כשרוני לוי, יוצאת העונה השלישית של "חתונה ממבט ראשון", הייתה בת 7, פרצה מלחמת אזרחים במולדתה יוגוסלביה. העיר סרייבו, שבה התגוררה משפחתה, הייתה נתונה במצור קשה. לוי ואמה הצליחו להימלט אבל אביה וסבתה נותרו בעיר הקרועה במלחמה אכזרית, ובמשך תקופה ארוכה ניתק עמם הקשר. מאז מלווים אותה הזיכרונות מהילדות בצל המלחמה. כשבגרה הרבתה לטייל בעולם ואף גרה עשור במיאמי. היא חזרה לארץ לצילומי התוכנית, ואחר כך מצאה אהבה ונשארה כאן. לפני כחצי שנה התחתנה, ועכשיו לוי מרגישה שסוף סוף יש לה מקום משלה. "היום אני בבית, פה, בישראל, איפה שהמשפחה שלי", היא אומרת כשהיא מחזיקה את אורי, בנה בן החודשיים וחצי.
איך זה להיות אמא?
"וואו. זה קרה סוף סוף. ייחלתי לזה המון זמן. הייתי מחוברת להיריון, עפתי על עצמי ונראיתי כאילו אני חיה בסרט. נהניתי מההיריון והצטלמתי מלא. הלידה הייתה בשבוע 38 וזה קרה לי מהר מדי. חשבתי שאחזיק עד אחרי השבוע ה-40. הייתה לי לידת ואקום ולקחו אותו ממני מיד לאחר הלידה. אחרי הלידה, אולי כי הייתי מחוברת אליו בבטן, היה סוג של פער. לא היה לי וואו מההתחלה, לא אהבה ממבט ראשון או איזה קליק ראשוני, אלא כל יום אני מתחברת אליו קצת יותר וזה הולך ונבנה".
מה הכי קשה לך באמהות?
"המציאות משתנה לחלוטין ואין מישהו שיכול להכין אותך לזה. אנחנו עדיין בתקופת הגזים שלו, שהיא... אמא'לה! קשה לי לראות אותו סובל, בוכה ומתפתל מכאבים וגם אצל הרופא אומרים שאין מה לעשות. גם אם יש הקלה, זה חוזר. קשה להחזיק אותו בידיים, לראות אותו סובל ואני לא יכולה לעשות שום דבר, למרות כל הטיפים והמסז'ים. אבל אני יודעת שבסופו של דבר זה עניין של זמן".
"תחושה כמו של יער"
לפני כשנה וחצי עברו לוי, 39, ובעלה אופיר, מהנדס בן 43, לדירת שלושה חדרים משופצת בשכונת בבלי בתל אביב. לקראת הלידה של אורי הפכו את החדר השלישי, ששימש כמחסן, לחדר תינוקות חלומי. "אופיר התחיל להרגיש אחריות עוד לפני שאוריקי הגיע אלינו והוא אוהב את זה, מה גם שאחד התחביבים שלו הוא העיסוק עם עבודות קטנות של הנדימן. בחרנו צבע לחדר והוא צבע את הקירות, הדביק קרניז והיה שותף לבחירות הרהיטים והניואנסים הקטנים כמו הווילון", מספרת לוי.
את ההשראה לעיצוב החדר שאבה לוי מילדותה טרום המלחמה. "גדלתי בבית גדול אצל סבתי. לא היה לי חדר כזה, אבל הפשטות והקווים הנקיים היו שם ולכן היה לי חשוב שהוא יהיה כמה שיותר טבעי", היא מסבירה. התהליך התחיל בבחירת מיטה ושידה בקו נקי. "היו לי קווים ברורים של מה שאני רוצה, ויהודית מ'סגל בייבי' עזרה בבחירה לפי הצרכים שלנו. המחשבה הייתה להסתכל קדימה ולבחור רהיט שיישאר איתנו כמה שנים, ולכן בחרנו במיטה מעץ בוק שתהפוך למיטת מעבר", אומרת לוי. היא בחרה שידה גדולה כדי שיהיה "מקום אחד לאחסן את כל הדברים של אורי כדי שלא יתפזרו בין הארונות". הכוננית שהוסיפה מעוצבת בסגנון מונטסורי וכך גם צעצועי העץ שעליה. "הם מזכירים לי את הילדות שלי במזרח אירופה. הם יפים ומגניבים, וכשאורי יגדל הוא יוכל לשחק בהם. סביר שכבר לא יעמדו יפה על הכוננית ואז נוכל להשתמש בה לדברים פרקטיים יותר. היה חשוב לי שהריהוט ישנה שימוש בהתאם לצרכים".
החלק התחתון של הקירות בחדר נצבע בירוק מרווה "כדי לא ליצור בלגן של צבעים ולשמור על הקו הטבעי", והמזרנים והכריות על שידת ההחתלה ובעריסה מעוצבים בעיצוב אישי בדוגמת עלים עדינים וצבעי ירוק, חום בהיר ולבן. "אנחנו אומנם גרים בבבלי, אבל הציפורים מצייצות כבר מהזריחה, וזה משהו שמאוד משתלב לי עם הקו הטבעי, עם צעצועי העץ והקיר הירוק. תחושה כמו של יער", אומרת לוי.
על החלון תלוי וילון רומי, כמו בחדר השינה שלה ושל אופיר. "לא הבנתי עד כמה וילון יכול לשנות את כל פנים החלל. זה נתן אפקט מטורף עם אווירה, והאור שנכנס עכשיו מעודן יותר. זה כמו בייבי חדש שנולד בתוך החדר. אורית טראוב, מעצבת הווילונות, הרגישה את האווירה אצלנו בבית ועיצבה מה שמתאים לנו", אומרת לוי.
הטיפ שלה לעיצוב חדר תינוק הוא להתחיל מהבסיס, לא להתפזר ולא להעמיס עם אביזרים. "כדאי להתחיל עם החלטה על הקו הכללי, סגנון הריהוט והצבעים, ולקנות מיטה ושידה שצריך בכל מצב. אם יש מקום, אז להוסיף כוננית לאחסון, ומשם להתקדם לווילונות שמשנים את כל הסיפור ואז לכל השאר. לא למהר לקנות הכל, כי זה מיותר".
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
"עריסה מתחברת זה החיים"
בינתיים אורי ישן ליד הוריו, בעריסה שמתחברת למיטה הזוגית ומקלה על לוי את ההנקה בשעות הלילה. "בהתחלה חשבתי שאורי יעבור די מהר למיטה משלו, אבל היום אני לא מבינה איך אני עושה את זה ואיך אני הופכת את העריסה למיטה שלא קשורה אלינו. אני מגלגלת אותו מהמיטה אליי, מיניקה ומחזירה לישון, לא צריכה בכלל לקום. מבחינתי, עריסה מתחברת זה החיים", היא אומרת. הוא מתעורר לינוק כל שלוש שעות, אבל יכול גם להפתיע עם שינה של ארבע שעות וחצי. לוי אומרת שהיא לא מרגישה משועבדת: "אם הייתי מרגישה כך, לא הייתי מהססת להוסיף בקבוק תמ"ל שנותן מרווח גדול יותר של שעות ומאפשר לי להיות חופשייה יותר. בינתיים אני כולי פה לשם הדבר הזה, לא צריכה לצאת לעבודה, עושה הכל מהבית ומבחינתי זו פריווילגיה".
בעיצוב הבית יצרה לוי גבולות בעזרת סגנונות עיצוב שונים. המטבח מודרני עם צבעים קרים של אפור, כחול כהה ושחור, ובסלון צבעים חמים של חמרה, צהוב ועץ ולא מעט צמחייה. "אם בחרתי סגנון מודרני למטבח, זה לא אומר שכל הבית צריך להיות מודרני. הסלון יותר cozy ואני אישית מתחברת לסגנון הבוהו עם העץ וצבעים חמים, ונהנית גם מהמודרני וגם מהנורדי בחדר של אורי. אני עצמי רבגונית, וכשאני חושבת על זה, גם אני לא מייצגת משהו אחד", היא אומרת.
לוי אוהבת לשהות במטבח. "שם הדברים קורים", היא אומרת. "איך שאנחנו קמים בבוקר אנחנו מגיעים למטבח, שותים קפה ראשון שהפך בגלל הלילות הלבנים להיות כבר שני קפה, ואני בכלל לא בן אדם של קפה". המטבח, המואר בחלונות גדולים, בנוי בצורת רי"ש בתוספת דלפק. את הצבעים בחרו בני הזוג יחד, וכבר יש שם כיסא Stokke, שאפשר לשנות בהתאם להתפתחותו של הילד, ובו לוי יכולה להשכיב את אורי בזמן שהיא מבשלת ולדבר איתו. לוי, דוברת עברית, אנגלית, ספרדית וקרואטית, מקווה שהוא ילמד את כל השפות. הסבתא הירושלמית, אמא שלה, מדברת איתו קרואטית, ואת העברית ילמד כשייכנס לגן. בינתיים היא נהנית מההווה. "זה זמן איכות", היא אומרת. "אורי מתחיל להחזיר חיוכים, ואני מדברת אליו בספרדית, גורמת לו לחלק נשיקות ולהוציא לשון".
