יש מקומות שרק שמם מקפיץ בראש תמונה, ציור ותחושה. בשבילנו עין כרם הוא מקום כזה. יש אנשים שרק הסיפורים עליהם גורמים לך לרצות לפגוש אותם, לראות את המקום בו הם חיים. זה מה שהיה כששמענו על עתליה. וכך יצא, שבוקר אחד היינו בדרכנו לעין כרם לפגוש אותה. כמה ימים קודם קיבלנו מייל מעתליה שבו כתבה שנבוא מוכנות ורעבות, "כי אני לא יכולה להתאפק ובטח אכין משהו קטן". "אין שום בעיה", ענינו לה, "נולדנו מוכנות". התחלה טובה לא? ההמשך היה אפילו טוב יותר.
בור מים ישן הפך לצימר
החנינו את האוטו. באחת הכניסות, סמוך לשער ברזל כחול עומדת אישה יפיפייה, חיוך גדול על הפרצוף ובידה פירות פטל מושלמים "תראו מה מצאתי הבוקר. לא ידעתי שהשיח הזה עדיין גדל כאן". כן, עתליה. אנחנו מחליפות ברכות וחיבוקים ונכנסות מבעד לשער הכחול. לאחר טיפוס קל במדרגות האבן אנחנו נכנסות לבית. עתליה לוקחת אותנו מיד למטבח, על השולחן מאכלים מפתים, ותוך כדי שהיא בודקת באצבעותיה את הפוקצ'ה ומכינה קפה, היא מתחילה לספר לנו על הבית והשכונה.
הבית נבנה בתחילת המאה ה-20, אבל הוא יושב על שטח שבו היה בנוי בית מהמאה ה-18. הוריה רכשו אותו בשנת 1971 ומאז עשו מספר שיפוצים במבנה. כאשר שפצו את המטבח הם גילו בור מים ישן שמאוחר יותר הפכו אותו לצימר. שינוי נוסף היה סגירת המרפסת שמשמשת היום את עתליה לאירוח. עתליה ממשיכה ומספרת שלאט לאט כל המשפחה עברה לגור בשכונה. הוריה, סבתה וכל האחים גרים שם סמוך זה לזה. הנוף של עין כרם מרגש אותה גם דרך החוויה של האנשים שהיא מארחת, "כשהם מתרגשים מהיופי אני מתרגשת מחדש".
החלל המרכזי בבית הוא הסלון. תקרתו גבוהה, הפתחים מעוגלים וכולו מזמין וחם. רהיטים עתיקים בצבע חום כהה, פסנתר והמון תמונות והדפסים, חלקם משכו מיד את עיננו. "זה קדישמן? אמיתי?", מסתבר שכן. אחת מהעבודות על הקיר היא ליתוגרפיה של קדישמן עם הקדשה אישית לעתליה בכתב ידו. עתליה מספרת שבזמן שלמדה בבית הספר, במסגרת עבודה אישית, היא בחרה לכתוב על קדישמן והם נפגשו לראיון בביתו. מאז נרקמו יחסים חמים עם המשפחה ולאורך השנים הם קיבלו ממנו עבודות רבות.
בראנץ' על המרפסת
המסדרון, קירותיו עמוסים מדפי ספרים, מוביל למטבח בו מתרחשים כל הקסמים של עתליה בדרך לצלחת שלנו. עתליה התחילה את הרומן שלה עם המטבח כבר בגיל 17 כשעבדה אצל שפית בבית. לאחר שירותה הצבאי עבדה כשף קונדיטורית במסעדה ואחר כך גם ב"ארקדיה" של עזרא קדם. כשעמדה לפניה צומת בה נתבקשה לצאת ללימודים ולהתחייב למסעדה, החליטה לצאת ללימודים בעצמה ולהחליט אחריהם ללא התחייבות. היא למדה ב"אסטלה" ("מקום מדהים") ויצאה לטיול שנמשך ארבע שנים בחו"ל.
אתם בוודאי זוכרים את התקופה הזאת שבה חוזרים מהטיול הגדול בחו"ל וצריך לקבל החלטות כמו איפה לגור ובמה לעבוד. עתליה החליטה בדיוק בתקופה הזאת להישאר בעין כרם, בביתה, ולהכין ארוחות בראנץ' מפנקות על המרפסת. היא מספרת לנו, שכשעבדה במטבחים, תמיד היה חסר לה הצד של הקשר עם הסועדים. פה היא מצאה את השילוב בין המטבח שהיא מאד אוהבת לאנשים שאוכלים ולנוף השכונה שבה היא מכירה כל שביל ואבן.
התיישבנו במרפסת, מהחלונות הגדולים נשקף נוף יפיפה ועצמתי, רוח קרירה נושבת והאוכל צבעוני, מנצנץ מטריות ושמן זית, ערוך על השולחן. כמה חבל שאי אפשר להעביר טעמים. כנראה שתהיו חייבים לטעום בעצמכם. אז הנה הפרטים שאתם צריכים לדעת: עתליה מארחת קבוצות קטנות לארוחות, לבראנץ' בימי שישי ולסדנאות אפייה. היא מגדירה את החוויה כאירוח ביתי עילי, "לא מוזגים יין עם יד מאחורי הגב אבל מוזגים כאן יין משובח". אחרי שחווינו זו נראית לנו הגדרה סופר מדויקת.
הגר הצלמת הוותיקה שלנו, תופסת אותנו במסדרון אחרי הארוחה ואומרת "אני מרגישה כאילו גלגלו אותי בתוך משהו נעים", ואנחנו ישר מבינות למה היא מתכוונת. השילוב בין האוכל הטעים למוסיקה הנעימה שמתאימה בול, יפי השכונה והבית ובעיקר עתליה עצמה, עוטף אותנו בנעימות ובתחושה נפלאה.
המתכון לפוקצ'ה המצוינת:
שמים בקערת המיקסר:
25 גר' שמרים טריים מפוררים
300 גר' מים קרירים
טורפים מעט במטריפה.
מוסיפים:
500 גר' קמח לחם
10 גר' סוכר
לשים במהירות בינונית כעשר דקות.
מוסיפים בהדרגה:
15 גר' שמן זית איכותי
מגבירים מהירות ולשים 3 דקות נוספות.
ולבסוף מוסיפים 10 גרם מלח.
לשים דקה נוספת, יוצרים כדור בצק ומעבירים לקערה משומנת.
משמנים את פני הבצק ומכסים בניילון רופף.
מתפיחים להכפלת הנפח.
מוציאים למשטח עבודה ומרדדים לגודל תבנית תנור ביתי.
מעבירים לתבנית משומנת, מטפטפים שמן זית ותימין טרי, מכסים ומתפיחים שוב לשעה.
לפני ההכנסה לתנור- מטפטפים שמן זית על פני הבצק.
אופים ב 270 מעלות במשך 10 דקות, עד שהריח מתפזר בכל פינה בבית.