מאז 7 באוקטובר התמלאה הרשת באימה, אבל בתוך החושך הבליחו כל הזמן תמונות וסרטונים מלאי אור של זוגות שסירבו לתת למלחמה ולאווירה הקשה להשבית את יצר החיים שלהם – ובחרו להצהיר על אהבתם בפומבי למרות המצב, או אולי דווקא בגללו. בחודש האחרון המשיכו להתקיים חתונות, אבל במקום אולמות אירועים מהודרים וריבוי מוזמנים נחגגו החתונות בצל המלחמה בסולידיות, באתרים מאולתרים, בבסיסים ובשטחי כינוס ועם מיעוט יחסי של משתתפים.
"כולנו רוצים לנצח ברמה המורלית, והמשמעות היא להמשיך בחיים", אומרת חופית אלקריף, מארגנת חתונות ובעלת הפודקאסט "תאכלס חתונות" בספוטיפיי וביוטיוב. "אנשים לא יודעים מה יהיה מחר, והרצון שלהם הוא להתחתן כדי להרגיש המשכיות ולחיות, לנוע קדימה בלי לחשוב איפה מתחתנים, מה יהיו התוספות, כמה מוזמנים יבואו ומה יהיה צבע המפית. כשבן הזוג נכנס לשטח ובת הזוג נשארת מאחור, הם רוצים להתחתן ולהוכיח שהאהבה לפני הכל. אחרי 7 באוקטובר הכל קיבל משמעות אחרת של חיים, ערך, אהבה ואחדות".
"חתונות בזמן מלחמה הן אותנטיות יותר", מסביר צלם החתונות תום סיימון. "אנשים לא מחפשים את השואו והשופוני, אלא באים להתחתן. הם מעדיפים את האינטימיות של הסביבה הקרובה על פני שכנים וחברים לעבודה שמזמינים כדי למלא שולחנות ולכסות מחיר מנה".
למרות התנאים המאתגרים, רגעי האור הפרטיים של הזוגות הפכו לאירועים מרגשים אפילו יותר. הנה הצצה לכמה מהחתונות של התקופה, וגם לשתי הצעות נישואים מרגשות שאולתרו נוכח המצב וקיבלו משמעות אחרת.
אשד ודנה
אשד ודנה היו אמורים להתחתן בתחילת אוקטובר, אבל ב-7 באוקטובר הוקפץ אשד למילואים והיה בכוחות הראשונים בקיבוץ מפַלסים בנגב הצפוני-מערבי. לאחר כמה ימי שטח, בזמן שהוא וחבריו ליחידה מתארחים במושב בדרום, פנו חבריו הטובים לאמו מלכה וביקשו ממנה שתפתיע את אשד בחתונה מאולתרת באתר שהתארח בו, שנראה להם כמו גן אירועים.
"אמרתי לבעלי, 'בוא, נוסעים'", מספרת מלכה. "דנה התרגשה, לקחה בגדים לבנים – ושם מצאנו את השדרן ירון אילן, שהוא חבר של בעל המקום, ואת הזמרים אסף אמדורסקי ואליעד נחום. החבר'ה התחילו לשיר על הג'יפים, העלו את דנה והביאו אותה כמו בכרכרה לחופה. זה היה מחזה סוריאליסטי ברמות ומרגש". החיילים רקדו במעגלים, בעלי המקום הביא טלית חדשה מאומן ששימשה כחופה ורב צעיר מהיחידה ניצח על הטקס.
מוקדם יותר באותו היום התקיימו הלוויות של חברים ומכרים של בני הזוג, אבל מלכה האם מספרת שההחלטה לקיים את האירוע התקבלה למרות זאת. "יותר משהם רצו להתחתן, אשד ודנה נרתמו לשמח את כולם ולרומם את מצב רוחם של כל החברים שיצאו מהתופת והיו אמורים להיכנס רגלית לעזה. זה נמשך בסך הכל חצי שעה עד שהמג"ד לחש לאשד שחייבים לזוז. אחרי דקות הוא נפרד מדנה ומאיתנו ומאות החיילים נעלמו בשנייה, משאירים אותנו בוואקום גדול".
יובל ו-צ'
כמה שבועות לפני המלחמה ערכו יובל ו-צ' מהגליל טקס חתונה קטן בנוכחות המשפחה, וב-19 באוקטובר היה הזוג הצעיר אמור לחגוג את החתונה במסיבת חברים גדולה ומושקעת. אחרי ש-צ' גויס למילואים, היה ברור לשניהם שהמסיבה מבוטלת. חבריהם הטובים פנו ליובל ושאלו אם היא זורמת עם הרעיון להפתיע את בן הזוג במילואים.
"הם ביקשו ממני להגיע באותו היום לשטח כינוס בדרום", מספרת יובל. היא הצליחה לארגן שמלה לבנה מאחותה, הגיעה לשטח ושם פגשה חברות שארגנו לה זרים לשיער ולידיים. צ' וחבריו חזרו בדיוק מאימון בשטח כשיובל נכנסה למקום ישובה על האמר עם הכלבה המשותפת, אילנית. היא עצמה הופתעה לגלות שאת טקס החתונה יערוך להם אלי פיניש, שהגיע להופיע לפני החיילים. "אסף אמדורסקי שר לנו ואחר כך הגיעה נטע ברזילי, שהרימה את הקהל. זה היה מרגש בטירוף", מספרת יובל. "בסופו של דבר זו הייתה חתונה עם 200 איש, שאת רובם לא הכרתי. צ' הוא לא אחד שקל להפתיע אותו, אבל ההתרגשות שלו הייתה יוצאת דופן. כל הסיטואציה הייתה כל כך הזויה, מוזרה ומדהימה, ובעיניי יותר מאשר בשבילנו, זה הרים לכולם את האווירה ואת המורל".
טל ורום
כשרום, סמנכ"ל שיווק, הוזעק למילואים נאלצה טל, בת זוגו הקונדיטורית, לבטל את החתונה שהייתה מתוכננת ל-19 באוקטובר. "באותו רגע הכל נראה הבל הבלים, הרגשנו שאי אפשר בכלל לחגוג", היא מספרת. "רב הגדוד של רום, איתן שנרב, ששכל את בתו בפיגוע, ראה חשיבות להמשיך לקיים את החיים ובתוכם גם שמחות למרות האבל. הרגשתי שזה ניצחון החיים ואהבתי שהחתונה קורית תוך כדי הדברים ולא מנותקת מהתקופה, בצורה הכי אמיתית שיש, ושכל מה שטפל נשאר מאחור – המוזיקה, האוכל".
טל ציפתה לאירוע צנוע, אבל כשהגיעה לשטח הכינוס ככלה מצאה שם את גיא זוארץ, מיקי גבע, אלקנה מרציאנו וסגיב כהן. החתונה כללה משאית אוכל טבעוני שהגיעה בתרומה, סידורי פרחים ואפילו בלונים. "כשחיפשתי מניקוריסטית הגיעו אליי תרומות של שמלת כלה ומאפרת. אמרו לי להיכנס לנגמ"ש עם רום, וכשאנחנו צוחקים ומסתכלים אחד לשני בעיניים, אמרתי לו, 'מה אנחנו עושים פה?'. כל הסיטואציה הייתה מאוד סוריאליסטית. רק לפני כמה חודשים רום חשב על חליפה, ופתאום הוא שובר כוס בנעלי צבא, מדים ונשק".
רום מוסיף שהחתונה הייתה עוצמתית מאוד. "היו שם חיילים וחבר'ה שאני בקושי מכיר והם פשוט התרגשו עד דמעות. הבכי בחופה היה משהו לא מהעולם הזה, סופר-מרגש. זו הייתה הפוגה לכולם, היו לכולנו כמה שעות נקיות מדאגות, חוויה של ניתוק שנתנה הרבה אוויר לנשימה. חבר'ה ניגשו אליי ואמרו שהחתונה נתנה להם בוסט של אנרגיה. זה גם היה המסר הכי גדול שרצינו להעביר בהחלטה שלנו להתחתן במדים ונשק, בצורה שכל כך מנוגדת למה שתכנַנו קודם – ליצור נקודת אור בכל החושך הזה".
עידו ועומר
עידו ועומר, זוג עובדים סוציאליים, תכננו להמשיך לחיות בקיבוץ יד מרדכי אחרי החתונה שלהם, שהייתה אמורה להתקיים ב-20 באוקטובר. אלא שהקיבוץ שלהם פונה, בן דודו של עידו, סרן יפתח יעבץ, נהרג בלחימה בנחל עוז, ובני הזוג הבינו שהחתונה נדחית למועד לא ידוע. בבוקר החתונה המיועדת שלהם קבעו להיפגש עם חברים בפרדס חנה. "לא חשדנו בכלום, וכשהגענו לשם גילינו שכ-25 החברים שלנו מהקיבוץ, שספגו בעצמם הרבה אבידות, חיכו לנו", מספרת עומר. "לקח לנו זמן לעכל שזה מה שקורה, היינו בהלם. החברים ידעו שזה היום שלנו ורצו להכניס שמחה ואור בסיטואציה המבאסת, העצובה והכואבת שבה היינו כולנו. הם חשבו על זה יום קודם, ואפילו לא הספיקו להזמין את המשפחות שלנו".
למרות שהוצעו להם בגדי חתן וכלה, עומר ועידו העדיפו להישאר בבגדים שלבשו. "הכול נערך בצניעות ובפשטות ועם הרבה בכי בין ההתרגשות והשמחה. החברים היו מאוד עדינים איתנו. אחד החברים קרא לנו ברכה מכולם ואז הזמינו אותנו לברך זה את זו. במקום טבעות החלפנו פרחים". את האוכל לאירוע הכין בהתנדבות וברוחב לב ארז גולקו, בשלן ואיש קולינריה מחיפה. "זה היה אחד הימים המרגשים בחיי", הוא אומר. "הייתה שם הרבה אהבה. חזרתי כעוס על המצב, אבל גם עם הודיה ענקית שנבחרתי להיות חלק מזה".
אלכסיי ועדינה
גם אלכסיי, הנדסאי חשמל מפתח תקווה, גויס למילואים בשבת 7 באוקטובר והבין מיד שהחתונה שלו עם עדינה, עובדת סוציאלית במקצועה, תידחה. הוא ניסה לברר עם מפקדיו אם אפשר לצאת או לקיים חתונה במתכונת מצומצמת, אבל נענה בשלילה. הוא לא ידע שבתוך כמה ימים ייצרו חבריו לחטיבה 5 קשר עם עדינה ויחליטו להפתיע אותו ביום המיועד.
"אמרו לי שהגיעו כתבים מחו"ל לראיין את החיילים, וכשנכנסנו למקום החופה ראיתי מלא מצלמות והנחתי שאמור להיכנס קצין או מישהו חשוב", מספר אלכסיי. "פתאום דחפו אותי משורת החיילים, כולם הסיטו מבט לעדינה, ואני רואה מישהי לבושה לבן. לא הבנתי מה אני רואה, עד שקלטתי שזו היא. היה לי שוק של כמה דקות, הסתכלתי על החברים מהמחלקה ושוב עליה, ואחרי שקיבלתי עוד דחיפה, רצתי וחיבקתי אותה". עדינה הגיעה עם הוריה והוריו של אלכסיי, ואיתם גם חליפה וטבעות. על החליפה הוא ויתר. "הכל היה מזורז אבל מאוד משמח, עם להקה, שירה, ריקודים ואווירה מדהימה. זה היה רגע שנתן הרבה כוחות. זה לא מה שתכננו, אבל בהחלט אחלה סיפור לילדים".
דניאל וטלי
דניאל עלה לישראל מהקווקז בגיל 10 וטלי עלתה מאוקראינה בשנת 2015, ואת החתונה שלהם עמדו השניים לערוך מעבר לים באירוע מצומצם לחברים קרובים בלבד. "כשהתחילה המלחמה החלטנו שאנחנו נתחתן כאן בארץ, כי אין לנו ארץ אחרת", מספר דניאל. "לקחנו מאוד קשה את אירועי 7 באוקטובר, נשברנו בכל יום מחדש, עד שבוקר אחד טלי התעוררה עם הרעיון להתחתן בתוך כמה ימים ולתרום את כספי המתנות לחיילים ולנפגעי העוטף. היה לנו חשוב להראות בחתונה שלנו שהחיים נמשכים ושאנחנו לא שוכחים את החיילים ואת הנפגעים".
שלושה ימים לאחר ההחלטה התקיימה החופה המרגשת. "המון אנשים נרתמו לאירוע, ממעצבת השמלה, החליפה, הדי-ג'יי, המקום, ארגון הוויה ותנועת ישראל חופשית, שדאגו לחתן אותנו. הודענו לכל המוזמנים שכל מתנה או כסף שנקבל ייתרמו".
לחתונה הגיעו אנשים רבים, ובהם גם מי שלא הכירו את בני הזוג ורק שמעו על היוזמה. דניאל מספר שלמרות שלא הכירו את כל האורחים, בחתונה הייתה אווירה משפחתית. "הכל היה בדיוק כמו שרצינו, פשוט ומשפחתי. אומנם לא היה אוכל, כי האירוע היה במקום ציבורי, אבל דאגנו לכוס יין לכל מי שרצה להרים 'לחיים'. הרגע הכי מרגש היה בחופה, לטלי היה חשוב שנשיר את 'התקווה' כולנו יחד, וזה היה עוצמתי מאוד. אנשים שלא הכרנו הזילו דמעה מהתרגשות. חשוב שנזכור שאנחנו כולנו משפחה אחת, עם ישראל חי!".
אופיר ורז
אופיר, מתכננת ערים מתל אביב, הייתה אמור להתחתן עם בן זוגה, רז, מנהל מפעל, בנובמבר. "הכל היה מוכן עד הפרטים הכי קטנים שיש: חתונה מהאגדות בחוות רונית, מאות מוזמנים, ספקים מהשורה הראשונה והמעצבים הכי טובים בשוק", מספרת אופיר. אלא שרז הוקפץ למילואים, ובשלב מסוים הציעו חברים שיארגנו להם חתונת בזק. "הסכמתי, אמרתי לעצמי שזה פשוט יהיה עוד אירוע, שהחתונה האמיתית שלנו תתקיים בחוות רונית כמו שאני חולמת, פשוט במועד אחר", אומרת אופיר.
החתונה הייתה אמורה להתקיים בבסיס של רז בצפון, אבל בבוקר האירוע התחממה הגזרה. המתנדבים שהפיקו את האירוע חיפשו יעד חלופי, ובעלי גן האירועים "על הים" שבשדות ים הציע את המקום שלו ללא עלות.
בתוך כמה שעות חנו המשאיות, שהיו מיועדות לבסיס בצפון, בפתח גן האירועים, הספקים כולם התארגנו על המיקום החדש, החברים קיבלו הזמנה מתוקנת ואופיר לבשה את שמלת הכלה. "הייתי בטוחה שאף אחד לא יגיע בגלל ההתראה הקצרה, אבל הגיעו 150 מוזמנים".
כמה דקות לפני החופה הגיע החתן, היישר מהבסיס, לבוש מדים ומלווה בכמה חברים מהפלוגה. אמיר דדון התנדב לשיר את שיר החופה. "הרב ציטט את שירה של חנה סנש, 'הליכה לקיסריה', והכל היה מאוד מרגש, אנרגיה שאי אפשר להסביר", מספרת אופיר. "חששתי שאנשים לא יצליחו לשמוח, אבל התבדיתי. זו הייתה חתונה שמחה בטירוף, זו הייתה ארץ ישראל היפה".
לאורך האירוע הצטרפו לחגיגה עוד עשרות אנשים. "כל המתנדבים והספקים היו חלק מהחתונה, ובשלב מסוים הצטרפו גם תושבי עוטף עזה שמתארחים בקיבוץ. חגגנו יחד את הקיום שלנו, את קדושת החיים. בסוף האירוע ניגשה אליי אמא שפונתה מאחד הקיבוצים בעוטף עם שני הילדים שלה, הודתה לי ואמרה שאלו היו השעות הכי טובות שעברו עליה ועל הילדים מתחילת החודש.
"החלטנו לבטל את החתונה שתכננתי בחוות רונית. הבנתי שלא מגיע לאירוע הזה להיות 'משני', הרי זה היה האירוע הכי מדהים שיכולתי לבקש", מסכמת אופיר. "זה היה השיעור שלי לחיים. היום אני מבינה שהחתונה הזו היא סמל למשפחה שאני רוצה שתהיה לי, חיים פשוטים, מלאים במשפחה ובחברים טובים, ומוקפים באנשים עם לב ענק".
שיר ודור
כשדור, סטודנט מאבן יהודה, קיבל מהמילואים אפטר של 20 שעות, הוא החליט להרים הפקה ולהציע נישואים בהפתעה לשיר, חברתו בארבע השנים האחרונות. הוא ביקש מאביו שיגיע לאסוף אותו, ובמקביל שלח את אמו לרכוש לו טבעת נישואים. כשהיהלומן אלון מסיקה – ששכל את בנו אדיר ז"ל בטבח במסיבה ברעים – פרסם בפייסבוק שהוא מציע טבעת במתנה לחייל הראשון שיציע נישואים, נשלחה חברה כדי לעצור את האמא מלקנות את הטבעת; התפאורה לאירוע גויסה מתרומה נוספת, אבל כשדור השיג אישור להטיס רחפן כדי לצלם את הצעת הנישואים הוא התבשר על אזעקה באזור ארסוף, שם תכנן את ההפקה. הוא החליט שהוא לא עוצר והגיע למקום דקות ספורות לפני שיר.
"החברות שלי הוציאו אותי מהעבודה ל'הפרשת חלה חשובה' בחוף הים ואמרו שצריך לבוא לבושים לבן", מספרת שיר. "פתאום אני רואה מולי שלט, 'Will you marry me?'. הייתי בטוחה שמדובר בזוג אחר, אבל פתאום אני רואה את דור יוצא מהשיחים. הייתי בהלם, ורק כשהוא ניגש לחבק אותי הבנתי. הוא כרע ברך והוציא את הטבעת. זה היה אחד הרגעים האינטימיים, כמו שאני אוהבת, וכולם מסביב בכו מהתרגשות". בחשבון הפייסבוק שלו כתב דור: "זכינו, זכינו ושוב פעם זכינו. איזו משמעות עצומה התווספה ליום המיוחד שלנו – בתוך פחות מחמש שעות נרקמה לה הצעת נישואים מיוחדת ומרגשת ששמחה את כל המעורבים בה. דווקא בימים חשוכים אלו אירועים כדוגמת זה מדגישים את הסיבה שננצח – עם ישראל חי ומאוחד מאי-פעם".
פלור ואדגר
פלור, טכנאית רנטגן במקצועה ועולה חדשה מארגנטינה, קיבלה השבוע טלפון מחבריו למילואים של החבר שלה בשנה האחרונה, אדגר, מנהל במפעל אסם. "מארגנים משהו למשפחות, בואי לצפון", אמרו לה, "ותביאי איתך בגדים אלגנטיים אם את יכולה, מה שבא לך". היא אספה את בנה הקטן ונסעה איתו אל היעד, וכשהגיעו הבחינה בשולחן עם כיבוד, בלונים, נרות, גיטרה ושלט שעליו הכיתוב "התינשאי לי". בשלב הזה ניגש אליה אדגר, חיבק אותה נרגש, אמר כמה מילים ושלף טבעת. שניהם פרצו בבכי. "אמרתי לו 'כן'", מספרת פלור, "הייתה שם אהבה, היו אנרגיות של החיילים, זה היה פשוט מושלם". "אמרתי לה גם שמאז שהכרנו זו התקופה הכי יפה בחיי ושהיא עשתה אותי בן אדם מושלם", הוסיף אדגר.
החברים מהצבא הם שהעלו את הרעיון להפתיע את פלור, ואדגר הופתע עד כמה כולם נרתמו לעניין, כולל המפקדים, שאישרו את הטקס הקצר. לחתונה אין בינתיים תאריך, "קודם נסיים את המצב ואז נחשוב על זה", אומרת פלור.
