מה לא אמרו לאנשים שמאחורי הבר - "לא חוכמה שבנות מתחילות איתך", "בטח אתה מבלה כל הלילה", "ועוד משלמים לך על זה?", ועוד הנחות שקשה לומר אם הן נכונות או לא, אלא אם כן אתה ברמן כמובן. החבר'ה האלה שמסתפקים בדרך כלל בחיוך ממזרי שמחביא יותר ממה שהוא מגלה, פתחו בפנינו צוהר לעולמם. דיברנו עם שלושה מהם (כולם רווקים, אגב) כדי לגלות את הסודות המקצועיים שמאחורי הבר ולהפריך - או לאשר, תלוי את מי שואלים - אחת ולתמיד את השמועות על החיים המטורפים של אלה שמגישים לכם את הוודקה-רדבול.
"אני אוהב שהברמן הוא גולת הכותרת של המקום", מכריז אלמוג "הרצל" סלע בן ה-22, שמברמן בחצי השנה האחרונה ב"קמפוס בר" בתל אביב ועוזב בקרוב לטובת המסיבות והטרקים של דרום אמריקה.
"רציתי להיות ברמן משתי סיבות, הראשונה היא שמאוד כיף לי כשיש פיק של עבודה ואני זה שמשתלט עליה, וגם כי העבודה הזו היא סוג של הצגה ואני פרפורמר לכל דבר. אצלנו הבר מכיל בשיא משהו כמו 300 איש, וכשאתה מנהל הצגה עם כזה קהל, האדרנלין זורם בקצב. אתה מצחיק את ההוא, מתחיל עם ההיא ופשוט מרגיש חי. אני אוהב למשל לשים שיר רוק עם גיטרות ולהתפרע על הבר, וכשכל הקהל מתפרע איתך ואתה בלב העניינים – זה הכי כיף בעולם".
"מי שלא עשה את זה לפני, לא העבודה הזו תביא לו את זה"
איזה חוויות מטורפות עברו עלייך מאחורי הבר?
"במשמרת השנייה או השלישית שלי נשארתי מ-2 בלילה עד 5 לפנות בוקר עם חמישה-שישה לקוחות, ופשוט השתוללנו בבר עם מוזיקה בקולי קולות. היה כיף אדיר, עד שהבעלים, שגר מעל הבר, הגיע ואמר לנו יאללה הביתה! יש לקוחות קבועות, חבורה של שלוש בנות שכל פעם שהן מגיעות הן מרימות את האנרגיה בבר והופכות את המקום. בקטע טוב כמובן. יצא לי גם לעשות את אתגר דלי הקרח באמצע משמרת בתוך הבר, ופעם אחרת אני והברמן השני הלכנו כביכול מכות בצחוק בתוך הבר, והוא ארגן שכל הלקוחות שלו יזרקו עליי תחתיות של בירה בזמן שהתכופפתי להרים משהו. סחבק כמובן לא נשאר חייב... באותו ערב הייתה שם עוגה של מישהי שכנראה חגגה יום הולדת. העוגה הזאת מצאה מהר מאוד את הדרך לתוך הפנים שלו".
מה עם מתח מיני, לא קרה שהתחלת עם בנות? שהן התחילו איתך?
"שמע, ברמן שהוא ג'נטלמן אמיתי לא מספר את הסודות שלו, אבל ברמן זה ברמן, ויש פעמים שמחכות לך בנות בסוף הערב... אבל לכל מי שחושב שברמן מבלה עם המון בנות, אני אומר דבר פשוט - מי שלא עשה את זה לפני שהיה ברמן, לא העבודה הזו תביא לו את זה".
ניב חכמה מחיפה, שחגג ממש לאחרונה 26, הוא ברמן ותיק יותר שעבד בעברו בברים "הספריה" ו"פונדק הדב" (the bear) בחיפה ועבר לאחרונה ל"יולה בר" בעפולה בעקבות לימודי הכלכלה במכללת עמק יזרעאל.
"יצא לי לעבוד בכמה סוגים של ברים", הוא מספר. "פיק-אפ בר עם מסלולי שתייה ללא הגבלה, מה שנקרא מסלולי צמידים, וגם בר-מסעדה עם אוכל איכותי, מגוון אלכוהול עשיר וקהל קבוע יחסית שבא למנה ולדרינק שלו בסוף היום. ביולה בר, שבו אני עובד היום, יש גם פיקים של עבודה מטורפת וגם שעות רגועות יותר שיש בהן זמן לדבר עם הלקוחות.
אני שונא שמשעמם בבר, אין אופציה שאני עומד במקום ולא עושה שום דבר, צריך כל הזמן לעשות משהו, חייב שתהיה לי תפוקה. יש לי גם שריטה עמוקה של ניקיון וסדר והלקוחות כבר צוחקים עליי שאחרי חצי סיגריה אני מרוקן להם את המאפרה או לא יכול לראות כוס עומדת בלי תחתית. בתקופת הלימודים העבודה כברמן מאוד טובה לי כי אני משלב יציאה עם עבודה. שומע מוזיקה, רואה בנות יפות, שוכח קצת מענייני היום יום וגם מרוויח על זה כסף, מה רע? אני גם מאוד מתחבר לסמול-טוק עם הלקוח, אוהב לדבר על כל נושא שבעולם, החל מסוג וויסקי מסוים, דרך פוליטיקה ועד עניינים אישיים".
סיפור אחד שאתה זוכר במיוחד?
"קרה לי מקרה שבו שתי בנות ישבו על הבר ואחת מהן, זו שנהגה, שתתה בירה אחת כל הערב. החברה שלה שתתה הרבה יותר, ובשלב מסוים הן הזמינו שני צ'ייסרים ואני הצטרפתי אליהן. מזגתי להן שני צ'ייסרים עם וודקה ובשלישי שמתי מים. תוך כדי שאני מדבר איתן, החלפתי לזו ששתתה יותר לצ'ייסר עם המים. אחרי שהיא שתתה אותו היא הייתה קצת בהלם, אבל הפלרטוט הראשוני הצליח לי... אגב, הקטע המיני תלוי מאוד באופי המקום שבו אתה עובד. אם זה בר משפחתי יותר, שבו רוב הלקוחות קבועים, נוצר קשר אישי וחברי ויש פחות מתח מיני".
הקלות בה מסיימים ערב עם מישהי
הברמן האחרון שלנו הוא נדב, שמסרב לחשוף את גילו, שם משפחתו או שם המקום שבו הוא מברמן, ומסכים לומר רק שמדובר ב"בר סליזי ידוע בתל אביב". נדב עובד כברמן כבר יותר מעשור, "עשה צ'ייסרים בלפחות שמונה ברים בעיר ומודה שהסיבה העיקרית להיותו ברמן היא "הקלות שבה אני מסיים כמעט כל ערב עם מישהי אחרת, ולפעמים גם מוצא את עצמי באמצע המשמרת עם מישהי בשירותים, מתחת לבר או אפילו במקרר על החביות של הבירה. פעם אחת גם שברתי בטעות תוך כדי האקט בקבוק וויסקי יוקרתי שעולה כמה אלפי שקלים. המחיר שלו ירד לי מהטיפים".
איך אתה עושה את זה?
"קודם כל המקום שבו אני עובד וגם אלו שבהם עבדתי בעבר ידועים במתח המיני שקיים בהם. בנות ובנים מגיעים אליהם כדי לחפש עם מי לסגור את הערב, ואני מנצל את העובדה הזו לטובתי. חוץ מזה, כמובן שהמראה החיצוני והביטחון העצמי שאני משדר עובדים לטובתי. אני פלרטטן, אוהב לצחוק ולהצחיק את הלקוחות ומצליח בדרך כלל לייצר עניין אפילו במבט או בכמה שניות של שיחה. למשל אם מישהי מזמינה דרינק, אני מודיע לה שאין בעיה אבל אני כנראה היה חייב לקחת אותה הביתה אחרי שתסיים אותו. אני אומר לה את זה כעובדה, לא כשאלה, וזה בדרך כלל שובר את הקרח ומצחיק אותה.
עוד שיטה ידועה היא לתת יותר תשומת לב דווקא לחברה שנראית הכי פחות טוב מבין חבורת הבנות שמגיעה לבר. בנות הן יצור קנאי וברגע שפלרטטתי דווקא עם זו שהיה הכי פחות צפוי שאיתה אפלרטט, החברות שלה נדלקות עליי רוב הסיכויים שאסיים את הערב עם אחת מהן".
אחרי הסיפורים של נדב והתובנות של ניב, נראה לנו שמשפט המחץ של אלמוג מסכם יפה את סודות המקצוע - "להיות ברמן זה הופעה, רק בלי החרטא של החזרות". שנלך לעשות צ'ייסר?