליים באמצע הלילה, בגנים ציבורים או בכל מיני מקומות מפגש שהמשטרה כבר מכירה טוב מדי. אחרי כמה חודשים כאלה אתה מבין שאתה בעצם סוג של עבריין שלפי החוק עלול לסיים את הלילה מכוסה בשמיכה דוקרנית באבו כביר – מה שמתנגש עם הרצון שלך לגמור עירום על הפוף בבית, עם פרורים של סנדוויץ' רוסט ביף על הבטן מול עוד פרק של סיינפלד.

להכין את החומר

מגלגלים ג'וינט (צילום: Justin Sullivan, GettyImages IL)
למה לא מביאים את זה כבר מגולגל, קצת התחשבות|צילום: Justin Sullivan, GettyImages IL

אגודת הסטלות חייבת להריץ הצעת חוק מחתרתית שקוראת לדילרים שמביאים את העשב, לדאוג ולהביא אותו גם קסוס ומגולגל. אבל עד שאוטופית המעשנים הזו תצא אל הפועל – ואם אין פראייר בסביבה שהצלחנו לשכנע אותו שלהכין קססה זו חוויה תראפית – המשימה המחורבנת הזו נופלת עלייך.

נכון שבתכלס מדובר בעניין של רבע שעה, אבל עדיין אם הייתי רוצה להתעסק עם מספריים ופינצטה הייתה הולך לעבוד במתפרה. הפלגמטים שבנינו יודו שמדובר בתהליך מורכב, מייגע, ובמקרה של חום אז גם מלכלך וגומר גז של מצתים. בקיצור, שלב מעיק שעדיף שמישהו אחר יעשה עבורנו, אבל אין אף אחד כזה. באסה.

לדבר עם אנשים מעיקים בזמן שאתה מסטול

זה יכול להיות אחד מהורים, מישהו מהעבודה או סתם חבר קדחן שאתה לא סובל, אבל בכל מקרה מדובר בסיוט – בעיקר כי אתה מתאמץ לא לחשוף את העובדה שאתה מפורק לחתיכות בבית עם הפלייסטישן, במקום להיות בעבודה כמו שסיפרת לכולם. מי שלא חווה דיאלוג שכזה מימיו, אני מבטיח לך: מדובר בעינוי.

להיתקע בלי מאנץ'

אמצע הלילה, בדלים של שני ג'וינטים במאפרה, חיוך מפגר על הפנים ורעב נושך ברמות של משתתפי לרדת בגדול רק באחד האיים של הישרדות. בדיוק כמו עצלנות, חרמנות ועייפות, גם במאנץ' אי אפשר להילחם. אז תאר לך מה קורה שאתה פותח את המקרר וכל מה שאתה מוצא שם זה רבע צנצנת מיונז, קוט'ג בגוון סגלגל וקופסת זיתים פתוחה. אתה תמיד יכול כמובן להזמין טקאווי כמובן, אבל חוץ מהעובדה שזה מרחיב את המינוס ולא תמיד יש מקומות פתוחים בארבע בבוקר. אגב, לבצע הזמנה שאתה מסטול זה אחד הדברים הכי הזויים שיש – ראה את הסעיף למעלה.

אין מה לראות בטלוויזיה

בחרת את היום הלא נכון להתמסטל בו; ארץ נהדרת בפגרה ויש שבוע פיליני בערוצי הסרטים. זה נורא – מה נורא, זה אסון – להיתקע הפוך מול הטלוויזיה בשיטוט אינסופי עם השלט. להמשיך ולצלול על מהדורת החדשות של ערוץ 2? יש גבול לכמה אפשר לדמיין את יונית לוי בלי בגדים. הסעיף הזה נוח יותר לפיתרון מהאחרים; להתארגן על חומרי צפייה איכותיים זה לא מסובך כל-כך. למרות שיש מי שאומר שאם החומר טוב מספיק, גם ערוץ 1 יכול להפוך להיות לקומדי סנטרל.

לזכור דברים

בין אם החומר שלך מרוסס או לא, תהיה בטוח שאתה נפרד לשלום מכמה תאים חיוניים במעטפת המוח: כל מה שקשור בלזכור דברים, או בהתעסקות עם סוגיות מורכבות שהן לא בגדר כמה סיגריות לפורר על הפרח הזה, לא קיימות. דברים בסיסיים כמו לשלוח סמס, דוד דלוק או סתם להוריד את המים בשירותים יכולים להתמוסס במי הבאנג. הקיצוניים שבינינו יודעים גם שעישון מאסיבי הופך אותך לסוג של עילג, ואת אוצר המילים שלך לנחות יותר מהמאבטח בסופר.

סקס

סקס (צילום: Bartosz Wardziak, Istock)
עזבו, זה מסובך מדי|צילום: Bartosz Wardziak, Istock

להגיע לפורקן במצב סטלה זה משהו שאתה יכול לבצע בקלות עם עצמך כשהתריסים סגורים. במקרה של פרטנרית אנושית לצידך, האקט עצמו הופך למשהו סיזיפי הרבה יותר, במיוחד אחרי שהדבר הכי מעייף שעשית בשעה האחרונה היה להוציא את השלט שנתקע בחריץ של הספה. למי באמת יש כוח לזייף להט, להעיף בגדים ולהתחיל להזיע בהחלפת תנוחות – את זה אתה אנחנו מעדיפים לשמור למשולשים של הפיצה שהזמנו. אם יש כאלה שאוהבות משגלים בלי פורפליי ובלי לזוז יותר מדי, אז הסעיף הזה הופך להיות ללא רלוונטי.

לגדל ילדים

המועצה לשלום הילד לא תאהב את זה אבל אי אפשר לצפות מהורים לוותר על הרגלים של שנים רק בגלל שיש תינוק בוכה בחדר. להחליף טיטול ולחכות שהתינוק יתקע את הגראפצ' בזמן שאתה במצב כפית זה לא דבר שרשום בתקנון הסטלה, שלא לדבר על לקום באמצע הלילה אחרי התפחלצות מחומר טוב. מומלץ לעשות תורות בין ההורים ורצוי לא להעיף את העשן על הילד – הוא לא יתמסטל מזה וירדם מהר יותר, אם חשבת בכיוון הזה.

סרט רע

סרט רע. מונח מיתולוגי שנחרש יתר על המידה. כל סטלן עם רזומה של גידול ביתי מכיר את זה: יכול להיות שהחומר חזק מידי, מקולקל מידי או סתם לא משתלב טוב עם השישייה של הגולדסטאר שתקעת בשביל למזג את הסטלה. סחרחרות מאיימות, הזעה מוגברת והרצת תרחישים קשים של "אני הולך להישאר מסטול כל החיים ומה אימא תגיד" הם בדרך כלל התסמינים הבולטים.

רצוי מאוד לא להיכנס לפאניקה ולהשתדל לא להסתובב יותר מדי, מחשש לנפילות כואבות על שפיצים של שולחן. שטיפה של הפנים עם מים קרים, נשימות עמוקות ושתייה של משהו מתוק בדרך כלל יעזרו לך להירגע עד שתיפול לשינה עמוסת חלומות ביזארים. בדרך כלל בצהריים אתה כבר תקום כמו חדש. אם לא, אז באמת הגיע הזמן להפסיק לעשן.