להרבה מאוד אנשים יש כלב, חתול או דג בתור חיית מחמד, אבל מה היה קורה לו הגיעו לביתכם פינגווינים והייתם צריכים לטפל בהם? בסרט “מר פופר והפינגווינים", בכיכובו של השחקן ג'ים קארי, מר פופר נתקל בדיוק בסיטואציה הזאת. אבל רצתי קדימה מהר מדי. בואו נתחיל מההתחלה.
לפני שנים רבות היה טומי פופר ילד שגדל בברוקלין וחיכה בקוצר רוח לרגעים שבהם יוכל לדבר עם אביו, שטייל ברחבי העולם, בעזרת רדיו שהתקין בחדרו. שנים אחר כך טומי הצעיר נעשה סוכן נדל"ן מצליח שחי חיי פאר. הכל משתנה יום אחד כשהוא מקבל מתנה אחרונה מאביו המנוח, מזכרת מאנטארקטיקה בצורת תיבת עץ ובתוכה, על מצע של קרחונים, נח לו פינגווין אמיתי וחי בגובה חצי מטר בעל רגליים כתומות שלא מפסיק להתרוצץ בדירה של מר פופר ולפלוט צרחות רמות. מר פופר מנסה להיפטר מהפינגווין ללא הצלחה, וכשהוא מתקשר לסוכנות מדענים באנטארקטיקה כדי לחזיר את הפינגווין, נוצרת אי הבנה והוא מקבל משלוח של חמישה פינגווינים נוספים.
כשפופר מתחיל להתרגל לפינגווינים ולהיקשר אליהם, הוא מגלה כיצד חייו משתנים במהירות: דירתו האלגנטית הופכת להיות ממלכת קרח קסומה. עסקה, שהיה בטוח שתהיה עסקת חייו, נהרסת, והוא מוצא את עצמו ללא עבודה. אך הודות לחבריו החדשים ילדיו של פופר מתקרבים אליו ומרגישים איך אביהם משתנה לטובה.
הבלגן מתחיל
את הפינגווינים לא הצלחנו לתפוס לשיחה, הם היו באמצע ארוחת דגים מפוארת, אבל את ג'ים קארי (מר פופר) דווקא כן.
ג'ים, מה גרם לך לרצות להשתתף בסרט?
"השתתפתי בו משום שאני אוהב פינגווינים. באמת! כשקראתי את התסריט מיד חשבתי שאני חייב לעשות את הסרט הזה. אני אוהב דברים שנוגעים ללב, ואני מאמין שהסרט הזה יצליח לגעת בלבם של אנשים. רציתי לעשות סרט שילדים יזכרו לנצח".
תאר את הדמות שאתה מגלם, מר פופר.
"הוא בחור טוב, אבל הוא ננטש כילד על ידי אביו שיצא להרפתקאות, ולכן הוא נעשה אדם אנוכי. הפינגווינים שמגיעים לביתו גורמים לו לבלגן בחיים, אבל הם הופכים אותו לבן אדם אמיתי. זו בעצם המשמעות של הסרט - להבין שאהבה ומשפחה הם הדברים החשובים".
ג'ים צילם סצינות רבות עם פינגווינים אמיתיים, והוא מתאר את העבודה איתם כחוויה מופלאה: "הפינגווינים היו פשוט יפהפיים. פינגווינים גורמים לך מיד לחוש אהבה. זה כמעט בלתי אפשרי להיות עצוב כשיש פינגווינים מסביבך. הם רעשנים מאוד, והקולות שהם עושים נשמעים כמו קולות של דינוזאורים, וזה מצחיק. אני די מכור לפינגווינים, ואני לא חושב שיש חיה אחרת שהייתי מעדיף לעבוד איתה".
דג, מישהו?
למרות האהבה הגדולה של ג'ים לפינגווינים, היה לו לא פשוט לעבוד איתם: "קשה מאוד לאמן אותם", הוא מודה. "חשבנו שיהיה קל לגרום להם לקפוץ בתוך חישוק, אבל כל מה שהם רצו זה דגים, אז נאלצתי לשים דגים במכנסיים שלי, בנעליים ובכיסים, וכך בעצם אימנו אותם. מתברר שפינגווינים יעקבו אחריך לכל מקום אם תסריח כמו דגים, אז ניסיתי להסריח ככל האפשר. כשאתה עובד עם בעלי חיים יש הרבה דברים שיכולים להשתבש. אתה באמת חסר אונים ונתון לרחמיהם. אבל תמיד נהניתי יותר לעבוד עם פינגווינים אמיתיים מאשר עם פינגווינים מאוירים, משום שעם פינגווינים אמיתיים הכל הרבה יותר ספונטני, ואתה אף פעם לא יודע מה יקרה".
את הכתבה המלאה ניתן למצוא בגיליון "מעריב לילדים" החדש
>> קראו גם ראיון עם אשלי טיסדייל שמככבת בסרט "שארפיי"