שלום רות,
לפני כמה ימים רבתי עם חבר שלי בפייסבוק. כעסתי עליו מאוד וקיללתי אותו. אמא שלו ראתה את השיחה ואסרה עליו להיות חבר שלי ולהיפגש איתי, והיא גם אמרה שהיא תתקשר לאמא שלי. אני לא בטוח שהיא התקשרה, אבל אני חושב שכן, כי שמעתי אותה מדברת בטלפון ונשמע כאילו זה בנושא הזה. ניסיתי להשלים איתו והוא אמר לי שהוא לא רוצה. אני דווקא חושב שהוא כן, כי הוא אמר לי שהוא לא לקח את הקללות ברצינות. אני מאד רוצה להשלים איתו, מה לדעתך אני צריך לעשות?
תודה
שלום לך,
קראתי בעיון את מכתבך ולצערי הרב, נראה לי שהפעם התשובה לא תהיה מעודדת כל כך. רבת עם חבר שלך ו" כעסת עליו מאוד". עד כאן אלה דברים שקורים בין חברים. אולם, והדבר חשוב לכל הקוראים, פעלת בפזיזות, לא הקדשת מחשבה למעשיך ולתוצאותיהם, והונעת על ידי רגש הכעס.
הצעד שבו נקטת בשל זעמך היה נקמני במיוחד. הקללות, ולא משנה אם הן "קשות" או "קלות", נעשו דרך הפייסבוק, אולי בשיחת צ'אט (?) ואני מתארת לי שהבחירה בכך הייתה מכוונת. הלא בכעסך יכולת, בעיקרון, להתנפל ולקלל אותו, אך הפייסבוק "הגן" עליך מפני תגובותיו. הפייסבוק הוא לא במה למריבות ובוודאי שאיננו במה להצגת תוכן פוגעני.
אני מבינה את זעמה של אם חברך וכן את התקשרותה לאמך, שסביר שהסכימה עמה. חבר טוב היה מלבן את הדברים פנים אל פנים ובפרטיות עם חברו. מה דעתך שכצעד ראשון תשלח לחברך מכתב (אמיתי או במייל) ובו תסביר שאתה מתנצל על כך שהיית נסער ונהגת בצורה מאוד לא חברית? אולי החבר יראה את המכתב לאמו, ואולי גם היא תהיה פחות כעוסה.
ההמשך תלוי במה שיתרחש לאחר שתעשה את אותו צעד. עם זאת, אני חייבת להכין אותך לאפשרות שאותו חבר עשוי גם לדחות התנצלותך.
אני מקווה שהפנמת את דבריי ולא תחזור על התנהגות דומה ביחסיך בעתיד. בהצלחה.
רות אנגל אלדר היא ד"ר לפסיכולוגיה וחינוך מיוחד
יש לכם שאלה לרות? שלחו לכתובת האי מייל: yeladim@maariv.co.il עם הנושא "בעיה"
>> את המדור המלא וכתבות נוספות של "מעריב לילדים" תוכלו לקרוא בגיליון השבוע. רוצים להצטרף לחודש היכרות?
במדור הקודם: נמאס שחבר מעתיק ממני