כמו ישראלים רבים אחרים שנכנסו למעין שיתוק ב-7 באוקטובר ומתקשים לעכל את התיאורים הקשים של הטבח וחטיפות החיילים והאזרחים, גם מעצבת ההום סטיילינג ובעלת בית הספר לעיצוב "סקולה", מירי בלבול חוותה תחושת קיפאון. זה נמשך שבוע וחצי, ובאותו פרק זמן היא הרגישה שהיא לא יכולה ליזום פרויקטים גדולים כהרגלה, עד שהבינה שהגיעה העת לפעול. "יזמתי כל מיני פעולות קטנות, אבל אז אמרתי לעצמי: כבר יש לך ידע וניסיון מפרויקט שיפוץ של 120 חדרים לחיילים במבצע 'צוק איתן', למה לא לרתום את כל זה למען חיילים פצועים?", היא מספרת.
לנגד עיניה של בלבול עמדו מעגלים שונים שנזקקו לעזרה: חיילים פצועים, משפחות מפונים, ילדים שכולים ומאוחר יותר גם חטופים ששבו משבי חמאס בעזה. באין דרך אחרת להגיע לפצועים, היא נקטה יוזמה והגיעה למחלקת השיקום בבית החולים תל השומר. כדי להגיע לשבים הפעילה בלבול קשרים דרך חברים. עד היום היא יצרה עם צוות המעצבות שלה בפרויקט "צו 8 למעצבות" לא פחות מ-92 חדרים ששודרגו במלואם בעזרת הום סטיילינג שכולו תרומות.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> אל תתאמצו: זה הפריט הכי משתלם בסייל החורף של איקאה
>> תראו קסם: לא רק שהאי הזה יפה, הוא גם גאוני
"ידעתי שכאשר הפצועים מגיעים לבית החולים, מחבקים ועוטפים אותם היטב – אבל כשהם מגיעים הביתה ב'יום שאחרי', רובם מוצאים חדרים שהם בדרך כלל לא מטופלים. אחרי הפציעה והטראומות, עם הכאבים, המראות והפחדים, למשפחות אין כוחות לייפות להם את החדרים, ומבחינתן רק שיחזרו הביתה. כאן אנחנו נכנסות לתמונה עם חדר עוטף, מחבק ומעוצב". בלבול נזקקה להסכמת ההורים והכינה אותם למה שצפוי להם – צביעה, אבק, שיופים. "נכנס אליהם הביתה צוות של מעצבות, אנשי מקצוע והובלות, והם צריכים לקבל את כולם בזרועות פתוחות אפילו שאין להם כל כך אנרגיות. הייתי חייבת לערוך תיאום ציפיות".
300 מעצבות חולקו לאזורי פעילות בצוותים וגייסו את כל הרגישות הדרושה למיזם מסוג זה כדי שלא לפלוש בטעות למרחב הפרטי מעבר לנדרש. מתוך מחסן בסקולה שריכז את כל הציוד והאבזור החדשים שנתרמו הן ליקטו את הדרוש לעיצוב ויצאו בצוותים לאזורי מגורים שונים. בבתים של פצועים קשה נדרשו לבצע התאמות של הרחבת דלתות ומקלחות למשל, ומקרים אחרים טופלו ועוד יטופלו עם אדריכלים ומעצבים מומחי נגישות בשיתוף משרד הביטחון. ציוד ואביזרים הגיעו למחסן בסקולה, ובו רוכז הכול, ומשם יצאו המעצבות לביצוע נקודתי.
"קיבלתי מתנה ואני משתמשת בה", מודה בלבול. "תכונות האופי שלי והרצון לעזור ולהשפיע עוזרים לי. ב'צו 8' הקודם הייתי עדה לנסים שקורים בעקבות שינוי של חדרים, כי הם עוזרים בריפוי הנפשי והפיזי. כל אחד כזה נותן לי כוח ומטעין אותי לבא אחריו. זו באמת עבודה קשה, לא תמיד מאורגנת ולא מסודרת, אבל זו זכות בשבילי. בזכות קשרים בתעשיית העיצוב הגיעו משאיות עמוסות ציוד. גם כשהייתי מודאגת שהנה נגמר ומה יהיה מחר, כמו כד השמן, הגיעו עוד ועוד ציוד, עוד תרומה, והמחסן התמלא. הנסים הקטנים האלה הם הכוח, וכשאת עושה משהו טוב, זה עובד".
מתוך שפע החדרים הצצנו לחדריהם המשודרגים של האחים מיה ואיתי רגב, שנחטפו לרצועת עזה ממסיבת הטבע ברעים והשתחררו בנפרד; התצפיתנית אורי מגידיש, שחולצה בידי כוחות הביטחון לאחר 24 יום בשבי; סא"ל עוז מנחם, קצין הלוגיסטיקה של אוגדת עזה שנפצע קשה ב-7 באוקטובר – בדרכו לאוגדה הוא נלחם במחבלים והציל לא מעט אנשים עד שפגעו ארבעה כדורים בגבו; סג"ם עדן רם, שהסתתרה בחמ"ל בסיס פיקוד העורף אורים במהלך מתקפת הפתע של חמאס, נפצעה קשה מ-12 קליעים שחדרו לגופה וניצלה בנס; ולוחם גולני נועם בן שלוש, שנפצע קשה ואיבד את רגלו במהלך היתקלות עם מחבלים בקרב על הכניסה למושב עלומים ביום הראשון למלחמה.
פצועים ממשיכים להגיע לבתי החולים, וחלקם רק לאחר תקופת-מה התפנו רגשית והחליטו לחזור להצעתה של בלבול שתעצב את חדרם. גם מעצבות רבות אחרות עדיין פונות אליה ומבקשות לתת מכישרונן בפרויקט. כדי שלא "להשאיר פצועים בשטח", כדבריה, מתכוונת בלבול להמשיך את פרויקט צו 8 תחת המטרייה של בית הספר שלה להום סטיילינג, סקולה (Sculla), ובשנה הקרובה ינותבו כל הפרויקטים שכוונו כל השנים למען הקהילה לטובתם.
תחושה של בית: החדרים של מיה ואיתי רגב
חדריהם של מיה ואיתי רגב בהרצליה עוצבו ביום אחד כדי לנצל את זמן ההיעדרות שלהם, בלי לגלות להם על ההפתעה שנכונה להם. בחדר של מיה הייתה תקרת עץ חומה שהכבידה על הנראות, והיא חלמה על תקרה לבנה. התקרה נצבעה באותו יום, ואף שהמעצבות לא הספיקו לאבזר את החדר במלואו כמו שתכננו מראש, מיה התלהבה כל כך שהחליטה להשאיר את החדר כמות שהוא. "תלינו עבודת אומנות של שלומי שילוני, והיא מאוד נקשרה לתמונה", מסבירה בלבול. "רציתי להוסיף לחדר הדהודים של צבע ורוד כדי שיתחברו לתמונה, אבל היה לי חשוב יותר שמיה תאהב אותה וכך החדר משדר אופטימיות ושמחה בזכות גוונים של ורוד וכתום". כשמיה עלתה ליחידה שלה, אחיה הקטן גילה לה שעשו לה הפתעה, וכשהיא נכנסה לחדר, היא התלהבה והחלה ללטף את הפריטים.
"החדר הקודם היה במצב טוב, אבל בלי עיצוב כלשהו", אומרת מיה. "היה לו את הפוטנציאל להיות מהמם אבל הוא לא מומש. תמיד רציתי שהחדר שלי יהיה מעוצב, אבל אף פעם לא ידעתי איך לעשות את זה. סמכתי על המעצבות שיידעו לעשות את זה בול כמו שצריך". כשנכנסה לחדר בפעם הראשונה התרגשה ממש. "האקססוריז שהמעצבות הוסיפו היו בול במקום, והיום יש בו תחושה חמימה וכיפית, תחושה של בית. כיף לי להיכנס אליו ולהיות בו".
החדר של איתי היה לבן, היו בו מיטה אפורה ווילונות הסטה לבנים, ולדעת המעצבות הם לא התאימו לחדר של גבר צעיר. הם הועתקו לחדרה של מיה ונתלו שם כדי להוסיף רכות, ובחלונות של איתי נתלו וילונות רומאיים שמשדרים גבריות. גופי התאורה הוחלפו ופריטים שנבחרו נשאו אופי אינדוסטריאלי, כמו שידות ומדפים מברזל שחור. יחד איתם נוספו לחדר אלמנטים רכים כמו טקסטיל. גם בחדר שלו נתלתה עבודה של האומן שילוני, שאיתי אהב מאוד. "הוא היה בשוק, לא חלם לקבל חדר כזה – וצחק שהדגשתי כל הזמן את הרצון שלי ליצור חדר 'גברי'", נזכרת בלבול. בזמן סידור ספריית הספרים היא ביקשה לבחור ספרים בשחור ולבן שיתאימו לאבזור החדר, והמעצבות שנברו בספרייה שלפו במקריות ספרים של אביו מהעבר - "חמאס - מאמונה באללה לדרך הטרור" ו"השבוי – מבט מעזה". "היינו בשוק כשמצאנו אותם. ממש רעדנו. איתי ראה אותם וביקש להשאיר אותם כדי לקרוא".
"היה לי חדר שקל לבלגן, הייתי זורק דברים בלי לסדר ובלי לקפל, אבל עכשיו החדר מסודר ככה שאי אפשר לבלגן אותו אפילו אם אני רוצה", אומר איתי. "עכשיו אני חייב לקפל את הבגדים, ויש לי שידה יפה מתחת לטלוויזיה שאני לא יכול לזרוק עליה דברים. יש בה רמקול ותמונה שלי עם מיה". הוא סמך על המעצבות שיעשו את הטוב ביותר והן עשו את זה מעולה, לדבריו. "קודם לא ממש התעניינתי באיך החדר שלי נראה, אבל נכנסתי אליו אחרי שלא הייתי בו כמה שעות וחטפתי שוק. אני מבסוט מהעיצוב, שהוא יפה ברמות, ושימח אותי לראות אותו מעוצב יותר. עכשיו גם כיף לי לארח בו אנשים ונשים".
בלבול מוסיפה כי בסוף התהליך התלהב אחיהם הקטן של מיה ואיתי גם הוא מהמהפכים שבוצעו בחדר של אחיו וביקש מהפך משל עצמו. אמו, מירית רגב, החליטה לרכוש אביזרים, ובלבול החלה לנצח גם על עיצוב החדר שלו.
עיצוב: מירי בלבול, ליאת רודיק וחנה'לה אטינגר
קרדיטים מיה: אסף וינברוים, טמבור ,סטודיו צ'חה, שידות bring it home, אומנות שלומי שילוני, פלורליס, פוקס הום, Reish studio
קרדיטים איתי: bring it home, Smadarhg, עד עיצובים, תאורה 08 ולייט אין, אובג'קט, אומנות שלומי שילוני
לא חלמה שיהיה לה חדר כזה: החדר של אורי מגידיש
ארגז הציוד האישי של אורי, שאותר בבסיס נחל עוז שממנו נחטפה, הגיע לביתה שבקריית גת יום לפני שחולצה מן השבי. אמה, מגי, סיפרה למעצבות בפנים מוארות כי ברגע שהונח בחדרה, גברה בה האמונה שבקרוב מאוד היא תשוב הביתה וכך אכן היה. טרם השדרוג החדר היה חסום וגדוש בלא מעט חפצים, והתכנון עסק בהעמדה מחדש ובייצור מרחב פתוח שיאופיין ברוך, שלווה ורוגע כדי לנסוך בה ביטחון.
"פגשנו בחורה מתוקה וצנועה שלא היו לה דרישות או בקשות מיוחדות", אומרות המעצבות. "ראינו שהיא מתחברת מאוד לצבעים רכים ובהירים לפי פריטי הלבוש שלה. ליקטנו עבורה פריטי אומנות, טקסטיל ומראה. מאחר שבחדר הקודם היו תלויים עלים וזרי פרחים יבשים, חיפשנו טפט מתאים שהותקן בגב המיטה ושימש נקודת המוצא לעיצוב כולו". הטפט הוא אחד האלמנטים הבולטים בחלל. הוא מכניס חיות ומחולל תנועתיות – והוא שקבע את סקלת הגוונים על טהרת צבעי החול והאדמה עם נגיעות אפרסק, זהב, נחושת ושחור.
בפגישה לפני היישום ביקשה אורי לראות את הפריטים הנבחרים כדי שלא להיות מופתעת לגמרי, אבל פריט אחד – את הטפט – לא ראתה לפני כן. המעצבת ליאת שעיה מספרת כי לפני שהציגה אותו לפניה, סיפרה לה אורי על חלום שהיה לה בתקופת השבי, שבו הופיעה סבתה, שאליה הייתה קרובה במיוחד. בבוקר, כשהתעוררה שם, ביקשה סימן אחד קטן לנוכחותה. אחד החוטפים פתח מגירה, וממנה התעופף לפתע פרפר. "כמה ימים לאחר מכן היא חולצה משם, וכשהיא מספרת לי את זה, כולי צמרמורת. מה יכולה להיות הסבירות שבחרתי לה טפט שיהיה עליו פרפר? נשארנו שתינו פעורות פה, היינו בסוג של שיתוק".
"בחדר שלי היו תמונות של סרטים, סדרות ותקליטים שאני אוהבת וגם לדים, והוא היה עמוס. עכשיו הוא מושלם. הוא מרווח, מרגיע, חמים ונעים, והצבעים הניטרליים שלו הם בדיוק הצבעים שלי, שאני לובשת, חומים, בז'ים ולבנים", אומרת אורי. היא לא חלמה מעולם שיהיה לה חדר כזה, וסמכה על המעצבות. המיטה אהובה עליה במיוחד, גם כי היא נוחה לה מאוד, ויופיו של החדר נותן לה מוטיבציה להשאיר אותו מסודר כל הזמן.
הרצפה חופתה בפרקט עץ אלון מעושן. המיטה יוצרה בהתאמה אישית והיא מרופדת בד בטקסטורה בגון חול ומתחתיה ארגז אחסון למצעים ולחפצים. שידת הלילה עשויה מתכת שחורה והרגליים דקיקות ומרחפות. מראה עם מסגרת מתכתית בגוון נחושת מעוטרת בפיתוחים ותורמת לתחושה מרווחת. השולחן נוצר ממתכת שחורה ועל גבה פלטת אלון. מעליו נתלו מדפי מתכת צפים. גם הארון יוצר בהתאמה אישית ולו מראה קלאסי. הטקסטיל מפשתן נעים ובהיר, והווילון כמו נשפך על הרצפה. "התגובה של אורי לחדר החדש הייתה שווה הכול. היא פסעה לתוכו נפעמת ונרגשת והחלה ללטף ולבחון כל פריט. שמחנו ליצור לה מרחב מלטף, מואר ומחבק שהיא מתחברת אליו ואוהבת. את עיצוב החדר סיימנו באופן סימבולי בנר הראשון של חג החנוכה, חג שמסמל אור ונסים בדיוק כמו הנס של אורי".
עיצוב: ליאת שעיה ואריאלה דהרי
קרדיטים: קבלן עידן שמילה, , טמבורמאיירס טפטים, התקנת טפט ופרקט – גריק טטלבוים, ריהוט – תומר נחשון, רהיטי שורש, קואלה ואובג'קט, קולקטי, אסף וינברום, נתנאלה, אמנות גבי זלצמן, צ'פצ'ולה, בר פרחים וכלים יפים לבית, בייסיק, פלורליס
רוגע, שלווה ואווירת בית מלון: החדר של סא"ל עוז מנחם
חודש לפני המלחמה עברו עוז ואשתו טוהר עם בתם בת ה-9 והתינוק בן השנה וחצי מקיבוץ זיקים לדירה באשדוד ולא הספיקו להשלים ריהוט ואפילו לא את פריקת הארגזים. בחדר השינה הזוגי היו רק מיטה, ארון קיר ותמונה, והמעצבת סיפרה על החלום שלהם בנוגע אליו. "היא ביקשה חדר עם נשמה וצבעים מרגיעים, שישדר רוגע ושלווה ותהיה בו אווירת בית מלון", היא אומרת.
יש בו צבעים נעימים, תאורה רכה שיוצרת אינטימיות ושידות לצדי המיטה. שולבו בו אקססוריז נעימים וכיסויי מיטה רכים, שתורמים לאווירה עוטפת ומלטפת. "כל פרט בבקשה שלהם הובא בחשבון והיה מדויק להם, מגון הווילון ועד למגע הנעים של כלי המיטה, הכריות, גון השידות, התאורה וסגנון התלייה המיוחד שלה, שמשפיע על החדר. התגובה שלהם הסתכמה במילים 'וואו!!! זה ממש בית מלון', והם הודו על הגשמת החלום".
עיצוב: ליאת שמחי
קרדיטים: וילונית יוסי לב קורן, טמבור, ביוטי לייט רמת ישי, סטודיו לולה, השטיח האדום, הנדימן צוצו ונדב
חדר עם אופי ואמירה עיצובית: החדר של סג"ם עדן רם
הפגישה הראשונה של המעצבות עם עדן התקיימה עוד בתקופת השיקום בבית החולים, מתוך מטרה להבין את סגנון החדר שתרצה שיעצבו עבורה בביתה שבירושלים. "זכינו להכיר אישיות מדהימה ומלאת מוטיבציה להחלמה, שידעה בדיוק מה היא רוצה. הראינו לה תמונות השראה, הבנו את הסגנון, ומשם יצאנו לדרך", מספרות המעצבות. חדרה הקודם היה מסודר, נקי וטוב למראה, והן הבינו שיש להן עסק עם בחורה עם סטייל, אבל הוא היה מעט עירום. היא ביקשה חדר מפנק כמו בבית מלון בסגנון נקי ובצבעוניות מונוכרומטית.
המיטה של עדן הוחלפה במיטה מרופדת ורחבה בייצור אישי עם ראש מיטה גדול ונוח והולבשה במצעים משובחים ובשמיכת פוך. תוכנן לה שולחן רב-שימושי לאיפור וכתיבה עם מגירות אחסון ומראה ענקית עם תאורת לד היקפית. נוספו שקעים, נקודת תאורה ושטיח שמוסיף רכות ויוקרה. כדי לשמור על מונוכרומטיות וצבע בהיר ואחיד לקיר אך גם ליצור עניין, השתמשו המעצבות בדקורים פולימריים, שמגיעים כפנלים רחבים, והם הותקנו בא-סימטריה. לצד המיטה נבחר שולחן צד בעיצוב יוקרתי והותאמה לו מנורת קריאה עומדת. ספר תהלים מקורי הושאר לעדן בחדר כמתנה. "יצרנו חדר עם אופי ואמירה עיצובית, שמתאים בדיוק לאישיות שלה. התגובה הראשונית שלה אמרה הכול: 'וואו, זה נראה חדר במלון, אני לא מאמינה שזה החדר שלי!'".
עיצוב: גיטי פרייליך ורותי קירשנבוים
קרדיטים: לוסו גלריה לריהוט, מחסן המזרונים, דני כלאתי שטיחים, א' קרמר מראות, בסט דקור, טיראדור, סטודיו צ'חה, sheepyby, decorado home fashion, אמילי יחזקאל, שי גראוכר, חשמלאי יצחק לאון, חשמלאי משה דהן, נגר שמואל אלבליה, איש גבס ועבודות דקור פיני קופילוביץ, טמבור.
תחושת ביטחון, שלווה ובית: החדר של החייל נועם בן שלוש
הפגישה הראשונה עם נועם הייתה באחד מסופי השבוע שבהם יצא להפוגה מבית החולים לבית משפחתו שבנהריה. לצד אמו ובני משפחתו שיתף את המעצבות בסיפור הגבורה שלו, שבמהלכו איבד את רגלו השמאלית ונותר לו קושי בתנועה בכתף ימין. "ביקשנו לדעת מה הדברים החשובים לו, מה התחביבים שלו, מה הוא אוהב לעשות, מה היה רוצה להשאיר בחדר ובמה לא היה רוצה שניגע", מספרות המעצבות. הבית חדש יחסית ומצבו של החדר היה מצוין: היה בו ריהוט מלא וחדיש. נועם ביקש להתייחס לעובדה שהוא לוחם גולני ורצה לכסות חלון שמשותף לו ולחדר של אחיו, להחליף מראה ולשמור על קירות בהירים לבנים.
כדי ליצור תחושת ביטחון, שלווה ובית נבחרו גוני גרייז' לשלושה מקירות החדר, שתוחמים את אזור השינה. נוספו מנורת לילה, מדפים, שטיחון, שידה לצד מיטה, עציצים, כריות, מצעים, כיסוי מיטה, ציור ומעמד לנעליים, וכן כורסה ומראה. שלט של גולני נוצר במיוחד בעבורו והתקבל חדר נעים וחמים עם העוצמה של גולני. "הלוחם שלנו מופנם מאוד, ובהתחלה היה סקפטי ולא הבין מה כבר אפשר לעשות מהחדר. הוא אהב מאוד את התוצאה והעריך את השינוי ואת ההתייחסות שלנו לבקשות שלו. קיבלנו מאמו את תודתו, ולאורך כל הדרך היו אמו ואחיו מגויסים איתנו בהתרגשות לשמח אותו".
עיצוב: מורן סבן ושרון בן צבי
קרדיטים: מפעל גביש, שומרת הזורע, מרמוס - חנות לחומרי בניין בעכו, שילוט שילת, טמבור