אחרי שעשינו סיבוב בתל אביב וחיפה הגענו למסקנה שאי אפשר להתעלם מעיר הקודש – בירת ישראל – ובעיקר מנשותיה. בדרך לירושלים, חשבנו: איפה חייבים להיות ומה אפשר לעשות בעיר. בתור יהודים טובים החלטנו לא להתעלם מהכותל שהוכנס כנקודת ציון ראשונה בג'יפיאס. התחנה הראשונה שלנו, לפיכך, הייתה העיר העתיקה. אם תהיתם לא מדובר במקום מוצלח לפיק אפ מקומי, אלא אם לוקחים בחשבון את האחיות הגדולות של חיילי הנח"ל שהושבעו במקרה כשהגענו. מקומות נוספים בהם אין סצנת פיקאפ מוצלחת: מחנה יהודה, מסעדות מזרחיות בעיר.

"האישה הירושלמית? אתה מתכוון לחרדיה או לערבייה?"

בנות ירושלמיות (צילום: יאיר נתיב)
כאן לפני הדייט השלישי אתה בכלל לא מקווה לכלום. מיכל וקראל|צילום: יאיר נתיב

אין כמו להתחיל להבין את הסצנה המקומית מזוג מאורס צעיר וחביב: תאיר (26) ושי (28). תאיר משתפת מחוויותיה התל אביביות, לאחר שהתגוררה בה כשלושה חודשים, ומספקת אבחנה בין הנשים והאנשים בשני המקומות. "חזרתי כי הכול נראה יותר מדי", היא אומרת תוך ניגוב במסעדה מזרחית באזור מחנה יהודה. "שם הן יותר חופשיות, בקטע של להכיר מישהו וללכת הביתה". שי: "אנשים תמיד אמרו שהירושלמיות מנעולניות, שהן לא נותנות. לא יודע אם זה נכון אבל כל החברות הרציניות שלי היו מירושלים. כאן, לפני הדייט השלישי אתה אפילו לא חושב", והמבין יבין. לדבריהם, שידוכים נפוצים בעיר יותר מאשר במרכז, גם בקרב לא דתיים.

אנו ממשיכים את הסיבוב שלנו בפאב שנקרא, איך לא, "תל אביב". השם מחייב אמנם, אבל הלקוחות, כך נראה, לא מחויבים להגיע. מדובר במקום נחמד, שלזכותו ייאמר שמדובר היה בשעה מוקדמת – לזכותנו ייאמר שחיכתה לנו נסיעה ארוכה חזרה. אולי העובדה שהמקום נראה כמו סט של גריז תרמה לדלילות. הסברנו לזוג שישב שם על נושא הכתבה: האישה הירושלמית. "איזו אישה: החרדית או הערבייה?", שואל סטודנט מקומי.

ירושלים היא עיר של זוגות חביבים, כך נראה. גם מיכל ומתן, בני 25, מנסים את כולם באפיון האישה הירושלמית הממוצעת. מתן: "בתור סטודנט אין דבר כזה אישה ירושלמית. יש הרבה נשים שהן לא באמת ירושלמיות. רובן שירתו או ב-8200 או בדובר צה"ל". יש הרבה פחות פוזה מבתל אביב, לדבריו, אך עם זאת ישנם גם חיי לילה סוערים מסתבר. מתן מספר שכבר נתקל במקרים של סקס בשירותים, אבל בירושלים זה קורה פחות ועם סטייל. כנראה שחוץ מלבחורות הירושלמיות, גם לשירותים הירושלמים יש יותר כבוד.

"עושים לנו עיניים ואם יש אישור - ניגשים"

מוטיב חוזר בשיחות עם המקומיים הוא החד גוניות של התל אביבים. מתן: "בתל אביב אני מרגיש שכולן מאותו פס ייצור. פה יש יותר מגוון". מיכל, חברתו מזה ארבע שנים ולפחות עד כתיבת הכתבה, חולקת עליו. "חי בסרט. זה חרטא", היא פורצת לשיחה בסערה. "זאת סטיגמה על תל אביב. בירושלים יש יותר פוזה. פה אתה מנסה להתלבש פשוט יותר וזה חלק מהפוזה".

מירי הברמנית (26) מסכמת: "בירושלים בחורות לא דופקות הופעה ובתל אביב כן. כאן זה ג'ינס וגופייה, בתל אביב עקבים". לעניין העקבים נגיע בהמשך. בנוסף היא משתפת מניסיונה כברמנית: "כאן גם אם מישהו שולח למישהי משקה, זה פחות סליזי. ירושלמיות פחות זורמות". גם אפרת ובינה, שתי בנות 18 שפגשנו במקום מסכימות עם התיאוריה: "ירושלמיות לא נותנות, אי אפשר להתחיל עם ירושלמיות. תל אביבית תמיד תזרום".

ניסינו להתעקש מעט ולשאול את שתי הצעירות מה בכל זאת עושים כדי לגרום למישהי להתעניין בנו? "עושים לנו עיניים", הן אומרות, ואם יש אישור – ניגשים. בינה: "כאן יש פחות בלייניות, רציניות בגיל צעיר כבר". שמנו לב.

באיזה שורות פתיחה כבר נתקלתן?
"היי בובה, את באה לפה הרבה?". לדבריה, למרות שורות הפתיחה הלא מוצלחות, "כאן הם הרבה יותר מתונים כי יודעים שיקבלו יותר לא מאשר כן. לכן בדרך כלל מנסים יותר תחכום". כל זאת לפני הסיכום הצפוי בהחלט: בירושלים הבחורות יותר איכותיות.

"כל הטקטיקות התל אביביות לא יעבדו כאן"

בנות ירושלמיות 2 (צילום: יאיר נתיב)
תל אביביות תמיד יזרמו יותר, הירושלמיות מנעולניות. אפרת ובינה|צילום: יאיר נתיב



החלטנו לחצות את הרחוב, ואחרי שניצלנו בנס מדריסה של הרכבת הקלה - המזל המשיך לשחק לנו. בהמשך נתקלנו גם במיכל (23) וקראל (22), סטודנטיות בעברית שהוסיפו לנו מילים כמו 'ספקטרום' רחב של נשים ירושלמיות ועוד כמה דברים שלא הבנו. מיכל נוזפת: "ירושלים תמיד עומדת בקונטרה לתל אביב. היא מספיק מיוחדת בפני עצמה".

הבטחנו קודם עוד מילה על עקבים, אז הנה היא. "כאן הדברים יותר באיזי חוץ מזה שאי אפשר לנעול עקבים", מסבירה מיכל בעצב. הם נתקעים ברצפות העיר. קראל מוסיפה גם היא את תובנותיה: "כאן אי אפשר לקטלג. כאן פחות סליזי ויותר בקטע של שיחה. יש יותר אווירה לחבר'ה ופחות פיק אפ. כל הטקטיקות התל אביביות לא יעבדו כאן".

המשכנו לזוג אחיות חביבות, דיאן (28) ועדי (24). דיאן מאירה את תשומת ליבנו לנקודה אליה לא התייחסנו עד כה. היכן שיש כל כך הרבה בחורות טובות, חייב להיות איזון. "יש קיצוניות כאן, או שמצד אחד קלילות מאוד או שלכיוון מאוד רציני", היא אומרת. "אין באמצע". עדי, שעברה לאחרונה לבאר שבע מוסיפה: "קצת משעמם פה. בבאר שבע יש יותר חיים. אווירה טובה, כיף, צחוקים. כאן יש בחורות טובות, לא מתפשרות. בתל אביב בחורות עם ראש בשמיים". רגע, אז יכול להיות שירושלמיות לא אוהבות תל אביביות? מוזר, לא שמענו את זה עד עכשיו.

איכות, לא כמות

 

ירושלים, אם נתחיל לסכם את הסיבוב שלנו, היא לא תל אביב. נתחיל מזה שהיא יותר גבוהה, נמשיך בזה שיש בה רכבת קלה ונסיים בזה שאפשר למצוא בה חנייה חינם. אה, ועוד דבר, יש גם הבדלים בין הנשים בשתי הערים. אם לשפוט לפי עדויות הירושלמיות – הן הרבה יותר איכותיות. אם לשפוט מהיכרותנו עם הנשים התל אביביות – הירושלמיות צודקות.

אז מה אתה אומר: מה עדיף? ירושלמיות? תל אביביות? אולי בכלל כדאי לנסוע לנס ציונה? טקבק, אל תשאיר אותנו בלי דייט לחג

>> ומה קורה עם הבחורות בחיפה? יצאנו לבדוק גם את בנות הכרמל