איך מזהים עיר נמל? לפי הַמִּגְדַּלּוֹר, כמובן. אז נכון שלא כל ערי הנמל המודרניות מצוידות במבנה מרשים כזה, אבל עד לפני שנים לא רבות היה המגדלור כלי עֵזֶר רב ערך לכל ימאי ושייט בעולם. המילה מגדלור היא הֶלְחֵם, כלומר היא מורכבת מחיבור של שתי מילים שונות: "מגדל" ו"אור". המגדל המיוחד הזה עמד בראש צוּק בולט או גבעה שנראית למרחוק, כדי להתריע בפני ספינות שהפליגו בלילה או בתנאי מזג אוויר קשים על שִׂרְטוֹנִים, על סלעים או על קרקעית נמוכה.
המגדלור שנחשב לראשון בתולדות האנושות נבנה במאה ה-3 לפני הספירה בחצי האי פָארוֹס, ליד העיר אָלֶכְּסַנְדְּרִיָּה במצרים, והוא נחשב לאחד משבעת פלאי תבל. האגדה מספרת שהאדריכל סוֹסְטְרָטוּס מִקְּנִידוּס בנה אותו אחרי שהספינה שבה הגיעה אהובתו מֵאָתוּנָה התנפצה על הסלעים הַמְּשׁוּנָּנִים של חופי אלכסנדריה בליל סערה וכל נוסעיה נהרגו.
גם אם זה סתם סיפור, האמת היא שבאותם הימים נהגו להשתמש במדורות לסימון קו החוף. הבעיה עם מדורות היא שצריך לשמור על הלהבות שלהן גם בגשם וברוח, וזה לא ממש אפשרי, לכן היה צורך במבנה סגור שבו הלהבות לא יכבו.
המגדלור המרהיב שתכנן סוסטרטוס הוקם על משטח סלע יציב, ובתום הבנייה, שנמשכה כשש שנים, התנשא מבנה מַרְהִיב שגובהו לא פחות מ-150 מטרים, וכל מטרתו הייתה להקל את עבודתם של הימאים ולהגן עליהם מהסכנות. מאמינים שהמגדלור של פארוס החזיק מעמד שנים ארוכות בזכות בנייתו הָאֵיתָנָה, אך רעידת אדמה חזקה במאה ה-14 הצליחה למוטט את המבנה החסון.
הקדמה מביאה חשמל ועדשות
התיעוד הראשון למגדלור שבו השתמשו בחשמל במקום אש ומנורות נפט מגיע מדרום אנגליה, מהעיירה דַּנְגֶ'נֶס (Dungeness). זה היה בשנת 1862, אז הותקנה בראש המגדלור נורה חשמלית. הנורה מורכבת ממכל זכוכית שבתוכו אֶלֶקְטְרוֹדוֹת העשויות ממתכת מיוחדת בשם טוּנְגְּסְטֶן, ובתוכה מצוי גז כמו קְסֶנוֹן או ניאון שמגיב לזרם חשמלי בצורת פליטה של אור חזק מאוד. אגב, בסוף המאה ה-19 חזרו לשיטה של הבערת אש כדי ליצור את אורו של המגדלור, אלא שהפעם השתמשו בבעירה של גז דליק, כמו אָצֶטִילֶן.
אחרי שנפתרה הבעיה של מציאת מקור אור יציב שאינו דורש תחזוקה מַתְמֶדֶת, התפנו בוני המגדלורים לפתח עדשות מיוחדות שיגבירו את האור שנפלט מהנורה כדי שייראה למרחק רב ככל האפשר. לשם כך נוצרה מערכת של עדשות משוכללות שתפקידן היה לְמַקֵּד את קרני האור ולהפוך אותן לָאֲלוּמָּה חזקה וארוכה במיוחד. האחראי לכך היה החוקר הצרפתי אוֹגוּסְטִין פְרֵנֵל, שבמאה ה-18 תכנן ושיפר עדשות כאלה בשילוב מִנְסָרוֹת מיוחדות עד שהגיע לקרן אור דקה ומרוכזת במיוחד שנראתה למרחוק.
החידוש הנוסף היה מנגנון מיוחד שגרם למערכת העדשות להסתובב כך שהאור יַבְזִיק לכל כיוון. כדי לדאוג שהעדשות יסתובבו בזמן התגורר בכל מגדלור שומר שתפקידו למתוח מַנְגָּנוֹן דמוי שעון. החשמל שהיה חיוני למגדלור ולצרכיו של השומר הגיע בדרך כלל מִגֶּנֶרָטוֹר (מְחוֹלֵל חשמל) שפעל על סולר או על נפט.
במרוצת השנים פיתח השוודי גּוּסְטָב דָּהאלֵן Gustav Dahlén מגדלור לא מאויש. המערכת שפיתח הפחיתה ב-90 אחוזים את השימוש בגז האצטילן שהפעיל את המנורה, ובעזרת חַיְישָׁן אור המגדלור פעל בלילה וכבה בשעות האור. על ההמצאה הזו הוא קיבל פרס נובל בשנת 1912.
איפה אני נמצא?
המגדלור נועד להתריע מפני סכנות בשעות החשיכה ותנאי מזג אוויר קשים, זה ברור. אבל איך צֶוֶות הספינה יידע לאיזה חוף הוא הגיע? בדיוק לשם כך לכל מגדלור יש מאפייני תאורה שונים: הבזקי האור נראים למשכי זמן ייחודיים, הנעים בין 2.5 ל-7.5 שניות, שביניהם חושך.
חלק מהמגדלורים משתמשים בנורות בצבעים שונים, ובמגדלורים חדישים קיימים משדרים מיוחדים שאפשר לגלות אותם באמצעות הַמָּכָּ"ם שמותקן בכלי השיט השונים וכך יכול הַקֶּפְּטֶן לדעת בדיוק להיכן הוא הגיע. כל כלי שיט מצויד בספר מיוחד המפרט את כל המקצבים של המגדלורים בעולם, וּכְשֶׁהַנַּוָּוט רואה תאורה כלשהי הוא יכול לבדוק בספר להיכן הגיע.
>> הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו צעיר