אומרים לך שיש כל מיני סוגים של אלכוהול וכל מיני סוגים של שכרות. אז אומרים.
רגע של כימיה: לא משנה מה אתה שותה, אתה משתכר ממולקולה קטנה שנקראת אתנול. יש אותה בכל משקה בכל בקבוק בחנות המשקאות החביבה עליך. כשיש לך רגע של סחי, חפש את זה באינטרנט. אתנול. זה לא משנה מה הדרינק שלך. ג'ק דניאלס. קוארבו. אבסולוט. ערק איילות. אותה מולקולה. כל מיני טעמים, הרבה אפשרויות זיקוק, מולקולה אחת.
אתנול. תודה לאל שאתה קיים.
פעם היה לנו רעיון כזה, לעשות סדרה של כתבות שבהם הסופר המוכשר משתכר או מסתמם על חשבוננו, ואז כותב על אותו סוג של סם או משקה כשהוא תחת השפעת אותו משקה או סם. אני לא יודע לאן הרעיון הזה הלך, בסופו של דבר היתה לנו כתבה אחת על גראס, או חשיש, אני קצת שיכור מכדי לזכור. הרעיון היה לקרוא לסדרה הזאת X על X, כאשר X מתחלף בשם המוצר הפסיכואקטיבי. יין על יין. טיפקס על טיפקס. קלטת של יובל המבולבל על קלטת של יובל המבולבל. אני זוכר איזו ישיבה שבה התחייבתי לכתוב כתבה על וויסקי, או שמא זה היה על הדרינק של סוף המאה התשע עשרה, אבסינת. העניין הוא שאין הרבה הבדל. כשאתה שיכור אתה שיכור, אל תיתן לאף אחד לספר לך אחרת. שכרות של וויסקי לא באמת שונה משכרות של וודקה. אתנול, כבר אמרתי. בינינו -- ואל תגלה את זה לבוסים שלי -- כמעט את כל הכתבות שלי כתבתי בהשפעת המולקולה החביבה. אז אפשר להגיד שהכותרת של הכתבה הזאת היא "אתנול על אתנול".
יש הרבה סמים בעולם. ואם אימא שלי קוראת, אני רוצה רק להגיד לה שעשיתי את רובם.
הנה.
זה היה משפט מאותם משפטים שאתה יכול לכתוב רק בהשפעת המולקולה שלנו. אם היית עושה גראס היית חביב ונעים מדי כדי לכתוב משהו כזה לאימא שלך. אם היית עושה קוק לא היית רוצה לשבת כמו איזה חנון מעפן ולכתוב. אם היית עושה גז מזגנים -- אז היית שוכב עכשיו בשלולית ברחוב ומרגיש כמו תחת. רק אתנול נותן לך כנפיים, כמו שאומרים באותה פרסומת מעפנה, כדי לעשות מה שאני יכול לכנות "מעשים". כמו להתקשר לאקסית שלך באמצע הלילה ולהגיד לה שהיא הייתה הזיון הכי טוב שהיה לך אי פעם. כמו לגשת לכוסית הג'ינג'ית המהממת הזאת בקצה הבר ולהגיד לה, "את יודעת מה, מותק, גם אם הייתי מתחיל איתך וגם אם היית אומרת כן וגם אם היינו הולכים למיטה ביחד -- אז לא היה עומד לי ממילא!" ואז ללכת בהרגשה של מנצחים להקיא בשירותים של הבנות.
בקיצור, אתנול הוא כמו רישיון להיות מטומטם.
וזה חשוב, להיות מטומטם, כי אני בטוח שרוב הזמן אתה, אם אתה כמוני, אתה מנסה להיות לא מטומטם. אתה מנסה להיות לא מטומטם עם הכסף שלך. אתה מנסה להיות לא מטומטם עם הבת זוג שלך. אתה מנסה להיות לא מטומטם עם אימא של הבת זוג שלך, עם העובדת הכוסית שלך, עם היועצת הפדגוגית של הבת שלך, מה שלא יהיה, אתה נאחז בציפורניים השבורות שלך בקצה של השפיות ומנסה להיות לא מטומטם.
מגיע לך להיות קצת מטומטם. אפילו אם זה רק ערב אחד בשבוע.
וכאן מגיע האלכוהול. יש הרבה סמים בעולם, אבל רק אחד מהם משאיר אותך פחות או יותר שפוי, לא רואה ארנבים ורודים מעופפים באוויר, לא שוכב כמו מטומטם על הספה בבית של איזה חבר וחושב שאתה קיפוד -- ועדיין, נותן לך אנרגיה להיות לא סתם מטומטם, אלא מטומטם במלוא המרץ.
אתנול. תודה לאל שאתה קיים.
המינגוויי כתב ספרים כשהוא שיכור. ככה גם רוב הסופרים האחרים. בלי אלכוהול לא היה לנו בוקובסקי. בינינו, בלי אלכוהול רובנו לא היינו נולדים. בלי אתנול, אני מתכוון. היכולת הכי מדהימה של הנוזל הנהדר הזה היא היכולת לקחת מישהי בלתי חשיקה בעליל ולהפוך אותה, במקרים קיצוניים, לאם ילדיך. לפעמים זה גם טוב. בזכות האלכוהול אנחנו מתרבים. אני לא מאמין באלוהים אבל יש שני דברים שאני מוכן להגיד עליהם "אמן": מצוות פרו ורבו וברוך אתה ה', בורא פרי הגפן. יש עוד כמה יתרונות לאתנול החביב שעוד לא כיסינו: למשל, גם כשהחיים שלך מסריחים מאוד, אם תשתה מספיק הם יראו מלהיבים. למשל, עכשיו אני אוכל חצי מיכל שמנת חמוצה ששכחתי במקרר לפני שבוע, עם סכין, ועדיין טוב לי. דרך אגב, אם תשתה מספיק אלכוהול, החיים שלך יהיו מסריחים כל כך שתצטרך אלכוהול כדי להתמודד איתם. זה ההיגיון המעגלי הזה של האתנול.
אני לא יכול להשאיר אותך ככה, עם דיון תיאורטי על מולקולות וההשפעה שלהם, ולכן אני רוצה לחלוק איתך את המתכון האישי שלי לקוקטייל שאני מכנה "סקוטי שיכור":
קח שוט של וויסקי.
תוסיף לו עוד שוט של וויסקי.
לחיים.
>> זה הזמן לבדוק: האם אתה יודע לשתות כמו גבר?