מאוורר תכלת-ירקרק, מקרר כרסתני ומרעיש, כלי קרמיקה מעוטר בערבסקות – יש פריטים שמזוהים עם הבית הישראלי של המאה הקודמת. רבים מהפריטים האלה יוצרו בארץ, חלקם גם הומצאו או שוכללו כאן, וכולם גורמים למי שגדל באותה תקופה בארץ להיזכר בבית של ההורים, הסבים או השכנים.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
>> בדירה היפה של המתמודדת הכי חייכנית במאסטר שף
לפריטים האלה, שהיום הם בעלי ערך רגשי ולעתים גם כספי, יש שם: ישראליאנה. "זה מושג אספני, לרוב תוחם פריטים שיוצרו בישראל בטווח זמן מסוים - משנות ה-20 ועד שנות ה-70", מסבירה נגה שמשון, המנהלת את אוסף הקבע במוזיאון ומובילת צוות האוצרות של התערוכה "קופסה שחורה" במוזיאון העיצוב חולון. "בשיח של הזדהות, קרבה, שייכות - לישראליאנה יש תפקיד חשוב. אלו חפצים שקל מאוד להזדהות איתם, לקרוא אותם, ולהבין את החשיבות שלהם ביצירת זיכרון קולקטיבי ובניית חברה עם ערכים מסוימים".
חגיגות 73 שנות עצמאות למדינת ישראל שלחו אותנו למסע בזמן לבית הישראלי של המאה הקודמת, ולחפצים שמילאו אותו.
בבית של כולנו
מאוורר: חם תמיד היה כאן - מזגנים לא תמיד. באותן שנים מאווררים נמצאו בכל בית, רבים מהם תוצרת מפעלים מקומיים כמו סטאר, גלאון ונחת רוח.
מסחטת תפוזים: תפוזים היו מקור גאווה לאומי והיו להם לא מעט אביזרים נלווים. המסחטה הידנית מיצומטיק יוצרה בארץ, במפעל בשם פליז שהיה שייך לאמקור.
מקרר: ואם הזכרנו את אמקור, החברה הישראלית הייתה ידוע במקררים שלה – תחילה דגם "פאר" ובהמשך "אמקור 10" המשודרג. תכנון הפנים של הדגם החדש אפשר ניצול טוב יותר של המדפים והדלת, וכלל תא הקפאה גדול יותר, תאים לאחסון של עד 20 ביצים, תא לתרופות ושקע מיוחד לסיפולוקס (שאליו נגיע בהמשך הכתבה).
מטחנת בשר: לפני כל מעבדי המזון החשמליים הייתה כמעט בכל בית מטחנת בשר ידנית שהתברגה לשולחן המטבח ובה טחנו נתחים של בשר לרצועות ארוכות של בשר טחון.
תנור אפייה: חלק מתנורי האפייה עבדו על גז ולא על חשמל. את תנור לביא שיוצר בשנות ה-50 חיממו על הכיריים.
משקל: המשקל של מאזני הארץ שימש בעיקר בשווקים ובמכולות, אבל גם בבתים רבים.
כלי קרמיקה: כלי הקרמיקה של חברות ישראליות כמו לפיד, נעמן, קרנת, שילה, גופר ועוד היו נפוצים במיוחד בארץ – אם לשימוש יומיומי ואם כפריטי נוי. היום הם מבוקשים במיוחד. "כד של לפיד נמכר לאחרונה ב-1,900 דולר במכירה פומבית של בית המכירות אשתר", מספר ארבל לוי, אספן המתמחה בפריטים ישראליים. "יש לזה ביקוש אדיר ושוק נרחב, בבסיס עומדים הזיכרונות והנוסטלגיה".
גביעי גלידה צבעוניים: מבחר הגלידות אולי היה מצומצם, אבל כשהגלידה הוגשה בגביע אלומיניום צבעוני גם תושבי המדינה הקטנה חשו עצמם אזרחי העולם הגדול. במפעל המשפחתי של חברת "מ.א.י" ייצרו משנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-80 גביעים כאלה, ועוד פריטי אלומיניום כמו קומקומים שורקים ומאפרות (את סיפורו של המפעל אפשר לראות בתערוכה המוצגת במבנה שבו פעל).
שתייה קרה: בשלב הראשון מי שלא הסתפק במים היה צריך להצטייד בבקבוקי סיפון – בקבוקי זכוכית רב פעמיים שמולאו בסודה או בגזוז. הבקבוקים יוצרו ומולאו במפעלים מקומיים כמו חברת זלמן ביחובסקי ובניו.
בשנות ה-50 הגיע לארץ הסיפולוקס המיתולוגי – מתקן מתכת עם בלון פחמן דו חמצני לייצור סודה בבית. לא הייתה מתנה נחשקת ממנו והוא היה סמל סטטוס לכל דבר. "אומנם הוא לא לגמרי ישראלי" אומר לוי, "אבל הוא פרץ אצלנו ונחל הצלחה כבירה". היום כולנו מכירים את מכשיר הסודה סטרים, פיתוח ישראלי שנמכר בעולם כולו.
כיסאות מרפסת: הישראלים מנהלים מערכת יחסים מורכבת עם המרפסת – פעם היא הייתה חלק מכל דירה, בהמשך כולם רצו לסגור אותה, והיום היא שוב מבוקשת במיוחד (יש פתרונות גם כשאין מרפסת). בשנות ה-60 כיסאות המרפסת הפופולריים היו עשויים ממסגרת אלומיניום ורצועות פלסטיק – שדרוג של הברזנט הקשיח שהיה נפוץ בעבר ואחד הדגם המוכרים היה כיסא שושנה של מפעל ענֹגֶ. הכיסאות היו גם מתקפלים וקלים לנשיאה ולכן התאימו גם לפיקניקים ולבילויים בחוף הים.
השלב הבא בכיסאות החוץ היה כיסא הפלסטיק הלבן שחברת כתר פלסטיק המקומית – שגם היא חוגגת 73 – החלה לייצר בשנות ה-80 של המאה הקודמת. הכיסא, המיוצר ביציקה אחת, ללא חיבורים (מונובלוק) הוא אייקון עיצוב היום, ואפילו מופיע בקעקועים.
קלקר: ציוד חובה נוסף לפיקניק ולבילוי בים היה מכל מים נייד עשוי פלסטיק ופוליסטירן מוקצף, והחידוש שהוא היה מבודד מחום. המכל יוצר במפעל קל-קר עין כרמל, הפועל עד היום, והפופולריות של המוצר הפכה את השם "קלקר" לשם המוכר הרבה יותר של החומר פוליסטירן מוקצף.
מטקות: מה עושים בחוף הים בין הטבילות? משחקים מטקות, כמובן. את המשחק הפופולרי משחקים בארץ לפחות משנות ה-30 של המאה הקודמת, ויש גם יצרנים מקומיים, כמו בית המלאכה "טינג דונג" של משפחת דגן שהוקם בשנות ה-70.
סוסיתא: ואם כבר יצאנו מהבית, אי אפשר שלא להזכיר את הסוסיתא - כלי הרכב שיוצר בארץ בחברת אוטוקרס. בין 1961 ל-1981 ייצרה החברה כמה דגמים, משפחתיים ומסחריים, מכל אחד מהם יוצרו כמה אלפי יחידות. דגם הקובייה, העשוי פיברגלס ופלדה, מוצג במוזיאון העיצוב בחולון.
איפה קונים (ומוכרים)?
לא מעט עמודי פייסבוק וקבוצות מוקדשים היום לפריטים נוסטלגיים שכיכבו בבתים הישראליים (תוצרת הארץ ולא רק), בהם העמוד של ארבל לוי, רק בישראל, לפיד קרמיקה ועוד.
את הפריטים אפשר לרכוש בחנויות יד שנייה ואספנות כמו יריד ימי בנימינה של אסנת פרידמן, ובאתרים כמו מרמלדה מרקט. במרקט פלייס בפייסבוק ובקבוצות שונות ברשת החברתית אפשר לקנות וגם למכור.
המיזם "בעקבות המקצועות שנעלמים מן העולם" עורך סיורים בבתי מלאכה של יצרנים ואומנים שעדיין פועלים בארץ.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
וטיפ אחרון של לוי – אם התמזל מזלכם ומצאתם בבית או אצל סבא וסבתא פריטים כאלה ודומים, אל תזרקו. פנו לגורם מוסמך להערכת הערך (לא רק הכספי). אחד הגופים שמתמחים בזה הוא בית המכירות הפומביות אשתר בתל אביב והם ישמחו להדריך ולסייע.