זהו סיפורם של זוג בשנות ה-20 לחייהם, תושבי הצפון, שנישאו לפני כשנה, זמן קצר לפני שהקורונה נכנסה לחיינו. השניים יצאו במשך עשרה חודשים, ולאחר מכן החליטו למסד את יחסיהם, וביום החופה החתן חתם על הכתובה בנוכחות שני עדים ועל סכום של 555 אלף שקלים.
לטענתה של הכלה הצעירה, כבר ביום החתונה אמו של החתן התעמרה בה והתנהגה אליה בצורה לא יפה ולא מכובדת, וגם למחרת האירוע היא השפילה אותה וביזתה אותה בפני עשרות בני משפחה.
לבסוף, הקש ששבר את גב הגמל מבחינתה של הכלה היה סירובו של הבעל לנסוע איתה לשבת חתן אצל בני משפחתה בנימוק שהוא שומר שבת, ומהר מאוד הבינה הצעירה שמאחורי הסירוב של בעלה הטרי עומדת אמו, ושלושה ימים לאחר החתונה היא החליטה לארוז את חפציה ולחזור להתגורר בבית הוריה, בעיקר אחרי שבכל מחלוקת שפרצה ביניהם הוא תמיד תמך בעמדתה של אמו.
לאורך אותם שלושה ימים האישה עוד ניסתה כמה פעמים לשקם את מערכת היחסים בינה לבין בעלה, אבל מאמציה לא צלחו, וכך, באמצעות עו"ד גלית צור, היא הגישה תביעה לגירושים וקבלת גט לבית הדין הרבני בחיפה, ובנוסף ביקשה לחייב את בעלה לשלם לה את מלוא סכום הכתובה, זאת למרות שהיו נשואים רק שלושה ימים.
הבעל הסכים לתת גט לאשתו אבל התנגד נחרצות לשלם לה את סכום הכתובה שכן לטענתו הם היו נשואים פחות משבוע, ולדבריו, אשתו, במעשיה ובדיבורה, הייתה זו שגרמה למשבר ולכן אינה זכאית לקבל את סכום הכתובה.
הדיינים ציינו בפסק הדין כי למרות שסכום הכתובה עמד על 555 אלף שקלים, מספר שנבחר בעיקר לסגולה ומזל - הבעל ישלם לבסוף לאשתו סכום של 100 אלף שקלים.
הגבר מצדו החליט לערער על ההחלטה לבית הדין הגדול בירושלים וטען שלא מגיע לאשתו כל סכום שכן הם בקושי היו נשואים האחד לשנייה. דייני בית הדין הרבני הגדול דחו את ערעור הבעל בנימוק שלא הוכחה אשמתה של האישה, ולדבריהם האישה ניסתה לשקם את הנישואים אבל הבעל היה זה שיזם את הפרידה והסיבה לכך היא משפחתו.