החיים, כמו שהבנתי בכמה הזדמנויות, הם לא משחק. הבנתי את זה כשאבא שלי נפטר, הבנתי את זה בפעם הראשונה (והיחידה) שנכנסתי למועדון חשפנות, והבנתי את זה בפעם הראשונה שנכנסתי לתוך מועדון פוקר לא חוקי.
אני לא אשכח את הרגעים הראשונים שלי שם, עולה במדרגות של בניין שכוח אל בדרום תל אביב, מצלצל בפעמון לפי ההוראות שמצאתי באיזה פורום באינטרנט. הדלת נפתחת, רוסי ענק יושב בכניסה מול מסך טלוויזיה קטן, למקרה שתגיע המשטרה אני משער לעצמי, אני מחייך אליו חיוך דבילי ונכנס פנימה, בכניסה יש בר מאולתר ועלק ברמנית. הרשמה לטורניר עלתה לי 300 שקלים. הלכתי לאחראי, שילמתי את הסכום, קיבלתי את הז'יטונים ואז מתחילה ההמתנה. מכיוון שהגעתי בין הראשונים נאלצתי לחכות, ובזמן שחיכיתי קיבלתי הזדמנות לבחון מקרוב את מגוון האנשים שמגיעים למקומות הסודיים האלה: גברים בין הגילאים 18-60, מעט מאוד נשים, אבל בעיקר נרקומנים; לא כאלה של הרואין, אני מדבר פשוט על אנשים שהתמכרו לקלף ותו לו.
לא מפחדים מהשוטרים
התיישבתי לשיחה עם מישהו שאירח בעבר את אחד מהמשחקים הגדולים בישראל, אני מדבר על משחק שהכניסה אליו היא 10,000 שקלים וזו רק ההתחלה.
פעם בשבוע התאספו לביתו כרישי פוקר, חבורה של אנשים מהמעמד העליון, והוא בתמורה סידר להם דילר מקצועי, אלכוהול ובשר ברמות הגבוהות ביותר ובעיקר שקט - זה מה שהכי חשוב להם, הידיעה שאף שוטר לא יכנס להם באמצע ויפריע להם לבזבז את הכסף שלהם כראות עיניהם.
אותו כריש שאירח את המשחק הזה סיפר לי סיפור מעניין. באחד מהערבים שבו הוא אירח את המשחק "הגדול", נשמעה דפיקה על דלת ביתו, הוא נתן מבט לחלון וראה צ'אקלאקה של ניידת משטרה מחוץ לחלון. הוא לא עצר לרגע את המשחק; פשוט הלך לדלת ופתח אותה, השוטר בירך אותו ואמר "אני יודע שאתם עושים פה משחק פוקר, הבעיה שיש קצת רעש והשכנים העירו אז אני אשמח אם תנמיכו טיפה את הווליום". "אתה מבין", הוא אומר לי "הוא לא יכול לעשות לי כלום, את המשחק אנחנו משחקים על ז'יטונים, הכסף בכלל נמצא אצלי בכספת, תכל'ס אין שום עדות למשחק על כסף, כל מה שהוא יכול לעשות זה לבוא ולבקש יפה שננמיך את הווליום".
לא רק בגלל הכסף
המארח אמנם מרוויח מזה כמות יפה של מזומנים לכיסו, אבל לפי השיחה שלי איתו אני רואה בעיניים שלו שזה לא רק הכסף מדבר, זו אהבה למשחק, רצון אמיתי להתחיל משהו חוקי ולגיטימי. קשה להתווכח איתו. המון מדינות ברחבי העולם לא רואות את הטקסס הולדם כמשהו בלתי חוקי - להיפך, בארצות הברית זה ספורט לכל דבר ועניין, עם תוכניות טלוויזיה משלו, מגזינים יוקרתיים והמון המון פרסום והשקעה. ואצלנו? אצלנו מותר להוציא 2,000 שקל על כרטיס לוטו, אבל פוקר - זה לא.
כמה חבל. הרי רבים אומרים (גם אנחנו) שפוקר הוא כלל לא משחק מזל - אלא משחק של יכולת. ובמקום שהמדינה תרים את הכפפה, כמו שהיא עשתה לדוגמה עם הטוטו, ותתעל את זה לרווחתה ואולי בטעות לרווחת התושבים שלה, היא רודפת אותם וגורמת להם לרדת למחתרת, ומי המרוויח הגדול? כמובן שהעבריינים.
רוצה גם?
בכל סוף שבוע תוכלו למצוא מאות משחקים בכל הארץ מסכומים קטנטנים בסלון של חבר שלך מהעבודה, עד לסכומים כאלה שאפשר לקנות איתם רכב חדש בסוף ערב מוצלח. את המשחקים האלה אפשר בקלות למצוא בפורומים כאלה ואחרים ברחבי הרשת, אך ברוב המקרים זה עובר מפה לאוזן.
העולם הזה אולי נשמע מפוקפק ואפל, אבל לא כך הדבר - אני בעצמי הייתי עד לכמעט כל סוגי המשחק ויכול להעיד שברוב המקרים מדובר באנשים מתורבתים ואינטליגנטים שבאים לקרב מוחות המהווה בילוי איכותי יותר מרוב הבילויים האלטרנטיביים. נכון, העובדה שיש הרבה כסף מונח על כף המאזניים מוסיפה לכל העסק גוון אפרפר, אך עדיין אין בכך להמעיט בערך האנשים שמשחקים את המשחק.
יש כמה מועדונים מרכזיים שבהם מתרחשים המשחקים הגדולים - מזומן או טורנירים - עם סכום כניסה מכובד ביותר (יכול להגיע כמה אלפים בקלות). הקטע המצחיק הוא שכל כמה חודשים סוגרים את המקומות האלה והם נפתחים מחדש - פשוט משנים מקום, משנים שם והופה, יש מועדון חדש. המשטרה, כאמור, יודעת בדיוק מה קורה אך אין לה שום דרך להתמודד; המועדונים מצאו עוד דרך לעקוף את החוק - הם לוקחים נרקומן מהרחוב, משלמים לו קצת כסף ואולי משהו לאכול והוא בתמורה מכריז על עצמו כבעלים של המקום במקרה והמשטרה מגיעה. מה אכפת לו, במקום לישון על המדרכה הוא מקבל תא מעצר מפנק וארוחת ערב, והמהמרים יוצאים נקיים.
8,000 שקל בשלוש שעות
עכשיו נחזור לאותו מועדון פוקר מפוקפק ולסיפור שלי. אם אתם באמת רוצים לדעת עפתי אחרי חצי שעה מהטורניר, נשארתי עד הסוף וראיתי איך בחור בן 19, חייל, לוקח את הטורניר ומשלשל לכיסו לא פחות מ-8,000 שקלים. האמת, זה הספיק לי. חזרתי למשחק הביתי שלי, לשבת על בירה עם אנשים שאני אוהב ולעשות בכסף שלי כרצוני, בתקווה לא לשמוע ב -3 בבוקר דפיקה בדלת "משטרה, לפתוח בבקשה".