הוא חזר אלינו משבי חמאס בן 25. רזה, חיוור, עייף, הלום ונרגש, אבל החיוך הנבוך והנפלא היה ונשאר, ובשביל כולם, המבוגרים והילדים כאחד, זה חיוך של ילד, שכל כך רוצים לחבק ולהבטיח לו, שעכשיו הכול יהיה בסדר. במשך חמש שנים וארבעה חודשים גלעד נכנס לנו עמוק ללב, וכולנו חלמנו וקיווינו שהוא יחזור. למרבה ההתרגשות והשמחה, התפילות ומשאלות הלב נענו, וכולנו יכולים להרגיש שיש לנו חלק, ולו חלק קטן, בשיבה שלו הביתה. העיניים עדיין לא יבשו, עדיין זולגות דמעות כשמביטים בתמונות ובברכות ובתפילות, אבל עכשיו אלה דמעות של אושר, והן מלוות בחיוך, חיוך של הילד שיש בכל אחד מאיתנו.
ביום הולדתו ה-25 של גלעד בשבי הועלה ברשת סרטון עם תמונות ילדותו. גלעד גבה וגדל עם השנים, אבל כמו אצל הרבה אנשים, המבט והחיוך לא השתנו:
ילדים בבית הספר בכר באבן יהודה למדו למען גלעד כיצד עושים בשפת הסימנים את השיר "הילד של כולנו" של אביב גפן. קשה להישאר אדישים למחווה הזאת:
ילד ששמו נתנאל נשא תפילה לשלומו של גלעד. איזה כיף שהיא נענתה:
אופק בחר לשיר שיר למען גלעד:
נריה כל כך שמח שגלעד חזר. הוא רוצה לאחל לו המון דברים, וגם לשיר לו את השיר שהוא הכי אוהב בעולם:
אורי נורא שמח היום. הוא מתרוצץ בין מסוק הצעצוע שלו לבין צילומי המסוק שמשיב את גלעד הביתה למצפה הילה: