דובי כן כן: אומן הרחוב שמדביק דובים ברחבי תל אביב  

בין הגרפיטי היצירתי לקירות המתקלפים של רחובות פלורנטין החלו להופיע לאחרונה דמויות מפתיעות של דובונים מתוקים. לא מדובר בעוד מותג אופנה או גחמה עיצובית, אלא בפרויקט של אבא אומן שיצר את הבובות במיוחד עבור בתו הקטנה. הוא פיזר אותן ברחבי השכונה כדי להפוך את המרחב הציבורי למוכּר ומרגיע עבורה, ועל הדרך העניק לכל מי שמסתובב במקום תזכורת שהעיצובים הכי יפים נוצרים כדי לגרום למישהו שאנחנו אוהבים לחייך.

אלי רבְזין, 43, הוא מעצב ואומן רב תחומי ובוגר לימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל, שהתגרש לפני שמונה שנים ועבר לפלורנטין. בתו מיקה, היום 13, מתגוררת בערד, וכשהייתה מגיעה אליו ומטיילת איתו ברחוב, הכל היה לה חדש ושונה. מתוך רצון לשמח אותה ולתת לה רוגע בעולם חדש, יצר פרוטוטייפ של דובי שיוכל להגיד לה שלום, לשמח ולהזכיר לה שהיא לא לבד. "הדובים נולדו מתוך ניסויים אומנותיים שלי ורצון להגיד שלום לאנשים, אבל גם מתוך כך שהם משמחים אותה ויוצרים עבורה שכונה מוכרת, רגועה ובטוחה יותר. לכן שמתי אותם במקומות שאנחנו יחד מסתובבים בהם וכך היא פוגשת אותם. הכל בזכותה", אומר רבזין.

הדובי מופיע ברחובות בשלל צבעים, כשהוא צץ מתוך הקיר בחצי גוף ומניף יד לשלום. "הוא כביכול דמות שעוברת דרך הקירות וצצה במקומות רנדומליים ומפתיעים. עם הזמן הבנתי כמה הם משמחים ומעניינים אנשים, חלק מהם גם בסיורי גרפיטי, וכיף לאנשים לחפש אותם. זה עודד אותי לייצר עוד מהם". בפעם הראשונה כשחשב על הרעיון, יצר כמה דובים, הזמין זרוע באורך 2 מטרים עם כפות כדי שיוכל להדביק אותם בגובה. כשיצאו לטייל, היא קלטה פתאום דובי מעליה, ורבזין עודד אותה להמשיך לחפש, כי יש עוד. את הבאים הדביק גבוה יותר עם סולם, עם רחפן והיום יש לו מוט טלסקופי שמגיע עד כ-7 מטרים.

<< לכל הכתבות בערוץ living

הדובי המקורי שבו נתקל רבזין היה בכלל קופת חיסכון ובמנח של גוף שלם עם ידיים בצידי הגוף וללא פנים. הוא שינה צורה, הוסיף את עיני האיקס בהדפסה תלת ממדית ויצא לרחוב. לאט לאט הלך הסיפור האישי והתפתח, עירב קהל בסיורי גרפיטי שמחפש את הדובים כאלמנט של משחק, ואפילו אנשים שנתקלים ברבזין תולה את האומנות ומבקשים לעזור לו עם הסולם. את אחד הסיורים התל אביביים עשה עם בתו, בלי להיחשף כאומן, וזכה לשמוע את המחמאות בעצמו. "משמח אותי לשמוע אנשים שאומרים שהוא מתוק ואוהבים אותו. מיקה חושבת שאבא שלה ממש קול ומעריכה את מה שאני עושה. זו חוויה מחמיאה שעושה טוב בנפש. בסך הכל הצד ההיפי החבוי שלי רוצה לשמח ולעשות טוב. אם הייתי היפי", הוא צוחק.

הדובי צבוע בצבעי אקריליק או בגיוון כבר בשלב ההדפסה וגודלו 20X25 ס"מ. יש גרסאות גדולות יותר של 50X50 ס"מ שהחלו לצוץ ברחוב, ואפילו גרסה של יותר ממטר על גגון בפלורנטין, לצד צילום טבע של חברו הצלם, גלעד גיא, והוא צבוע בהתאם לצבעי הצילום. סך הכל מפוזרים מאות דובים, חלקם ברחוב וחלקם נמכרו. משפחה מארצות הברית שפגשה בהם בסיור גרפיטי החליטה ללכת על גדול והזמינה עבודה בקוטר 2.8 מטר עם 1,248 דובונים במשקל 70 ק"ג. רבזין טס עד אליהם כדי להתקין אותה.

בכל פעם שהוא יוצא מהבית לטיול לילי, הוא משתדל לקחת איתו כמה דובים או יצירה נוספת שלו, לבבות מעץ או פרספקס בחיתוך לייזר, שגם אותם הוא תולה על קירות. עם הזמן הגיעו הדובים לגלריה מייקלסון לאומנות שימושית בפלורנטין לתצוגה ומכירה, והוא הוזמן לצייר על הבניין ציור קיר גדול של דובון שגובהו 10 מטר ורוחבו 2 מטר. הדובים זכו גם לככב בתווית ליין איטלקי ועל ליינים של בגדים, נעליים ועוד.

את כל העבודות והמיקומים של יצירותיו מתעד רבזין במפה עולמית, בעיקר משום שזוהי אומנות רחוב שזמנה קצוב. "עבודת סטנסיל שעשיתי בקורונה נמחקה אחרי שש שעות, וזה בסדר, כי זה חלק מהתהליך של היצירה". הלבבות, למשל, מפוזרים ב-14 מדינות, מאיסלנד ועד אילת, ומטרתם לפזר אהבה. גם אם חברים מבוקרשט מעידים שהם לא שרדו והוא מתכוון להגיע ולהדביק שוב. "מעבר למבט או מחמאה, מחפשים את העבודות, מגלים אותן ועוקבים אחריהן. בניתי תסריט בראש, וכשהוא מתממש זה הדבר הכי משמח שאומן יכול לחוות". הדובים, למי שתהה, עולים 300-100 שקלים בהתאם לגודל, ועבודות מקור או הזמנות מיוחדות מתומחרות באופן שונה. יש גם ארנבים שייצר כחברים של הדובים, ולאחרונה הוסיף לארסנל העבודות גולגולות שיוצגו בתערוכת יחיד בגלריה בלרי ברעננה ב-17.4.26.

יצירות הקיר נשארות שם עד היום?

"לא ממש. היו כמה ארנבים שנעלמו ויש כאלה שאומרים לי ש'מצאו' דובי. בינינו, מי מוצא דובי בגובה 7-6 מטרים, שדבוק עם דבק תעשייתי לקרמיקה? אבל אפשר להתנחם בכך שאלה פרויקטים שכנראה ימשיכו לנצח".