המשטרה לא משנה את דעתה: ההתאחדות הישראלית לפוקר רוצה לערוך את טורניר הפוקר הישראלי ב-26 ליוני. המשטרה לא תאפשר לה אלא בתנאים מאוד מיוחדים – משום שהמשטרה חושבת עכשיו שפוקר נופל בקטגוריה של "משחקים אסורים". כלומר, שפוקר הוא הימורים. החוק בישראל אוסר על אירגון הימורים אלא בתנאים מחמירים מאוד. עכשיו ההתאחדות הישראלית לפוקר עותרת לבג"ץ – בפעם השנייה השנה – כדי שיכריע חד משמעית האם פוקר הוא הימורים. אם מדובר בהימורים, הרי שלא נראה כאן יותר אירועי פוקר ברמה – כאלו שאנחנו יכולים לראות בקנאה בטלוויזיה באירועים מחו"ל.
אבל פוקר הוא לא בדיוק משחק הימורים. להגיד שהוא הימורים, וזאת אומרת שהוא מבוסס בעיקר על מזל, פירושו שאתה באמת לא מבין את המשחק. זה נכון, לשחקן המתחיל, הסיכוי לנצח תלוי רק במזל: אם יש לך מזל, השחקנים האחרים ישחקו יותר רע ממך.
רגע. איך יכול להיות בכלל שפוקר הוא לא משחק מזל?
המנטרה היא זאת: בהינתן מספר מספיק של ידיים ושחקנים שכולם יודעים את המשחק, למזל יש מעט מאוד תפקיד במשחק פוקר. פוקר הוא משחק של ניצול הזדמנויות. בהינתן היד המסויימת שקיבלת עכשיו (חלשה יחסית, חזקה יחסית) ומה שאתה מצליח לקרוא ולנחש לגבי הידיים של המשתתפים האחרים – כמה נכון להמר עכשיו? האם נכון להתקפל, האם נכון לבלף, האם נכון לדחוף את כל הקופה שלך פנימה ולראות מה המתחרים שלך יעשו? פוקר הוא משחק של הערכות מצב. אם הערכת נכון את המצב, אתה הולך להרוויח כסף. אם לא, אתה הולך להפסיד.
בשביל לדעת להעריך נכון את המצב, אתה צריך ידע, ניסיון ויכולת. במשחקי הימורים קלאסיים – אם, למשל, אתה משחק ברולטה, לכישרון וליכולת שלך יש תפקיד משני. בסוף, אתה מהמר סכום כסף על מספר וצבע. אם ניחשת נכון, ניצחת. אין משהו שאתה יכול ללמוד כדי לשפר את הסיכויים שלך במשחק רולטה. ליד השולחן אין שחקנים טובים ממך או רעים ממך (יש רק כאלו שיודעים מתי הם הפסידו מספיק, והגיע הזמן ללכת הביתה). בפוקר, שחקן טוב יקרע שחקן רע, ושחקן מעולה יעשה קציצות משחקן טוב.
אז למה פוקר נחשב להימורים?
עשרה אנשים יושבים ליד שולחן עם קלפים ביד. הם שמים כסף על השולחן, ובסוף הערב חלק מהם מחזירים את הכסף לכיס, ועוד קצת, וחלקם הולכים הביתה בלי כלום. מבחינה צורנית, פוקר עונה על כל הקטגוריות של הימורים: קלפים שמחולקים באופן רנדומלי, כסף עובד ידיים, המתח הזה – האם אני הולך לקחת היום או שאתה תנצח אותי? אבל החוק מגדיר הימורים באופן הרבה יותר פרטני, ואם אפשר – רציני. מבלי לבצע ניתוחים מורכבים של החוק, שאני לא מוסמך לבצע משום שאני לא משפטן, החוק שואל שאלה די פשוטה כדי להחליט אם המשחק שלי אסור או לא: האם הזכייה מבוססת בעיקר על גורל, או על יכולת? בפוקר, ליכולת יש יתרון כל כך גדול ובלתי מעורער על המזל שהעניין די ברור. אנשי ההתאחדות לפוקר יכולים להוכיח את זה לבית המשפט העליון באופן די פשוט: הם רק צריכים להביא כמה שחקנים טובים שישחקו פוקר עם השופטים.
אז אין מזל בפוקר?
יש. היום אתה מנצח, מחר אני מנצח. היום אני מקבל הרבה ידיים שמתאימות בדיוק לשיטת המשחק שלי, מחר אני יושב שעתיים ומקבל ידיים שלא עוזרות לי אחת אחרי השנייה. היום באתי מרוכז מאוד למשחק ואתה קצת עייף, מחר אתה תביא את הבת דודה שלך עם הציצים היפים מדי לשחק איתנו. אבל מזל הוא שחקן בכל פעילות שאנחנו עושים: אנחנו צריכים מזל גם כשאנחנו פותחים עסק חדש, מקווים להספיק לאוטובוס או מבקשים מהבת דודה שלך את מספר הטלפון שלה. לא כל דבר שיש בו מזל – והוא משחק – הוא משחק מזל.