עלילת הפוסט הבא, מתרחשת בארצנו הקטנטונת, במקום קסום אך עלום שאת מיקומו שלא כמנהגי, אין בכוונתי הפעם למסור. חברים יודעי דבר אשר הביאוני לשם שקלו לחטוף אותי באישון לילה ולכסות את עיני בדרך, כדי שלא ארוץ ואספר לחברותי. הסיבה (כך טענו חברי) נשמעה לי משכנעת: רוצים שיישאר לנו מקום פנוי, גם בפעם הבאה שנזדמן לאזור. הפעם, לצערכן הרב, נאלצתי להסכים לתנאים. אמנם לא אביא עמי מפות דרכים ופרטים שיחשפו מיקום, אולם בטוחתני שעין חדה של קורא/ת לא תפספס ראיות מסגירות שפוזרו בין התמונות.
קצת לפני פסח השנה החלטנו (שלושה זוגות חברים) לצאת לחופשה משותפת בחג עם ששת ילדינו הצעירים. המטרה: לבלות כמה ימי כיף משותפים בטבע, בחברה טובה, בליסה איכותית, צחוק מתגלגל והשלמות של הרבה שיחות עומק, שחיי היומיום האינטנסיביים כמעט ולא מאפשרים.
יוצאים אל הטבע וישנים באוהלים. כך נאמר לי וכך גם היה. בחג פסח שני, במרחק שעות נסיעה הגענו לחניון קמפינג מסודר במקום קסום, שהרגיש כמו וודסטוק ונראה כמו ניו זילנד. אמנם יצא לי פה ושם לישון באוהל, אבל קונספט הקמפינג המשפחתי, מגורים בטבע, היה זר לי עד כה. החוויה הזאת היתה עבורי כל כך עוצמתית ושואבת, שבצאתנו מהחניון כבר הזמנו את הקמפינג הבא.
לישון באוהל עם כל המשפחה. בשבילינו זה היה כיף גדול. יש משהו מאוד מרגיע בידיעה שהאושר שלך אינו תלוי עושר. במחשבה שגם אם לא תהיו בעלי ממון רב תמיד תוכלו לארוז כמה דברים, להתמקם באיזו שכיית חמדה שקטה ולצרוך רגעים אינטימיים עם המשפחה.
אין ספק שבהיותי - איך לומר זאת בעדינות - צרכנית שליטה בלתי מבוטלת, הקדשתי לנושא ההכנות למבצע שעות פעילות מרשימות. החל מתרוץ נפלא לבזבז קצת כסף: "אנחנו חייבים לקנות אוהל גדול לכל המשפחה!" ועד אימונים מפרכים שהנהגתי בגינתנו והביאו את עידן (בן זוגי) למיומנויות מרשימות של פתיחת אוהל ביד אחת בשיא רשום של 37 שניות (ושלא תחשבו שלא שקלתי להוסיף לאימון גם פקטור של עצימת עיניים, שיסייע לסימולציית התמקמות שטח בתנאי ראייה קשים).
כל הקונספט הזה של לצאת לנופש שלא עולה כסף, קצת איבד מגובהו, בשל פיתויים שפגשתי בדרך והחלטתי לאמץ. אחת ההשקעות היותר טובות שעשיתי, היה להכנס ל-milka, בוטיק טבעי לילדים בגבעת ח"ן (ליד רעננה). מגי המקסימה חשפה בפני עולם שלם של חוברות הפעלה ויצירה נהדרות.
החוברות, מתברר, החזירו בענק את ההשקעה שעשיתי וסיפקו תחליף ראוי לשעות בייביסיטר לילדינו. בזמן שהם היו עסוקים ביצירה, אנחנו ההורים יצרנו שעות איכות של הנאה משותפת.
נגה, התינוקת הקטנה שלי, כבר חגגה שנתיים לא מזמן. מדהים איך השעון הביולוגי של הבנות שלנו מדוייק למעבר הזה מינקות לפעוטות. ממש בין לילה הניצן התינוקי שלה נפתח וכעת היא פרח צעיר לכל דבר ועניין. וכן, יש לילדה דעות מוצקות על כל נושא שרק תרצו. כיף לי, לא כיף לי. נעים לי, לא נעים לי. אבא לובש אדום! ולכו תסבירו לילדה שכל החולצות האדומות של אבא בכביסה... גם לכם זה נשמע כמו תירוץ עלוב, לא?
חיידק היצירה שתקף אותה, גם הוא פרי ההתפתחות המואצת שחלה זה עתה. בכל הזדמנות היא דורשת עפרונות ונייר חדש. ונסו לבקש ממנה לצייר רק על הנייר, או לחלופין להגיש לה עיפרון פארש, כזה שהוא לא מספיק מחודד... הילדה דורשת את העוקצים המגיעים לה וזועקת על העוולה: מחדד! מחדד!
רעיון נהדר שאימצנו במחנה שלנו נקרא אוהל הילדים. מלבד לסוויטה דלאקס, מזרונים, כריות פוכים ושאר פינוקים ששירתו את נושא השינה לכל משפחה בנפרד, הבאנו איתנו עוד אוהל (ישן) ומחצלת והכרזנו עליו כעל חדר הילדים. באוהל הילדים עסקו בעיקר בהסתודדות, רקיחת מזימות, ביצירה ומדי פעם גם בהתקוטטות.
מה שהכי חשוב זה שכל הגזירות, הצבעים, הדפים ושאר ירקות נשארו באוהל ולא יצאו לשוטט באחו הירוק. בקיפול הרמנו את המחצלת וניערנו את כל השאריות היישר לשקית האשפה.
עוד פעילות שהסבה להם הנאה גדולה מאוד היא מסיבת תחפושות בטבע. הבאנו איתנו שק גדול של תחפושות, איפור (מירב תזכירי לי בבקשה להרוג אותך, קעקועים ושאר ירקות שהנעימו את חיכם וחיוכם.
נגה התבייתה על תחפושת הדבורה שהקנתה לה זכות מיידית וטבעית לרוץ, לקפץ, לנפנף בזרועותיה ולצעוק: "אני בורחת... אני בורחת...".
רדפתי אחריה כמובן ונהנתי מכל שנייה. אני לא זוכרת מתי נהנתי כל כך מריצה, כמו באותו משחק קטן ומרגש שנגה סחפה אותי אליו. היא התחבאה מאחורי עצים, נכנסה לאוהלים של אחרים והשאירה אחריה שובל משכר של ריח חופש, שמחה וחיות, כאלו שניתן למצוא רק אצל גורים צעירים וסקרנים בטבע. היא רקדה, שרה, קפצה וצרחה מהתרגשות, כשתפסתי אותה ונישקתי אותה עד אפיסת כוחות של שתינו.
מאז שנגה היתה קטנה הקפיד אביה לחשוף אותה לטעמים שונים ומגוונים. לא עשינו זאת מספיק עם עלמה ולכן היא לא מספיק פתוחה להתנסויות קולינריות חדשות. בכל פעם שעידן שותה מבקבוק (ולא משנה מה טיבו), נגה דורשת סיבוב, תוך קריאות נחרצות: "ליטום! ליטום!" (לטעום). עידן משאיר לה את הבקבוק עם "סיבוב פארש", אבל אל תגלו את זה בבקשה ליצחק קדמן.
הטבע מחבק אותנו ויוצר הרבה רגעים קסומים של קרבה ואינטימיות משפחתית נעימה. אנחנו מתענגים על כל שנייה וגומעים את הרגעים הללו בהתענגות גלויה. הדבר מוכיח את עצמו היטב גם בקרב חברינו. כמה נעים לגלות שאנו זקוקים לכל כך מעט חומר עבור שאר רוח שכזה.
הטבע משמש עבורי תפאורה משגעת גם לפעילויות ויוזמות נוספות. כל תלולית עפר קטנטנה מתמלאת בשלל צבעים עזים ומתעצמת עשרות מונים. באוגוסט הקרוב אנחנו מעמיסים את הבנות ועוד כמה אלפי קרטונים וחפצים ומצפינים אל ביתנו החדש, בלב מטעים, שדות ועצים בעמק יזרעאל.