"איך שאני נכנסת הביתה אני בודקת מה צריך לסדר"

בכניסה לביתה של מיכל אשכנזי ביישוב צור יצחק חולצים נעליים ומניחים על ספסל כדי לא להכניס את הלכלוך של הרחוב פנימה. יש לה שלושה פחי אשפה גדולים – פח בד בחדר כביסה למחזור בקבוקי פלסטיק, פח וינטג' במטבח לניירות וקרטונים ופח זבל גדול שמוסתר בארון מתחת לכיור ולידו יש מפיץ ריח. בחדרי הרחצה יש פחים קטנים ובחדרים לא ייכנסו פחים. השטיחים בבית רחיצים, וכל הפריטים בו ממוינים ונמצאים בתוך קופסאות, תיבות אחסון ושקיות פס סגור בצבע אדום. "אני לא חולת ניקיון ולא משועבדת לבית, אבל נושא הסדר והניקיון נמצאים בסדר העדיפויות שלי ואני מקדישה לבית לפחות חצי שעה ביום", היא אומרת. "איך שאני נכנסת הביתה, אני מיד בודקת מה צריך לסדר".

>> לכל הכתבות בערוץ living 

>> הטיפ של המומחים להחזרת הלובן למצעים

>> 71 מיליון צפיות: ביקש מהגולשים רעיונות עיצוב לחלל הקטן

בבית בן ארבעת החדרים מתגוררים אשכנזי ובעלה, שניהם בני 49, ובנם בן ה-11. "אנשים שרואים את התמונות של הבית שלי אומרים 'אין מצב שזה אמיתי ולא יכול להיות שאת קמה בבוקר והכרבולית פרוסה על המיטה כמו בבית מלון'. אבל זו האמת. אני עושה את זה כל בוקר. זה דורש זמן ואנרגיות, אבל כשלכל דבר יש מקום ברור ואת מקפידה להחזיר מיד דברים למקום, זה כבר הרגל והופך לקל". בתקופות של עומס יש סיכוי שהבית יתבלגן, ואשכנזי נזקקת לשיתוף פעולה של בני הבית, אבל היא מודה שמאחר שמדובר בשיגעון שלה, היא לא מצפה וגם לא רצה אחריהם.

"הבית רחוק מלהיות מוזיאון. הוא מסודר ולכן נעים יותר למראה, אבל חשוב לי שתהיה בו הרגשה שאפשר לחיות, לעשות וליהנות". זו הסיבה שאפשר לאכול בחדרים מול הטלוויזיה, על המיטה או להסב אל שולחן הכתיבה במקום שולחן האוכל. אשכנזי, מנהלת טיפולית בבי"ס להפרעות נפשיות והפרעות התנהגות, מארחת המון וכשמגיעים בני משפחה עם ילדים או חברים של הבן, היא דואגת למגשי פינוק עם חטיפים וממתקים. "אני מפוצצת את המגשים בשטויות, למרות שביום יום אנחנו אוכלים בריא. אם יש הרבה ילדים, הם עוזרים לפרוש על המיטה מפת ניילון ואז יושבים עליה. כולם כבר מכירים את השיגעון ויודעים שזה חשוב לי. אחר כך אני מזיזה ומעבירה 'ויש'. אני לא מונעת מהם שום דבר, כי חשוב לחיות וליהנות".

"האסתטיקה חשובה לי"

הבית מלא ריחות ממפיצי ריח וסלסלות קבע עומדות במטבח לצורך מיונים. כמי שהגיעה מעולמות אמנות הבמה והיצירה, אשכנזי עיצבה את הבית בעצמה, בחרה את כל הפרטים בו ואת חלקם יצרה, למשל קישוט קיר HOME או גיגית מלאה קרחונים ובקבוקים שאותה היא מקשטת בזמן האירוח בבדי יוטה ותחרה. "אני אוהבת שהדברים מקבלים יופי נוסף ואני עושה זאת בעצמי. האסתטיקה חשובה לי ועיצוב הוא חלק מזה".

בבוקר כבר הספיקה לשטוף את הרצפה. מדי יום היא מעבירה ניגוב בכל הבית, ופעם בשבוע - שטיפה מלאה. מאחר שהשטיחים רחיצים, היא יכולה להעביר עליהם סחבה, ואלה שלא, נכנסים למכונת הכביסה פעם בשבוע. "אני מרימה אותו קלות בצדדים ומנקה גם מתחתיו, אבל אחת לשלושה שבועות מזיזה אותו ואת השולחן לגמרי כדי לעשות 'ניקיון פסח' כללי, כולל מעל הארונות", היא מספרת. שואב לא מדבר אליה והיא מעדיפה לטאטא ואז להעביר סחבת פייבר, אחת לכל חדר. בתום השימוש נכנסת הסחבה למכונת הכביסה. אם תהיתם לרגע, אין לה מנקה. היא אומנם לא שוללת את האופציה, אבל מסבירה שהיא מסתדרת, הרבה בזכות הבעל והבן שמורגלים בשיגעון שלה. עם הגעת אורחים לבית, היא לא מבקשת במפורש לחלוץ נעליים ולהשתמש בכפכפי הבלון מעלי אקספרס שעומדים בכניסה, אבל רומזת בעדינות ש"אם בא לך, אתה מוזמן לקחת". הם כנראה מבינים את הרמז, חולצים ומחליפים.

 

יש לך עוד פטנטים?

"בוודאי. הכול אצלי נמצא בשקיות פס סגור בגדלים שונים, אבל עם פס אדום כי אני אוהבת אחידות. הבן שלי כבר יודע שלא מוציאים יותר משלושה משחקים בו זמנית. יש לו בחדר מדף של משחקי קופסה גדולים ליופי, אבל רוב הפאזלים, הלגו ומשחקים נוספים מוצאים מהקופסה מיד כשהם מגיעים הביתה, ועוברים לניילונית ביחד עם הוראות משחק גזורות. זה חוסך מקום והרבה יותר קל לשמור כך על סדר. גם ציוד משרדי וחומרי אמנות בחדר עבודה שמורים כך, עזרה ראשונה, חומרי ניקוי, סוללות, נורות חשמל ועוד".

גם הבן מקפל את הבגדים כמו אמא 

את השקיות הממוינות היא מניחה בתוך בד או עץ, שיטה נוחה שמייצרת נראות מסודרת. בחדר השינה לתיבות הבד יש תאים, וכל בגד או סט נכנס לתא נפרד עם קיפול כיס מיוחד. "זה מאפשר יותר מקום וגם יותר יפה בעין. גם אם תזרקי את הבגד המקופל באוויר, הקיפול לא ייפתח", היא מבטיחה. כל הבגדים מקופלים כך, וגם הבן מקפל באותה צורה. בגדי היום יום נכנסים לכביסה בסוף כל יום, כולל ג'ינסים. מעילים נלבשים שלוש פעמים ואז מתכבסים, ופיג'מה נלבשת שני לילות והופ – לסל. 

מה עושים עם הפיג'מה בבוקר הראשון, כשהיא עדיין לא מוצאת את דרכה לכביסה?

"הבן שלי יודע לקפל אותה, ושם אותה בתא נפרד בארון, כך שהיא לא נוגעת בשום דבר אחר".

למה לא לאוורר אותה בחוץ?

"הפיג'מה לא צריכה אוורור כי היא מתכבסת ביום למחרת. אין לי בגדים לאוורור, כי זה מייצר ערימות על כיסא או קולב". 

בגד שלא נלבש במשך שנה מועבר לתרומות, וכך גם רבע מהמשחקים והספרים כדי לפנות מקום לחדשים לקראת יום ההולדת. "מבחינתי זו למידה ערכית וגם שומר מעומס מיותר. כך אני עושה גם כל שנתיים כשאני מרעננת את הדירה, משדרגת ומשנה טקסטיל ואבזור". אפרופו טקסטיל, יש לה בבית לא פחות מ-26 כריות נוי, 7 כרבוליות וכולן עוברות כביסה לפי השימוש – בין פעם בשבוע לפעם בחודש. מה שנהרס מהכביסה – מוחלף. 

חדר הכביסה שעובד אצלה היטב, כולל ארון גדול לכל החומרים והציוד לניקוי. את מכונות הכביסה היא מזיזה כל 4-3 שבועות, כשהיא מזדחלת עם חצי הגוף לפתח ביניהן ובין ארון החומרים, ושולחת יד. "אני משתטחת על הרצפה ועושה אקרובטיקות. רואים אותי בבית נעמדת על השיש ומטיילת כדי לנקות את הארונות. זו עבודה רבה, אבל כשעושים את זה יום יום ויודעים בדיוק איפה נמצא כל דבר ולאן להחזיר, זו כבר לא נחשבת עבודה". מברשת האסלה ממוקמת בכלי עם מרכך כביסה, כדי שיפיץ בשירותים ריח של ניקיון והנוזל מוחלף מדי שבוע תוך כדי הניקיון הקבוע. "המברשת מיועדת מבחינתי לשימוש אורחים. אני עצמי לא מנקה עם המברשת אלא עם ספוג ואקונומיקה אחת ליום או יומיים".

שוטפת את הצמחייה המלאכותית במקלחת 

בחדרים אין פחים: "זבל הוא זבל, ויש פה עניין של אנרגיות. כשנכנסנו לדירה, השתדלתי לדבוק בעקרונות הפנג שואי, ולכן אני מעדיפה לא לשמר זבל ולא להכניס אותו לחדרי השינה, העבודה והסלון. זה התפקיד של בעלי שמרוקן אותו מדי יום". את החלונות והמראות היא מבריקה עם מים חמים ומגבות מיקרופייבר, אבל ממש לא אוהבת לנקות את זכוכית המעקה במרפסת השמש, גם משום שיש לה פחד גבהים. את התפקיד היא מעבירה לבעלה. בצמחייה אשכנזי מטפלת בעזרת יומן אלקטרוני עם תזכורות להשקיה, ואת הצמחייה המלאכותית מכניסה למקלחת או מרססת עם תרסיס מים, בהתאם לניקיון היסודי או השבועי בבית. "כמי שגידלה שלושה כלבים במשך שנים, אני יודעת שאין מצב לבית כזה עם כלבים. הוא היה נקי ומסודר אבל לא ככה".