כשעלמה נולדה, לפני יותר מחמש שנים, קבלתי בהשאלה מחברתי מיכל עריסה. כשהגעתי לאסוף אותה לא הייתה מאושרת ממני, עריסה יפיפייה שנקלעה בגרמניה לפני יותר מ-40 שנה, עברה מדור לדור ואף עשתה עלייה וגיור כהלכה. עשרות תינוקות מתוקים התערסלו בה וכל האור והשמחה שבקעו מהעריסה הזאת במהלך השנים כאילו התקבצו, התעצמו ועטפו גם אותי.
העריסה נראתה לי כמו עריסה מהאגדות, לקוחה מסיפורי עם אירופאים, עוץ לי גוץ לי, אגדות אנדרסן ועוד. לא היה לי ספק שאין עריסה מדהימה ומתאימה מזו לנסיכה הקטנה שלי. סבתא עדה הוסיפה גם כרית לב מכותנה לבנה שעליה נרקם שמה.
לפני כשנתיים, לקראת סוף ההיריון של נגה, בקשתי ממיכל "סיבוב נוסף" על העריסה המופלאה. לצערי התבשרתי שבמשך השנה האחרונה העריסה ניזוקה ולא שבה בשלמותה מאחת ההשאלות, ולכן סיימה את חייה בדרכים.
מצטערת לשמוע השלמתי עם הבשורה, מנסה להתנחם בעובדה שלפחות פעם אחת זכינו ליהנות ממנה. הוספתי לרשימה גם עריסה להשכרה וקניית מזרן ושכחתי מהעניין.
בוקר אחד ביקרתי בבלוג של אלין ובו כיכבה עגלת בובה קלועה בעבודת יד, שנרכשה עבור בתה אלה. הקישור הוביל אותי אל שושי, שנתגלתה כקולעת מוכשרת של... עריסות לתינוקות! טלפון קצר לאלין הניב מסרון עם הטלפון של שושי ושיחה שנעשתה באופן בהול (סוף חודש שמיני...) הובילה למפגש בדירתה המקסימה שברמת אביב.
לפגישה עם שושי הבאתי איתי את אלבום התמונות של עלמה ובו תמונות העריסה (אלו שלמעלה). שושי קולעת עריסות יפיפיות בעבודת יד בטכניקה צרפתית מסורתית עתיקת יומין מענפי ערבה הגדלים במרחבים המוריקים של צפון אירופה. השילוב בין האיכות והדיוק שבעבודתה בשילוב עם החומרים הטבעיים והאיכותיים שהיא משתמשת בהם שבו את לבי, עוד לפני שהספקתי להתאהב בגברת עצמה.
הכימיה המידית שנוצרה בינינו הייתה מיידית. הפקדתי בידיה המיומנות והאוהבות של שושי את מלאכת בניית הקן החדש של התינוקת הקטנה שלי.
שושי סיפרה לי שבמהלך עבודת הקליעה מחשבותיה היו נתונות אלי ואל נגה, כך שההגדרה "Custom Made" בהחלט קיבלה כאן משמעות נוספת. שושי המקסימה, שזיהתה (מעניין איך...?) את יצר התיעוד שלי, טרחה גם לתעד את שלבי הקליעה ואף העבירה לי למזכרת אלבום תמונות של תהליך קליעת העריסה. זו תוצאת עמל כפיה:
וזה הטנא הפרטי שלי ובו תוצר עמל כפיי (טוב... טוב... מודה, גם עידן לקח חלק בעניין):
הקטנטנה מחייכת לה וחושפת גומת חן מקסימה ב"ערוגת התות" הפרטית שלה. אני לא יודעת אם זה קשור לעריסה, או שהיא סתם מרוצה מהחיים, אבל היא מחייכת המון והכינוי שלה בבית הוא "סמיילי".
ועכשיו תרשו לי בבקשה לחזור כשלושה חודשים אחורה בזמן. ביום בו חזרנו עם נגה הביתה מבית החולים, היא "הביאה" לאחותה הגדולה מתנה מקסימה, עגלה יפהפייה קלועה לבובה.
עוד נשים מוכשרות העוסקות בקליעה פגשתי בחג שבועות לפני שנתיים בפסטיבל הקולעים המסורתי בחוות דרך התבלינים בבית לחם הגלילית.
כשהייתי שם התהפנטתי רק מלהסתכל על מלאכת הידיים של הנשים הללו, הרגשתי כמו תחת השפעה של כישוף עתיק. צילמתי קצת, כדי שגם אתן תוכלנה ליהנות.
עוד על שושי והעריסות תוכלו לקרוא באתר שלה. שושי גם מעבירה סדנאות ומלמדת קליעה, מומלץ בחום! גם בלוג מעניין יש לה לגברת עם הסלים, ובו תוכלו לקרוא איך התגלגלה לעסוק במלאכת קליעת סלים ועוד אנקדוטות מעניינות.
ודבר נוסף, לפני שהגעתי אל שושי התלבטתי אם זה מוסרי להוציא סכום משמעותי עבור עריסה לילדה שנייה (!). לאחר ששיתפתי את שושי בהתלבטותי היא אמרה לי שאגיע לראות ואז אחליט. צדקה. כשראיתי את העריסה ידעתי שאני רוצה אותה לעולמי עולמים (ציטוט של עלמה...) ושאני רוצה שהילדות שלי והנכדות שלי יצמחו בעריסה הזאת. שושי תודה, העריסות שלך העניקו לנו שמחה רבה!
במדור הקודם: הצצה לבית הצבעוני של קרן שביט
והנה סקירה של עוד פריטי עיצוב מקסימים מקש
לפוסטים נוספים בבלוג של קרן שביט