בשבת חורפית אחת בפברואר של השנה שעברה התארגנה משפחת שמעוני המורחבת לסעודת הצהריים. עופרה ויהודה, בעלה, טרחו במטבח, וברגע אחד הפכה שעת הצהריים השלווה לסרט אימה: אביה של עופרה התמוטט לעיני המשפחה, איבד את ההכרה, נלקח לבית החולים – ושם נקבע מותו. בשעות האבל הקשות גילתה שמעוני כי נוסף על שברון הלב והגעגוע האין-סופי השאיר לה אביה גם ירושת ענק של עשרות נכסים. "ידעתי שאבא שלי עשיר, אבל לא ידעתי כמה. לפעמים הוא היה מאיים עליי ועל האחים שלי ואומר, 'אני אוציא אתכם מהירושה', אבל אף פעם לא התייחסתי לזה ברצינות. הכסף שלו אף פעם לא עניין אותי".
והנה, ביום אחד את מיליונרית.
"אני מאמינה שפרנסה זה משמיים. מה שמגיע לי אני מקבלת, וזה לא משנה אם זה מאבא שלי או מעבודה קשה. מה שכתוב לי אני אקבל. בכל מקרה, יש לי ותמיד היה לי המון עושר פנימי. אני מאמינה שאדם מונע ממה שאין לו, ולכן אולי בגלל שהיה לי הכל בחיים הכסף אף פעם לא דיבר אליי".
אז לא התחדשת בכמה יהלומים?
"את בכלל לא מבינה כמה שזה לא מעניין אותי. אני לא אשקר, אפשר לראות אותי מוציאה 8,000 שקל על נעליים, 15 אלף על תיק או חצי מיליון על מכונית. אני מביאה את המכות כשאני רוצה, אבל זה כסף שהרווחתי בעצמי. תמיד ידעתי שאני אעשה את הכסף הזה".
עוף מוזר
שמעוני (44) לא סתם מכריזה הכרזות. עם תעודת הוראה מסמינר חרדי ואחרי קורס גרפיקה בודד שארך כמה חודשים, היא נחשבת היום לאחת מנשות העסקים המצליחות ביותר בחברה החרדית. בבעלותה משרד הפרסום קבוצת עופרה שמעוני בע"מ, היא יושבת הראש של מגזין העיצוב והאדריכלות "דירה נאה", הייתה הבעלים של מגזין האוכל החרדי "בופה" והיא מנהלת קהילה מבוקשת של אלפי מעצבים, אדריכלים וחברות בנייה, שאותם היא מכנה "המומלצים", ויחד איתם היא מובילה פרויקטים של נדל"ן בכל רחבי הארץ. בחודשים האחרונים השקיעה קרוב למיליון שקל בפיתוח אפליקציה שמשדכת בין אנשי המקצוע בתחום העיצוב והבנייה. אף שגדלה ללא רשתות חברתיות, היום עובדת שמעוני בעיקר עם החברה החילונית, ואחרי התכנים שהיא מפרסמת ברשתות עוקבים קרוב ל-40 אלף איש. "קשה להגדיר אותי", מחייכת שמעוני כשאני שואלת על הטייטל המרכזי שלה. "כשבדקתי איך אנשי הקשר שלי שומרים אותי בפלאפונים שלהם היו עשרות שמות, הייתי 'עופרה אירועים', 'עופרה הפקות', 'עופרה מגזין', 'עופרה בופה' ו'עופרה הדוסית'. בקיצור, אני עוף מוזר".
היא אמא לארבעה וסבתא לשניים. במקור היא הצעירה מארבעה אחים, נצר למשפחות ספרדיות מקובלות ומוערכות. אביה, אפרים בן שושן, היה איש עסקים בתחום הנדל"ן ואמה הייתה נכדתו של הרב חיים חורי, אחד הרבנים הבולטים אצל יהודי תוניס. "גדלתי בבית עם כפית של זהב. בניגוד אליי, שלושת האחים שלי לא בקטע של עבודה. אני יצאתי שונה, תמיד חיפשתי אטרקציות".
באיזה בית גדלת?
"ידעתי שההורים שלי אמידים, אבל בזכות אמא שלי חונכתי לפשטות. גדלתי בבית מאוד צנוע, גרנו בדירה חמודה בבני ברק. אמא שלי הייתה עקרת בית שהתפללה כל יום ובילתה שעות ארוכות במטבח. אבא שלי, לעומת זאת, עבד קשה מאוד וגם אהב את השופוני. הוא היה חי טוב, נוסע במרצדס וטס לחו"ל לא מעט. אני זוכרת שהוא היה מנסה לשכנע את אמא שלי שנעבור לגור בווילות מפוארות, והיא תמיד סירבה. בזכות אמא לא הרגשתי שאני חיה בבית עשיר יותר מאחרים".
"אני יצאתי כמו אבא", מחייכת שמעוני וממשיכה: "מגיל צעיר אמרתי לעצמי שאין מצב שכשאגדל אהיה עקרת בית. בחופשת הקיץ של גיל 14 עבדתי בפעם הראשונה, עשיתי חוגים לילדים של השכנים בסלון של ההורים".
כשהייתה בת 18 נפטרה אמה מסרטן אחרי שנה וחצי של מאבק. "אמא שלי ניסתה להסתיר ממני את המחלה כי פחדה שזה יפגע בי, וכשהיא סיפרה החלטתי בעצמי להסתיר את המחלה מהחברות שלי. לא רציתי שירחמו עליי, הלכתי ללימודים כרגיל ובשעות הצהריים הייתי עם אמא בבית החולים. כולנו היינו סביבה, כל המשפחה. בתקופה הזו הייתי גם הכי קרובה לאלוהים. אמרתי לו שאין מצב שאמא שלי לא יוצאת מזה, והרגשתי שהוא שומע אותי".
וכשהיא נפטרה, כעסת?
"חס וחלילה. הבנתי שזה לטובה, שאם היא הייתה בחיים היא הייתה סובלת. אין תפילה שהולכת ריקה".
לא מוכנה לחיות על חשבון אבא
והתפילה הבאה: חתונה. בגיל 18 וחצי התחילה שמעוני בתהליך השידוך. "את הבחור הראשון שהוצע לי לא רציתי והשני לא היה הטעם שלי מבחינה חיצונית", היא מספרת. לשלישי, יהודה שמעוני, "העילוי של הישיבה", החליטה לתת הזדמנות לדייט שני.
זו הייתה אהבה ממבט ראשון?
"אחרי הפגישה אמרתי לו שהוא לא הסגנון שלי, אבל גם שאין לי באמת סיבה לבטל אותו. עשינו פגישה שנייה, שלישית ורביעית, ובחמישית הוא הציע לי נישואים. אמרתי כן".
התאהבת?
"לא, אבל ידעתי שההצעה תגיע בדייט החמישי, ככה נהוג. מאוחר יותר קלטתי שאני הולכת להתחתן עם הבן אדם הזה ולהיות איתו כל החיים. כולם חגגו לי ושמחו בשבילי, אבל אני הרגשתי מבולבלת".
בעת האירוסים ישבה עדיין שמעוני שנת אבל על אמה, ולכן החתונה נערכה חצי שנה לאחר ההצעה. "חצי שנה שהיינו נפגשים מבלי לגעת אפילו באצבע אחד של השנייה, מבלי לומר מילות אהבה שיכולות לקרב. חשבתי שאני מתחתנת עם צנון, אפילו מילה הוא לא אמר לי", היא צוחקת. "אבל בחתונה פתאום הכל התפוצץ, בחופה הוא נתן לי יד בפעם הראשונה, ואת לא מבינה איזה זרמים הרגשתי, אין על הדת בקטע הזה. אחרי החופה, בחדר הייחוד, מתחבקים בפעם הראשונה. הרגשתי אש ותימרות עשן, היה צריך להתקין שם ארובות".
הגעת מבית אמיד מאוד. איך זה עובד מבחינת השידוך?
"במגזר החרדי כבר בשלב השידוכים ההורים של שני הצדדים מסכמים מה כל צד נותן, ברמה של אילו מוצרי חשמל יהיו בבית ואיזה צד ייתן איזה מוצר. בדרך כלל מקובל שהצד של האישה נותן יותר מהצד של הגבר, כי הגבר צריך לשבת וללמוד תורה. ככל שהגבר לומד יותר, ככה הוא מקבל יותר כסף".
אחרי החתונה למדה שמעוני הוראה בסמינר חרדי ("ככה נהוג") והשתתפה בקורס גרפיקה ופרסום במוסד חילוני. "לא סיפרתי בסמינר שאני לומדת במקום חילוני, הם היו עלולים להעיף אותי", היא אומרת. את העבודה הראשונה שלה בתור גרפיקאית קיבלה במשרד פרסום קטן שעבד עם המגזר החרדי. "הרווחתי 16 שקל לשעה", היא נזכרת. "יהודה, שלמד אז בכולל, הרוויח 500 שקל בחודש. אי אפשר באמת לחיות מכאלה סכומים".
אז איך חייתם? אבא שלך היה עוזר לכם?
"אחרי החתונה אבא שלי היה נותן לי מעטפה עם כסף בכל חודש, והוא היה מאוד לארג'. אבל הכסף הזה תסכל אותי מאוד, הוא הוריד לי את המוטיבציה לעבוד. הרי זה מגוחך לקבל סכום כזה מאבא לעומת 16 שקלים שאני מרוויחה בשעה של עבודה. ביקשתי מאבא להפסיק להעביר לי כספים. הגענו למצב שלא היה לנו ארון בבית, הבגדים היו במזוודות, ואני גם זוכרת שנהרס לנו המזגן ורצינו לחסוך את התיקון, אז הייתי יושבת באמבטיה כדי להתקרר. באתי מהבית הכי עשיר וירדתי לתחתית של התחתית מרצוני, אבל לא הייתי מוכנה לחיות על חשבון אבא".
ואז, בביקור שגרתי אצל רופא השיניים, נתקלה שמעוני במגזין לעיצוב הבית. "הדבר היחיד שעבר לי בראש היה איך במגזר החרדי אין כזה מגזין. החלטתי שזה יהיה הפרויקט שלי".
וכך נולד המגזין "דירה נאה"?
"יצרתי מגזין דמו, אני הייתי המעצבת הגרפית והשתמשתי בפרסומות מפוברקות. הדפסתי כמה עותקים, לקחתי מבעלי את הרכב ונסעתי לחברות עיצוב, הראיתי להן את המגזין והצעתי שנעבוד יחד. ניסיתי להיעזר גם באנשי מכירות, אבל מהר מאוד הבנתי שאני המוכרת הכי טובה, החברות רצו לעבוד איתי. היה ברור לכולם שיש כאן משהו חדש שהמגזר החרדי לא הכיר".
כיוונת רק למגזר החרדי?
"אחרי שהמגזין הפך למוכר במגזר החרדי, קיבלתי פניות מאנשי מקצוע מהציבור החילוני שרצו לקחת חלק ולפרסם את עצמם לציבור רחב יותר. הלכתי על זה והוצאתי שתי מהדורות בכל פעם, מהדורה לציבור החרדי ומהדורה לציבור החילוני".
מה היה ההבדל ביניהן?
"במהדורה החילונית היינו מפרסמים מודעות לבקשת אנשי המקצוע, ובמהדורה החרדית הורדנו את כל הנשים מהתמונות. אם הייתה טלוויזיה בחדר הסרנו אותה בפוטושופ, ומחקנו גם תמונות של חדרי שירותים, כי זה אסור".
כמי שפרסמה לשתי החברות, איזו מהן משקיעה יותר בעיצוב הבית?
"במגזר החילוני יש פרויקטים של בנייה ששווים המון כסף, אבל בקהל החרדי יש אוכלוסיות מאוד מאוד עשירות. משפחה יכולה לחיות בבניין שנראה פשוט כדי לא להוציא את העיניים, אבל כשנפתחת הדלת – ארמון. הם לוקחים שתי קומות בבניין ופותחים חלל כפול. הציבור החרדי פחות יוציא כסף על שטויות, אבל הוא יידע להשקיע בנדל"ן. יש לי קרוב משפחה שבונה בית של ארבע קומות".
ילדה של אבא
היחסים עם אביה, שבמותו הייתה קרובה אליו מאוד, ידעו עליות ומורדות. "היו לנו לא מעט ריבים, ניתקנו את הקשר מספר פעמים לכמה חודשים, אפילו לשנה", היא מספרת.
למה?
"בחתונה אבא שלי נתן לי סכום כסף גדול כדי שאבנה בית, אבל הוא התעקש להחליט מי יהיה הקבלן ואיך להשקיע את הכסף. לא הסכמתי איתו על הקבלן, והוא החליט לנתק איתי את הקשר. אבא שלי היה איש מדהים, איש חסד ותורה, אבל הוא גם היה אדם לא קל. תמיד היה לו חשוב להגיד את המילה האחרונה".
באותה תקופה הכיר אביה גיורת צעירה ממנו כמעט בשלושה עשורים, ונשא אותה לאישה. "היא הייתה עולה מאוקראינה שטיפלה בסבתא של חברה שלי", מספרת שמעוני. "כולם בשכונה דיברו על אבא והגיורת, הוא היה איש מאוד מוכר. זו הייתה הבחירה שלו. בדיעבד אני יודעת שהוא פתח תיק ברבנות ורצה להתגרש ממנה. אני לא יודעת מה היה שם".
כשהאב לקה באירוע מוחי קיבלו היחסים תפנית נוספת. "עם האחים שלי הוא תמיד היה בקשר והכל היה בסדר, אבל פתאום אחרי האירוע, למרות שהיינו בנתק, הוא רצה 'רק עופרה'. הוא רצה שרק אני אטפל בו, שרק אני אהיה איתו. הוא היה אומר שאני והוא מאוד דומים, ושאני 'עוד יותר ממנו'. הוא מאוד התגאה בי בשנים האחרונות לחייו, היה הולך כמו טווס ושואל אנשים ברחוב אם הם יודעים מי אני. תמיד היה גאה לספר עליי".
"בשלוש השנים האחרונות לחייו היינו הכי קרובים שאפשר", ממשיכה שמעוני בעיניים דומעות, "היינו מדברים על הכל ויוצאים לבלות בלי סוף. הייתי מצלמת אותו הרבה, כל העוקבים שלי באינסטגרם הכירו אותו".
לפני שנתיים עלתה לאוויר תוכנית הדוקו-ריאליטי "בנות ברק", שבה כיכבה שמעוני לצד ארבע נשות עסקים מצליחות אחרות מהחברה החרדית של בני ברק. "למרות שהאינטרנט בבני ברק חסום, אני יכולה להגיד לך שאין חרדי שלא ראה את התוכנית", היא צוחקת. "אני הולכת ברחוב וצועקים לי, 'זאת את מ"בנות ברק"'. אני משלמת על גרביים בחנות ומזהים אותי. אם הייתי יודעת שהחרדים יראו את התוכנית לא הייתי הולכת, מה אני צריכה את זה? רוב הלקוחות שלי מהמגזר החילוני".
אילו תגובות קיבלת?
"מדברים עליי הרבה. במגזר החרדי כולם יודעים מי זו עופרה שמעוני. כולם אומרים, 'היא לא רואה בעיניים', 'בולדוזר' ו'אין אף אחד שעוצר אותה'. היו גם תגובות רעות, הרי אני בחורה חרדית שהצטלמה לטלוויזיה, אבל זה ממש לא מעניין אותי".
ואיך מתייחסים אלייך החילונים?
"פצצה. ממש מעריכים אותי כאישה שבאה מבית חרדי ופורצת דרך בתחום העיצוב. אבל כמו בכל מקום, תמיד יהיו גם את אלה שידברו. בגלל שאני דומיננטית וחזקה בתעשייה של המעצבים יש כאלה שקשה להם לפרגן לי, וגם זה בסדר".
הקרבה לעולם החילוני מבלבלת אותך לפעמים?
"שואלים אותי בלי סוף אם מסקרן אותי לעזוב את הדת, ואני עונה שאפילו לא טיפה. כל כך כיף לי לחיות בשני העולמות. בחוץ אני עם האנשים הכי חילוניים שיש, ובבית אני כאילו לוחצת על השאלטר ונכנסת לרוגע, לשלווה ולערכים של העולם החרדי".
כאישה חרדית שחיה בין שני העולמות אי אפשר שלא להעלות לשיחה עם שמעוני את אחד הנושאים הבוערים בימינו: חוק הגיוס. "אני לא באמת מעורבת בפוליטיקה, ברמה שאני בקושי יודעת מי ראש הממשלה", שמעוני צוחקת. "אבל לגבי החרדים, בתקופת מלחמה הם מאמינים שככל שהם יושבים ולומדים ככה הם מצילים את המדינה. צריך להבין שהתורה מבחינתם חזקה יותר מכל דבר אחר, זה לא יעזור שיסגרו להם תקציבים, יש גמ"חים ותורמים שיחזיקו את הישיבות. הבחורים האלה לא ילכו לצבא גם אם הם ימותו ברעב".
ומה את חושבת על זה?
אני חושבת שאם מישהו לא יושב ולומד הוא צריך לשרת בצבא, אני לא אוהבת לראות פרזיטים ויש הרבה שסתם מחממים את הכיסא. אבל אם מדובר במישהו שבאמת תורתו אומנותו, והוא אכן יושב ולומד, שייתנו לו לשבת וללמוד בשקט".
בשעה שאלפים רבים מקריבים את חייהם בצבא?
"את יודעת כמה זמן ייקח להכשיר חרדים לשרת בצבא? את מבינה כמה כסף צריך כדי להכשיר אותם? כרגע סתם מחפשים אותם ויוצרים קרע בעם ומלחמות בין שני העולמות".
אבל אין שוויון בנטל.
"בתורה מוזכר 'הסכם יששכר וזבולון', אחד יושב ולומד תורה ואחד יוצא להילחם, ככה זה, האחד תומך בשני".