הנשים שהפכו לנגריות: "זה 90 אחוז תשוקה, 10 אחוז רווח"

כל מי שהשתתף בסדנת גיבוש כלשהי מכיר את התרגיל שבו נחלקים לזוגות ובכל זוג מישהו אחד נופל אחורה והשני אמור לתפוש אותו לפני שיתרסק על הרצפה. זה עניין של אמון והיכולת לסמוך על מישהו שיתמוך ויגבה בעת הצורך, וזו בדיוק הדינמיקה בין ענת גלזר ודורון שי - צמד נשים נגריות בעולם שהוא בעיקר גברי, שלוקחות חלק באירועי יום העיצוב הישראלי הקרוב.

>> לכל הכתבות בערוץ living 

>> יציאת חירום: השרפרף שכל אחד צריך בחדר השירותים

>> קירות חסיני אש ומספרה: בארמון המפואר של משפחת אסד

שתיהן לא כיוונו לנגרות כמקצוע בהתחלה. גלזר היא בעלת תואר ראשון בחינוך ועבדה בהפקות טלוויזיה וקולנוע; שי עבדה בחברה שמקימה תפאורות לפרסומות וסרטים. כל אחת מהן הגיעה בשלב כלשהו לקורס נגרות של משרד התמ"ת, והמשיכה להתמחות בתחום. המפגש הראשון ביניהן היה ממש כמו דייט רומנטי, כשידוך דרך חברה משותפת, והוא הוביל להקמת סטודיו "בעלות מלאכה" שבו כל הרהיטים מיוצרים על ידן באופן אישי, בשימוש חומרי גלם איכותיים ושילוב של טכניקות מסורתיות ומודרניות.

הסטודיו ישתתף החודש באירועי יום העיצוב הישראלי שיתפרשו על פני שלושה ימים בתאריכים 18-20 בדצמבר, ביוזמת LOCAL DOT COM, ארגון שמטפח יזמות בעיצוב בשוק המקומי במטרה להעלות את המודעות לעיצוב מקומי, יצירה מקומית וסולידריות חברתית. האירועים יתקיימו במתחם החשמל בתל אביב ויספקו חשיפה לחללים של מעצבים כחול-לבן מקומיים וגם למעצבי מוצר מחוץ לעיר. לקראתם, ישבנו עם גלזר ושי לשיחה על איך זה להיות נשים ואימהות בתחום כל כך גברי. 

למרות ששתיהן בוגרות קורס נגרות מקצועי, לפני עשר שנים כמעט לא הייתה כניסה לנשים לתחום וכל אחת מהן התקשתה למצוא עבודה. ענת גלזר: "סבא שלי היה מהנדס עצים ביערות ברומניה ומשפחת גלזר עם נגריה גדולה בפתח תקווה עד היום, אבל כשחיפשתי עבודה גם הדוד שלי לא רצה שאבוא לעבוד אצלם. אז מאוד נעלבתי אבל היום מבינה שהוא לא הצליח להבין איך אני אעבוד לצד כל הגברים ששם, הוא שמר עליי.  התחלתי לעבוד לבד והיה לי קשה, פיזית ומנטלית, אז חיפשתי שותפה. שיתפתי בזה חברה והיא סיפרה לי על עוד חברה שלה שהיא נגרית והכירה לי את דורון, קצת קשקשנו והתחלנו להיפגש והפכנו לחברות ושותפות. היה לנו חיבור אישי, אבל הדבר החזק הייתה התשוקה לעץ - את לא פוגשת כל יום נשים שמתעניינות בנגרות. דורון רצתה להיות נגר בבת, להוכיח שזה אפשרי. אני באתי יותר מהמקום העיצובי אמנותי. גם היום, דורון על הטכני ואני עם החזון".

שתפו אותנו אותנו בעולם ההשראות שלכן

דורון: "אנחנו באות מהאהבה לקראפט, לטכניקות העבודה עם העץ. עבודה עם קיטור מאפשרת להתעסק עם העץ כמו גומי. יש רגע שנמשך כמה דקות, שהעץ רך, ואפשר לעצב אותו בעבודת יד. עבודת הידיים והקראפט הן מקור ההשראה המרכזי. בסוף בתוך העיצוב רואים שאנחנו נשים - הרבה דברים עגולים, בגימורים רכים ותמיד משחק עם גבולות החומר".

"אנחנו בעצמנו סוג של משפחה"

שתיהן גרות במרחק הליכה מהסטודיו, ושתיהן אימהות טריות לילדה. אלישבע, בתה של ענת, היא בת שנה וחמישה חודשים; לדורון יש תינוקת כבת חודש בשם לילי, אתה היא נמצאת בימים אלה בחופשת לידה. "הרבה פעמים חושבים שאנחנו בנות זוג", היא מספרת לגבי הקשר עם ענת, "אבל לכל אחת מאיתנו יש משפחה משלה, ואנחנו בעצמנו סוג של משפחה". ענת: "אנחנו כבר עשר שנים ביחד. אני התגרשתי די בהתחלה, נפלתי לדיכאון די רציני וטסתי להודו, ודורון החזיקה לבד את הנגרייה. היא ראתה את הצורך שלי והייתה שם בשביל לאפשר לי לעבד את מה שהייתי צריכה לעבד. ואז לדורון היו משברים, ואני הייתי שם בשבילה. שתינו היינו בלי זוגיות ותמיד היינו שם אחת בשביל השנייה. ידענו המון משברים וגם חילוקי דעות אבל היה לנו ברור שאנחנו ביחד ושאם לא נתמוך, זה פשוט לא יהיה".

הכי גירל פאוור

דורון: "זה באמת מה שזה. כמעט כל יום ראשון אנחנו יושבות ומדברות שעתיים, ואם מישהי באה במצב רוח, אז יוצאות רגע לקפה וחוזרות. היינו בחו"ל ביחד בטיולים, יש לנו הרבה חברים משותפים. בסוף זאת גם חברות מאוד עמוקה שעברה המון דברים, ואנחנו תמיד שם אחת בשביל השנייה, תופסות תמיד אחת את השנייה בנפילות. מעבר לזה אני לא יודעת אם אפשר להסביר את המשמעות של למצוא בן אדם שאת יכולה ליצור אתו יש מאין. הרבה פעמים כשאנחנו יושבות לתכנן מוצר חדש או קולקציה חדשה- כמה משחק, רגישות ועומק יש בלייצר וליצור ביחד, ואם יש משהו שטמון בעומק החברות שלנו זה בדיוק זה".

ענת: "העסק הוא לגמרי הבית השני שלנו. אנחנו מבשלות כל יום ארוחת צהרים, דואגות שיהיה מקרר שהוא תמיד מלא, והרבה פעמים בסוף יום חברים באים אלינו לשתות בירה".

ה"בסט סלר" של הסטודיו הוא ספריה מדגם טתה, שמגיעה בהמון וריאציות ומידות והפכה להיות המבוקשת והנמכרת ביותר. ענת: "אנחנו תמיד אומרות שאנחנו מנסות לייצר משהו שגם אנחנו נוכל לקנות אותו, אבל זה לא תמיד מצליח. באופן כללי קשה לפתח מוצר זול, אבל בעיניי הדיון הוא הרבה יותר מהותי מזה - בסוף יש ערך תרבותי גדול מאוד של חינוך לעיצוב, שהוא הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לתפוס. זה בא לידי ביטוי ברחוב, בבניינים, בחינוך לאסתטיקה. בסוף צריך להבין שכשאתה קונה משהו ממישהו שיצר בעבודת יד, אתה קונה חלק מהנשמה שלו. לרכוש פריט של מעצב מקומי יהיה בהכרח יקר יותר מפריט שתקנו אצל אחת מענקיות הקמעונאות, ולכן חשוב להבין את הערכים, ולא להתבונן על זה רק מהחור שבגרוש.

דורון: "אנחנו עובדות עם הרבה כיפופים של העץ וזה דורש עבודה עם קיטור. הספסלים וגופי התאורה שלנו, למשל, הם היקרים ביותר כי הם משלבים עבודת כיפוף שלוקחת המון זמן עבודה. ספסל עולה 5,200 שקל, השרפכף ירד מ-1200 ל-950 שקל, אני לא יכולה להסביר כמה פרטים קטנים יש בשרפכף הקטן הזה, אני מתה להוריד לו עוד את המחיר ולא יכולה. פסל אמנותי עם כיפופי עץ, בעל ערך אסתטי, עולה 3,800 שקל. יכולנו לייצר בלי הכיפופים, אבל הכיפוף הוא חלק מהאמנות ומהאסתטיקה שלנו זה הערך המוסף של העיצוב".

מה הישראלים הכי אוהבים בפריטי נגרות?

ענת: "התאמה אישית היא ערך מאוד חשוב ואצלנו יש יכולת לעשות את זה. יש אנשים שמעריכים עיצוב ישראלי, אבל לא מספיק. מאוד קשה להתחרות עם היבוא, אין קשר בין מחירי הייבוא למחירים שלנו. אם מישהו היה יודע כמה אנחנו מרוויחות הוא היה המום. זה 90 אחוז תשוקה ו-10 אחוז רווח".

שתיכן גם אימהות. איך זה מתווסף לקושי הקיים ממילא כנגריות נשים?

ענת: "קיימת תחרות על התשוקה - העסק הוא תשוקה אדירה וגם להיות אמא. זה דיסוננס גדול, ולפעמים אני חושבת לעצמי למה אני לא עוזבת הכל והולכת להשקיע רק באימהות, אבל אני לא יכולה להיפרד מהעשייה שלי". דורון: "כל השנים שהיינו רווקות אמרנו לעצמנו שיש לנו כל מה שאנחנו צריכות- אנחנו גרות בתל אביב ופעם בשנה קופצות לחו"ל, ולא היינו צריכות יותר מזה, ופתאום כשמקימים משפחה הצרכים משתנים ולא הגיוני שמשכורת אחת מתוך השתיים תהיה כל כך נמוכה. בסוף החודש צריך להכניס כסף".

לא הרבה אחרי שענת חזרה מחופשת לידה, דורון יצאה לחופשת לידה שלה. ענת: "אמרנו שהעסק יכול להכיל אמא אחת, ועכשיו מנסות לראות אם הוא יכול להכיל שתי אימהות. דורון חיפתה עלי ב-100 אחוז כשהייתי בחופשת לידה, ועכשיו אני כאן בשבילה, ואנחנו עדיין מנסות".

עזרה מהמדינה זו אופציה?

ענת: "אני לא יודעת אם עסק במדינת ישראל יכול להכיל שתי אימהות. אין כל מערכת הקלות. המדינה אומרת שהעסקים הקטנים והבינוניים הם המנוע של המדינה, ולי היום אין אפילו את הביטחון של דמי אבטלה, גם אחרי עשור של עבודת הקמה, שלא לדבר על עומס המיסים". 

אירועי יום העיצוב הישראלי יתקיימו בין 18-20 בדצמבר במתחם גן החשמל בת"א. פרטים והרשמה לסיורים וסדנאות באתר