בסדרת טלוויזיה שאולי אתם מכירים, לוקח לעונת החורף כבר ארבע עונות טלוויזיוניות להגיע, והיא עדיין מאחרת. מזל שאת התסריט ל"איך להתחיל עם תיירות בחוף" אני יכול לכתוב לעצמי, ולהימנע מכל הטרחנות, הפוליטיקה, החנופה לאצילים ומקרי המוות ה"בלתי צפויים". כמה טוב שאפשר פשוט לצאת לחוף הים, חמוש במצלמה ובאנגלית קלוקלת, ולנסות את מזלך בדרך הישנה והטובה, וזה בדיוק מה שעשיתי. קבלו את הפרק הראשון ב"תיירות הכס".

נתחיל עם יאנה, סווטלנה, תמרה, מרגריטה וכריסטינה – עורכת דין, אדריכלית, רופאה, סטודנטית ורואת חשבון בשנות ה-20 לחייהן (להלן - "פוסי ריוט") – שהגיעו לחוף הים של ת"א היישר מהכפור הסיבירי. מתברר שחברה טובה שלהן עשתה את אותה דרך כמה שנים קודם, ועכשיו היא מתחתנת וגרמה ללהקת חברותיה הנהדרות להגיע בעקבותיה.

"אנחנו נמצאות בישראל כבר עשרה ימים, וזו החופשה הכי טובה שהייתה לנו בחיים", הן מזמרות. "מזג האוויר כאן פשוט אדיר, ואנחנו מתות על הבאלאגן ברחוב, על האנשים החמים והארכיטקטורה המיוחדת. תל אביב היא עיר שאין כמוה בעולם, והאווירה החמה בישראל היא כמו מחלה שאנחנו שמחות שנדבקנו בה".

תיירות בחוף הים (צילום: יריב פלג)
"ברוסיה אף אחד לא ניגש בכזו ישירות". יאנה, סווטלנה, תמרה, מרגריטה וכריסטינה|צילום: יריב פלג

תיירות בחוף הים (צילום: יריב פלג)
החופשה הכי טובה שהייתה לה בחיים. תמרה|צילום: יריב פלג

תיירות בחוף הים (צילום: יריב פלג)
אם הן מדברות אנגלית - זה רמז לעזוב אותן בשקט. יאנה וסווטלנה|צילום: יריב פלג

כשאני שואל אותן מה דעתן על הגברים הישראלים החיוכים נמוגים מעט, אם כי לא לחלוטין. "יצאנו לכמה פאבים בעיר, ולא הפסיקו להתחיל איתנו", הן מספרות. "בהתחלה זה היה חמוד ומחמיא, כי ברוסיה אף אחד לא ניגש בכזו ישירות, אבל אחר כך זה התחיל להימאס. חוצמיזה, אולי תסביר לנו למה ברגע שאנחנו אומרות שאנחנו מרוסיה הגברים כאן מתייחסים אלינו כאילו הורדנו את התחתונים?"

עזבו, בואו לא נלך לשם. איך הייתן ממליצות לגבר הישראלי לכבוש את ליבכן?
"שיהיו ישירים, זה נחמד, אבל בנימוס. נסו להצחיק אותנו, אבל אם צחקקנו ואמרנו שאנחנו לא מדברות אנגלית, זה כי אנחנו לא רוצות לדבר איתכם... והכי חשוב, תנו ספייס! אנחנו שומעות אתכם גם ממרחק של חצי מטר, לא חייבים להיצמד".

הבנתי את הרמז והמשכתי הלאה, היישר לזרועותיהן של מישל הגרמנייה ואמילי מצרפת. הצמד-חמד הללו הכירו במלון, באו לתפוס קצת צבע בחוף ונענות בחיוך כשאני שואל אם אפשר לתהות על קנקנן. "באנו לחופשה של חודש שתיכף נגמרת", הן מספרות בצער. "הספקנו לבקר בירושלים, בעין גדי ובים המלח, אבל אין על תל אביב".

תיירות בחוף הים (צילום: יריב פלג)
"אנחנו אירופאיות מפונקות". אמילי ומישל|צילום: יריב פלג

מה אתן הכי אוהבות בתל אביב?
"את חוף הים, כמובן, אבל גם את חיי הלילה. יצאנו להמון ברים ומועדונים. נראה לנו שאחרי שנעזוב צריכת האלכוהול תרד בחצי. הכי כיף זה שלא שילמנו על שום דרינק, הגברים פה כל כך אוהבים להזמין אותנו, כמה יפה מצידם".

אולי זה כי הם חושבים שאם יזמינו אתכן אתן תזמינו אותם?
"שיחשבו מה שהם רוצים, אנחנו בחופש ולא פוסלות שום דבר, החל מקטע חד פעמי ועד אהבת חיינו שנהגר בשבילה לישראל ואולי אפילו נתגייר. בינתיים עוד לא קרה לא זה ולא זה, כי הגברים כאן ישירים מדי, אין להם סבלנות. אנחנו אירופאיות מפונקות, ומצפות לקבל יחס של נסיכות".

 

איך התחילו איתכן בצורה הכי מקורית?
"ישבתי בבר ופתאום פגע בי מטוס מנייר", צוחקת מישל. "היה כתוב שם משפט בעברית ומספר טלפון. לא הבנתי מי זרק או מה כתוב שם, אז שאלתי את הברמן והוא הקריא לי והצביע על הבחור שזרק את המטוס".

מה היה כתוב?
"זה כאב כשנפלת מגן עדן? צחקתי ממש, אבל הבחור לא היה הטעם שלי. שתיתי איתו צ'ייסר ואיחלתי לו בהצלחה".  

תיירות בחוף הים (צילום: יריב פלג)
רק תסתובבו לידן במדים וזהו זה. אלי וטלי|צילום: יריב פלג

אני מאחל לאמילי ומישל בהצלחה, וממשיך הלאה כדי למצוא תגלית מרעישה! אלי וטלי, שתי יהודיות-אמריקניות צעירות שסיימו לפני דקה וחצי מסע "תגלית", יצאו לחופשה קצרה רגע לפני שהן חוזרות ללימודים בקולג' בבוסטון. "אנחנו אוהבות את ישראל!", הן מתרגשות, "היינו בקיבוץ בצפון, אחר כך בים המלח ואפילו התארחנו בכפר בדווי. הכול פה כל כך אקסייטניג! איך שאנחנו מסיימות את הלימודים אנחנו עושות עלייה".

אני מתאושש לאטי מחוויית הליהיא גרינר שהן מספקות, כדי לשאול מה דעתן על הגברים המקומיים ולקבל עוד מנה מרוכזת ממנה היישר לפנים. "אתם חתיכים וחמים! הרבה יותר מהאמריקנים. הקרירים האלה מסוגלים לבהות בבחורה ערב שלם ולא לעשות כלום. כאן ניגשים אלינו, מתחילים איתנו, מצחקים אותנו. זה כיף ממש".

מה הכי עושה לכן את זה בגברים הישראלים?
"מדי צה"ל זה הדבר הכי סקסי שיכולתם לחשוב עליו. כשאנחנו רואות גבר במדים, ישר עולות לו עשר נקודות חתיכות. מצידנו שכולם יסתובבו כאן במדים כל הזמן".

לשמחתי הרבה בדיוק בשבוע שעבר השתחררתי ממילואים, אז אני נפרד לשלום מתוצרת ארה"ב ומחפש חוויה אירופאית מתונה יותר. דריה בת ה-27, שהגיעה לחופשה מרוסיה, שמחה לספק אותה ולהודיע ש"קודם כל יש לי חבר, אני תפוסה!"

תיירות בחוף הים (צילום: יריב פלג)
ביקשה תעודת עיתונאי. דריה|צילום: יריב פלג

בסך הכול שאלתי אם אפשר לדבר איתך רגע.
"זה מה שכולם שואלים, ואז הם חושבים שאני אלך איתם ישר למיטה".

נשבע שזה לא מה שחשבתי, אני רק רוצה לראיין אותך לכתבה באתר אינטרנט.
"תראה לי תעודת עיתונאי".

תעודה דווקא יש לי, אבל רצון לא ממש. נקסט. קתרינה מליטא מחייכת בשמחה, ומספרת שהשאירה בעל ושני ילדים בליטא ובאה לכאן בהמלצת חברה טובה ל-"10 ימים של בטן גב בחוף".

מתחילים איתך הרבה בחוף?
"וואו, כל הזמן. אתה דווקא הכי מקורי... רוב הגברים כאן תוקפנים מאד ולא יודעים להרפות. בואי מותק, רוצה מטקות? אפשר להזמין אותך לקפה? הלו, רגע, סבלנות. אולי אני מעדיפה להיות לבד? אולי לא בא לי טוב כשמדברים אליי בגסות? תלמדו לכבד את האישה, זה הטיפ שיש לי לגברים הישראלים".

תיירות בחוף הים (צילום: יריב פלג)
טיפ אחרון מקרינה: תהיו סבלניים, יהיה בסדר|צילום: יריב פלג

אני עושה לקתרינה כבוד וממשיך הלאה, כדי לפגוש את קרינה, שחיה בשנה האחרונה על קו ת"א הולנד. "הגעתי בקיץ שעבר כתיירת, ופגשתי כאן את אהבת חיי", היא משתפת. "אני עדיין עובדת כמורה בהולנד, וכל הזמן טסה הלוך-חזור, אבל התכנון הוא להשתקע בארץ. אני אפילו כבר מדברת קצת עברית, המילים הראשונות שלמדתי היו 'איפה הכסף'".

למרות שהיא מאוהבת בגבר ישראלי, קרינה לא חוסכת את ביקורתה משאר הז'אנר. "הגברים הישראלים ממוקדים בתיירות. כשהם רואים תיירת היא לא בן אדם מבחינתם, אלא סוג של טרף. הם לא מוותרים ולא מרפים, ולפעמים זה ממש מציק. לים, למשל, אני כמעט לא באה לבד. כשאני יוצאת עם חברות לבר אין לנו אפילו חמש דקות של שקט. כל שנייה מישהו ניגש".

מה היית ממליצה לגבר הישראלי שרוצה לכבוש את ליבה של תיירת?
"אם היא אירופאית, הוא חייב להיות מנומס. אנחנו אוהבות את הישירות, אבל במידה. אל תהיו כל כך ברורים מאליו, תשמרו מרחק, תצחיקו, תהיו מקסימים כמו שאתם יודעים וסבלניים כמו שאתם חייבים ללמוד להיות, וזה יגיע".

מהפה של קרינה לאלוהי התיירות, אני מתפלל, ועוזב את החוף. עד לפעם הבאה - גוד סייב דה טוריסט. אמן.