פאנל האלכוהול של ערוץ הגברים, על אפיו הרגישים וכבדיו הרעועים, הגיע למייט החדש בפלורנטין כדי להשתתף בטעימות וויסקי שאירגנה חברת הכרם, לדבר בקולות רועשים מדי על ההיסטוריה של הוויסקי, להציק למלצרית, לשתות עם הזרת מורמת, ובאופן כללי להגיד דברים כמו "כבול" או "הצבע של המשקה באף" ליד אלכוהול.
המשתתפים: יאיר גת, שתיין הבית של makoגברים; טל גוטמן, שף הבית של makoגברים; אביתר טרון ומולי מרקז, מומחי הפירוטכניקה של הערוץ; צחי בדרה, חבר מערכת mako וברמן מכובד; אילן אביצור, מנהל מחלקת האלכוהול של חברת הכרם; ויהונתן זילבר, עורך makoגברים.
ג'נטלמן, חממו את הכוסות שלכם.
רעש באף: גרנטס Sherry Cask Finish
החלטנו ללכת מהקל אל הכבד, מתוך הנחה שאחרי שש כוסות וויסקי איש לא מסוגל להרגיש את הטעמים העדינים יותר של וויסקים כמו גרנטס. השרי קאסק מיושן בחביות עץ אלון, ואז מיושן שנית בחביות עץ אולורוסי שרי, שנותנות לו סיומת פירותית משהו. יש לו טעם חזק, אבל מעט גוף ונוכחות בפה.
יאיר: הוא עושה מלא רעש באף, הוא גם מלא בטעם – קצת שוקולד, קצת טעם של עץ. אבל הוא מבעס בפה. הכניסה שלו מרשימה, אחרי זה הוא די נעלם.
מולי: יש לו גם אפטרטייסט די מורגש.
ג'וני: הלאה.
גרנטס Ale Cask Finish
הקאסק פיניש, שלפנינו, מיושן בחביות עץ אלון ואז עובר יישון נוסף בחביות שבהן שיכשכה לה קודם בירת אדינברו סטרונג אייל. זה וויסקי עם טעם בירתי יותר ויש לו גם גוף לא רע בכלל.
גוטמן: יותר מורכב, גם יותר חביב אליך. פחות מתקיף את הלשון. יש פה אפקט מעניין, בוויסקי שיושן בחבית בירה. אפקט של מאלט על מאלט. טעם דאבל-מאלטי.
יאיר: זה כבר יותר לטעמי. באף, יותר עופרת. מזכיר קצת יינות ריזלינג. יותר בועט בפה.
ג'וני: זה לא פבוריט גדול, אבל הייתי מזמין את זה ליד בירה.
אילן: אפשר לדבר על הדרך הסקוטית לשתות בירה: כשהמשקה הוא הוויסקי, והבירה היא הצ'ייסר.
שיבאס רגאל 12 שנה
השיבאס, שבעולם הוא אחד ממותגי הוויסקי הנמכרים ביותר, ובארץ מזמינים אותו רק בעלי ב.מ.וו שחורה עם מנורות אולטרה סגולות, מציב אולי בעיה תדמיתית, אבל בכוס, כל הוויסקים שווים. במיוחד כשחשוך.
יאיר: מה זה וויסקי של ערסים? שמע, ב.מ.וו זה אוטו של ערסים, אבל זה לא משנה את העובדה שזה בן זונה של אוטו. אותו כנ"ל עם השיבאס. יש לו נוכחות טובה, יש לו טעמים טובים ונעימים של חבית ועישון.
טל: הרבה טעמים של אגס, קצת מלח. מה ערסי בו? שאתה יכול להגיד לברמן, תביא לי צ'יבאס.
יאיר: אני אגיד לך מה ערסי בו. יש לו הרבה נוכחות בכניסה: הרבה ריח. כשהוא כבר נכנס לפה, הוא די דק וקטן.
ג'וני: גם את זה הייתי מזמין ליד בירה. בירה עם החברים שלי מנתניה.
The Glenlivet 15 Limosine Oak Cask
זה השלב שבו מתחיל להיות מעניין. הגלנליווט הוא אחד הסינגל מאלטים הנמכרים בעולם – הוא הסינגל הכי נפוץ בארה"ב. ה-The בשם שלה הוא תוצאה של מאבק משפטי שבו נקבע שהמזקקה, היא היחידה שיכולה להשתמש בשם גלנליווט. הוויסקי שלפנינו מיושן בחבית מעץ לימוזין, שנותן לוויסקי יותר טעמי חבית וטנינים. זה וויסקי איכותי, אבל עדין בטעמים.
מולי: משהו בריח, זה כמו לפתוח בקבוק שמפו של Herbal Essence.
[שקט מביך].
צחי: בעיני זה וויסקי מדהים. העדינות שלו נותנת לו להיות הרבה יותר מעניין בטעמים...
יאיר: ...יותר טעמי פירות טרופיים. אננסי.
מולי: והטעם שלו בפה הוא כמו פינוק פלוס הרפיה מלאה. תסלחו לי, אני שיכורה.
The Balvenie
המזקקה הזאת היא שכנה של הגלנליווט, בספייסייד (Speyside) שבסקוטלנד. הבלווייני הוא הוויסקי האחרון לפוריסטים: זאת המזקקה האחרונה בסקוטלנד שעדיין עושה כמעט את כל תהליך הייצור בעצמה, החל בגידול השעורה ובניית החביות וכלה בביקבוק.
ג'וני: עכשיו, זה וויסקי. יש לו נוכחות, אי אפשר להתעלם ממנו, והטעם שלו עדיין פה גם אחרי שבלעת אותו.
יאיר: כאן אתה מרגיש שזיפים, קפה, אפילו משהו ירוק. נוכחות רצינית. וויסקי רציני.
גוטמן: וקצת פלפל.
מולי: זה הוויסקי הפבוריט שלי. אם אני צריכה להביא בקבוק אחד מהדיוטי פרי, זה בלווייני.
Glenfiddich Curan Reserve
ישראלים חובבי וויסקי מאוד אוהבים את גלנפידיך, שמייצרת סינגלים עוצמתיים אבל נעימים, וגם בקבוק משולש מגניב. הקוארן רזרב שלפנינו מנסה לשחזר את הטעמים שהיו לוויסקי של המזקקה בשנות הארבעים, עם עישון כבולי כבד, שלא אופייני לגלנפידיך ותהליך יישון קלאסי.
ג'וני: את זה הייתי לוקח הביתה ומתחתן איתו. זה הטעם שאני רוצה בפה שלי. אה, כשאני שותה וויסקי.
יאיר: שמע, זה מיקס מגניב. הכבול מביא החוצה את טעמי המלח והאצות, וזה וויסקי טוב במיוחד אם אתה חובב עישון. טעם שמתאים לבר.
מולי: אני לא חושבת שוויסקי מספייסייד צריך להיות מעושן. עם זאת זה לא וויסקי רע בכלל. הוא טוב.
גוטמן: בעיני זה פסטיש מדי. גם גלן, גם כבול. לא עובד לי.
צחי: גם לי לא. יש יותר מדי מתיקות ועישון ביחד והם לא מתחברים לי בפה.
Bunnahabhain
הוויסקי הכמעט בלתי מוכר הזה, שמגיע מצפון האי איילה ומיוצר בשיטות מסורתיות. זה וויסקי עם טעם משונה ולא מתחנף: הבונהביין מלוח מאוד, דגי מאוד, וגם מעניין מאוד.
ג'וני: יותר מהכל, זה מזכיר מזח שעלה באש. זה ללא ספק משהו שאני רוצה בבית שלי. לא רק כדי להפחיד בחורות צעירות. הוא מעניין. הוא עושה משהו חדש.
מולי: מה לעזאזל.
גוטמן: אלוהים. זה וויסקי, ועם זאת זה מזכיר שוק דגים במנילה.
צחי: וטעמים של גראפה בוויסקי – עכשיו, זה מעניין.
Ledaig 7 Years
מדובר בוויסקי מרתק. זו המזקקה היחידה באי מאל, שההיסטוריה שלה מתחילה בסוף המאה השמונה עשרה, והספיקה להסגר, להקנות ולהפתח שוב בשנות השמונים. זה וויסקי מאוד מעושן, מאוד אדמתי וגם מאוד צעיר – הוא מיושן רק שבע שנים.
גוטמן: זה וויסקי מצוין. והטעם שלו בפה מזכיר לי יותר מהכל מים מינרלים כבדים.
צחי: יאיר הלך, אז אני אייצג את חובבי העישון ואגיד שזה וויסקי כמו שצריך.
ג'וני: זה כמו גם לעשן וגם לשתות וויסקי בשלוק אחד. ללא ספק משהו שאני אנסה שוב.
טרון: יותר מהכל, זה כמו לצוף בים המלח.
מולי: אוקי, עכשיו, זה כבר לא מריח כמו הרבל אסנס. אה, ואם אפשר, עוד כוס של גלנליווט.
ולסיכום: איזה וויסקי למזוג לכם?
טרון: לדייג. ורשת דייגים.
גוטמן: בלווייני בבקשה.
צחי: בלווייני גם בשבילי.
ג'וני: הגלנפידיך קוארן. עם בירה.
מולי: גלנליווט. בעצם שני גלנליווט.
