בשביל שחר גולדברג מתל אביב, כל הליכה ברחוב היא מסע שופינג שהוא עשוי לחזור ממנו עם שלל רכישות - אבל תמיד בלי להוציא שקל. "כשאני הולך ברחוב אני תמיד מסתכל מסביב. יש מלא אוצרות רחוב, ואת כל הבית שלי ריהטתי מדברים שאנשים זרקו או מסרו, אנשים זורקים דברים חדשים לגמרי לרחוב", הוא מספר. אבל לא רק רהיטים הוא אוסף. גולדברג, העוסק במערכות מידע בחברת דלויט, הוא נגר חובב ואת כל חומרי הגלם – מקרשים ענקיים, דרך צירים וידיות ועד הקטן שבברגים – הוא אוסף מהרחוב.
כך גם החל מתקן הנעליים היפהפה שהוא בנה לאחרונה מתריסי עץ. את התריסים מצא ליד בניין ישן שעובר שיפוץ, והם אמנם נראים ישנים – בהתאם לסגנון הבניין – אבל הם חדשים. התריסים היו פגומים, וגולדברג משער שזו הסיבה שנזרקו.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> אחרי שנים בת"א הזוג הצעיר בנה וילה משגעת בכרמי יוסף
>> אחת ולתמיד: מומחים מסבירים איך לכבס מגבות
גולדברג ידע מיד מה יעשה עם התריסים: "יש להם שלבים אלכסוניים באמצע, שמספקים אוורור, וישר חשבתי שהם יכולים להיות מושלמים למתקן נעליים וינטג'י", הוא מספר. התריסים, שאורכו של כל אחד מהם היה כ-3 מטרים, היו כבדים מאוד, "אבל ידעתי שאין מצב שאני לא לוקח אחד איתי, וסחבתי אותו בלחות של תל אביב".
הוא התחיל לעסוק בנגרות לפני שנתיים, כשעבר לגור בדירת שותפים בעיר, והוא מספר שאת החוש הטכני, הידיים הטובות וכלי העבודה ירש מאביו ז"ל ("הוא תמיד היה בגישת עשה זאת בעצמך ואל תביא טכנאי"). בפרויקט הראשון שלו הוא פירק בסיס מיטה שהיה בדירה, ובנה מהקרשים בר משקאות לסלון ובר שהרכיב במרפסת. מאז יצר לא מעט רהיטים - לעצמו וגם לאחרים. הוא מקפיד לשמור שאריות של עץ וחומרים אחרים, וגם אוסף רהיטים מהרחוב ומנסר אותם. "כך יש לי מעין מחסן קרשים וכל פעם שיש לי פתאום חשק לבנות משהו, כבר יש לי את הקרשים בשבילו", הוא אומר.
את העבודה על מתקן הנעליים החל בלי תכנון מראש. "כשאני בונה לעצמי רהיטים אני לרוב עובד פריסטייל, כי אין לי כוח להתעסק בשלב התכנון", הוא אומר. "כל רהיט שאני בונה בפעם הראשונה הופך לאבטיפוס, וכשאני בונה רהיטים לאנשים אחרים זה כבר בתכנון מראש".
במחסן הקרשים שלו גולדברג חיפש ארבעה קרשים שיוכלו להפוך לרגלי המתקן וגם יתאימו למראה. "היה חשוב לי שזה ייראה יפה, כי המתקן נמצא בכניסה", הוא אומר. הוא פירק מהתריס את הצירים (ושמר אותם כמובן ליצירה הבאה), סימן בטוש את המידות הרצויות, וניסר בעזרת מסור ג'יגסו. הוא החליט להשאיר את הידית המקורית של התריס ("רציתי לתת ביטוי למה שהיה. אמנם אני לא יכול לשים עליה נעל, אבל היא נותנת את הפיניש"), ולהשתמש בחלק עם הידית כמדף העליון. בחלק השני הוא יצר מגרעות לרגליים.
חיתוך הרגליים היה מסובך יותר. "לצערי אני לא עובד בסדנה מקצועית או על שולחן מסודר, והרצפה בדירה עקומה, לכן לא הצלחתי לנסר את הרגליים כך שיהיה איזון מושלם בין הגבהים שלהן", הוא מסביר. בניסיון השני הוא החליט לנסר מגרעות גם במדף העליון. הכניס את הרגליים לתוך המגרעות ואיזן את המדף בעזרת פלס. בשלב הוא הוא הבריג את הרגליים, ואת החלקים שבלטו מעל המדף הוא שייף. לבסוף הוא צבע את המתקן בלכה בגון אגוז: "אני מאוד אוהב את הגוון הזה, ומשתמש בו לרוב הרהיטים שלי, כדי שיתכתבו אחד עם השני", הוא אומר. את התריס הוא צבע בשכבת לכה דקה, ואת הרגליים בכמה שכבות כדי לתת להן צבע כהה.
גולדברג הקדיש לפרויקט כ-3 שעות, ואת העלות הוא מעריך "ב-8 שקלים" – פחית הלכה עולה כ-50 שקל, אבל כבר שימשה אותו לפרויקטים שונים. את הפרויקט הגמור הוא פרסם בקבוצה ע.ז.ב בפייסבוק, והפוסט צבר 1,800 לייקים ועשרות תגובות נלהבות. "זה הדהים אותי", הוא אומר. "אני מאוד גאה להגיד שכל הדברים שאני בונה זה מזבל שמצאתי ברחוב. אנשים קוראים לזה זבל, מבחינתי זה אוצר".