"אומנית שיוצרת תכשיטים אכילים על הצלחת", כינו אותה בדף האינסטגרם שלה, ואפשר להוסיף שגם המטבח של שיר ביליה הוא אמנות בפני עצמו. הבמאית והבשלנית, שעלתה לגמר "המטבח המנצח VIP" (הגמר הערב, ראשון), יחד עם בעלה – שהוא גם בן זוגה לשעבר השחקן אלון אבוטבול, מרשימה את השופטים חיים כהן ורותי ברודו ואת הזוגות שמתחרים מולם, אבל גם את העוקבים שלה.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> נווה מדבר בקומה 46: הפנטהאוז היפה במגדל הצעירים
>> רואים שקוף: טרנד חדרי הרחצה מזכוכית בחדר השינה, בעד ונגד
בריאיון עם אבוטבול בעבר הוא סיפר שהם "פרשו" מהזוגיות המשותפת, אבל עדיין חיים יחד עם הילדים כדי לא לפרק לגמרי זוגיות של 25 שנים וחיבור משפחתי חזק. הוא בן 58, היא בת 54, והם הורים לבן ושלוש בנות – מייקי, אליה, אורי ומילי. הם מתגוררים בלוס אנג'לס ויש להם גם דירה יפהפייה עם נוף הורס למדי שהם משכירים באי פארוס ביוון ומגיעים אליה כשהיא ריקה. ביליה היא גם אחותה הקטנה של חגית ביליה, הלוא היא הבלוגרית "לייזה פאנלים", כך שהאהבה לבישול זה עניין משפחתי.
בימים אלה נמצא הבית בלוס אנג'לס בשיפוצים. המטבח כבר הושלם, לאחר שהקודם היה קטן מדי. "הייתה לי ג'ננה, החלטתי לשפץ אותו וזה הפך לכל הבית", סיפרה לנו ביליה. "ראיתי את המטבח בדמיון שלי, הנחיתי את השיפוצניק פה תשבור קיר, פה תחשוף קורה, ואחר כך ארכיטקטית הוציאה אישורים להכול. אני אוהבת להשאיר את האותנטי והישן ולהפוך אותו ליפה. אוהבת חם וצבעים. במטבח היה הכול חום ורציתי ארון ירוק דרמטי, לא קונבנציונלי".
במטבח של ביליה הכרובים, הבצלים ושפע הירק נחתכים על קרש חיתוך מעץ שעומד על משטח עבודה שחור. אריחי המטבח הם פסיפס ריבועי אבן בגוונים משתנים של בז' והם עוטפים קיר שלם, משופע בחלקו בנקודת הפגישה עם קורת עץ יפה המחוזקת בברזל שחור. הפסיפס ממשיך לכל הקיר וכולל את עמדת התנור-כיריים וקולט האדים, שניהם מנירוסטה, וליד הכיור עוצר בקו החלון. אפרופו חלון, משתקפים ממנו צמחייה ועצים שעושים טוב על הלב והנשמה, ומתחברים להפליא לפרחים ששיר מכניסה לפינות שונות במטבח. מין קונספט מומלץ של לבשל עם הטבע.
כראוי לבשלנים רציניים, מעל הכיריים ממוקם ברז עם 2 מפרקים, כדי למלא מים בסירים ישירות ולא לשנע אותם הלוך חזור לכיור. בסמוך לו, על הקיר, תמונה שתורמת את חלקה לשילוב הצבעים העזים בחלל, ומתכתבת עם שטיח הראנר המאורך בדוגמה אתנית בגווני בורדו-שחור-לבן שמונח על רצפת העץ הבהיר. להשלמת האווירה הכפרית שיוצרים ארונות העץ והשטיח, פזורים בחלל גופי תאורה מזכוכית עדינה בלוק וינטג' - צמודים לקיר ובתליה מעל אי המטבח. משטח העבודה והדפנות של האי בגוון בשחור-כחול, והוא משמש גם כשולחן לארוחה זריזה או לטעימות התבשילים שיוצאים מהתנור ממול או מהסירים. מאחוריו יחידה גבוהה נוספת לאחסון, שכוללת ארון ומגירות עץ עם ידיות קונכייה שחורות. שם גם נמצא המזווה, בו חושפת ביליה את תוכן הארונות והמצרכים שמשמשים אותה להכנת המטעמים.
View this post on Instagram
פינת האוכל כוללת שולחן וכיסאות עץ וסביבם חלונות שמכנסים אור טבעי רב. לשולחן מראה ראסטיק גולמי, מה שהופך אותו לחלק מהטבע. המטבח פתוח לסלון, ובו חלון גדול שעטוף בווילון מסיבי לבן. כורסה לבנה עם רגלי עץ היא חלק ממערך הישיבה, ויש בה מרבצים נמוכים במקום ספות, מה שמוסיף לאווירה הנונשלנטית המחוברת לאדמה. 
View this post on Instagram
במהלך העונה התוודענו לכך שגם גם אחרי הפרידה המשיכו הפרודים להתגורר יחד תחת אותה קורת גג ולנהל חיי משפחה. "ברגע שהחלטנו להיפרד, הדבר הראשון שעשינו זה קנינו ביחד את הבית שגרנו בו 12 שנים", כתבה באינסטגרם שלה עם עליית הפרומואים של התוכנית לאוויר. "אלון ואני התחלנו את סיפור האהבה שלנו בדיוק ביום אסון המסוקים 4 בפברואר 97', שנה אחרי זה כבר היה לנו ילד, כמה שנים אחרי נולדו הבנות, משפחת אבוטבולביליה היא חבורה מאוד מחוברת ומיוחדת".
עם הילדים מייקי, אליה, אורי ומילי:
View this post on Instagram
ביליה הודתה באותו פוסט: "אנחנו על תקן 'פרושים', המילה שאלון המציא, פרשנו מעולם הזוגיות, זה לא עבד לנו יותר. אני שומעת על זוגות שנפרדים כל הזמן, פירוק משפחות, דרמות, כאב, כעס, ריבים, מי ייקח מה, הסתרות כספים, הסתה של ילדים, אם זה לא הספיק אז מוסיפים עוד ועוד קושי וסיוטים. וכל זה למה?ֿ כי זה לא התאים למישהו יותר? כי מישהו הבין שרוב הזמן הוא סובל? הדבר שהכי הפחיד אותי בחיים הוא להיפרד, איך אפשר לפרק 25 שנה? איך אני מפחדת להיות לבד אחרי שנים של ביחד? האם תהיה לי עוד אהבה? איך ממשיכים לקיים את מפעל החיים המשפחתי שבנינו שהוא הכי יקר לי בעולם?".
אחרי תקופה של כעס ופגיעה, אבלות וקבלה עם אלמנטים של אהבה וחופש, המסקנה שלה הייתה ברורה: "לקח לנו כמה שנים להגיע למקום שבו אנחנו נמצאים היום, אי אפשר להיפרד ולהיות לאבי דאבי על ההתחלה, זה לא טבעי, חייבים לכעוס, חייבים להאשים, וחייבים לבכות.... הזמן עושה את שלו והילדים ממש גדלו, והבחירה החופשית יחד עם אומץ מובילה אותנו לעוד חיים". 